אשר לנסיבות פיטוריו של המערער, לאחר בחינת עדויות הצדדים והראיות שהוגשו, קיבל בית הדין האיזורי את עמדת החברה וקבע כי פיטוריו היו על רקע סרובו של המערער לבצע את הוראות החברה ולנסוע למפעל באורגואי, פגמים בסחורה שיובאה ועברה תחת פקוחו ותלונות שהגיעו מצד משגיחי הכשרות ונציג הרבנות הראשית כנגדו.
לאור כל האמור קבע בית הדין האיזורי (הדגשה במקור):
"37. לסיכום, התובע סרב לבצע המוטל עליו, ולנסוע למפעל הנתבעת באורגואי והתנה את ביצוע עבודתו בכך הנתבעת תממן שהותו במלון. כמו כן, בסמוך לסיום עבודתו של התובע התגלו פגמים בייצור ובאריזת הבשר. נוסף על כך, התקבלו תלונות מצוות המשגיחים, אשר היה בהן כדי לסכן את ההשגחה שהעניקה הרבנות למוצרים אותם שיווקה הנתבעת.
משכך, דין ערעור העובד המופנה כנגד דחיית תביעתו לפצויי פיטורים – להדחות מטעם זה. נוסיף ונציין כי חזוק למסקנה זו מצוי בדברי ב"כ המערער בדיון התיזכורת שנערך ביום 11.5.20, בה ציין כי "מסכים שהעילה בברזיל חופפת את עילת פיצוי הפיטורים בישראל... יש לומר שברגע שנגמר התיק בברזיל, אז כל הטענות של התעשרות שלא כדין נשאר בברזיל ונשאר איפה לידון לפי הדין הישראלי" (עמ' 24 לפרוטוקול, ההדגשה שלנו).
...
זו לשון פסק הדין ביחס להתנגדות לנסיעה מחוץ לברזיל:
"33. לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע סירב לבצע את המוטל עליו, כנדרש והתנה את נסיעתו למפעל באורגוואי במימון שהות במלון... סרוב זה היה בלתי מוצדק ובלתי סביר...
טרם סיום מצאנו לנכון לציין כי בשלבים שונים של ניהול הדיון בערעורים סברנו שהתוצאה עשויה להיות שונה ובהתאם הוצע לצדדים להגיע לפשרה, אך משהצדדים לא הגיעו להסכמה נדרשנו לפסוק לדין וכך עשינו.
סוף דבר – דין ערעור העובד להידחות במלואו, וערעור החברה מתקבל חלקית כך שדין חיובה בתשלום הפרשי הפקדות פנסיוניות ובתשלום דמי הבראה – להתבטל.
משמחדליהם הדיוניים ההדדיים של הצדדים תרמו לערפל שאפף את ניתוח הסוגיות המשפטיות – החלטנו שבנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.
