תביעת משגיח כשרות בגין אי תשלום שכר

ראשית הליך זה היא תביעה שהגיש התובע ביולי 2012 בגין אי תשלום שכר עבודה, פדיון חופשה הבראה ופנסיה כנגד הנתבעת, לאחר מכן יוצג התובע והגיש כתב תביעה מתוקן בהקף רחב יותר לגביו מתייחס פס"ד זה. התובע העיד מטעמו ועד אחר מטעמו לא התייצב.

מטעם הנתבעים העידו הרבנים שפירא ורוחמקין מהרבנות הראשית בירושלים ובני הזוג חן. השכר הקובע אין מחלוקת כי מהות עבודתו של התובע הייתה כמשגיח כשרות מטעם הרבנות הראשית בירושלים (להלן: הרבנות), ובפועל העיד התובע כי בצע אף עבודתו נוספות כגון אריזת מוצרים ושליחויות בבנק (סעיף 7 לתצהיר התובע ועדות הגב' חן עמ' 62 שו' 15).

עד כדי כך הגיעו הדברים שבתחילת יולי הגיע התובע לעבודתו וגילה כי הוחלף במשגיח אחר ללא הודעה מוקדמת ללא זכות שימוע ובגילו המתקדם נאלץ להתקיים על דמי אבטלה ששולמו לו בעיכוב ורק לאחר הגשת תביעה זו. מעדות הגב' חן עולה כי היא לא יודעת מה היה בין התובע לבין המשגיח האחר, (עמ' 67 שו' 1) ויש להצר על כך שהרבנות לא דאגה לעשות העברה תקינה ולידע את התובע על החלפתו על פי המסמך מיום 23.3.12 (נ/1),שיצא ממנה ועל דעתה! כתוב במסמך שהיא מסכימה להחלפתו.

...

סוף דבר התובע הוכיח כי עבד כראוי וכי פוטר על לא עוול בכפו בדרך לא ראויה.

טענות הנתבעות לקיזוז נדחות.

כמו כן ישלמו הנתבעים שכ"ט עו"ד התובע בסך 10,000 ₪.

לתובע לא שולמו זכויותיו: פדיון חופשה (4,038.3 ₪), הפרישי שכר בגין אי תשלום שעות נוספות (37,255.68 ₪) ופצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (2,708.41 ₪).

עדויות שמענו את עדות התובע ומטעם הנתבעת העידו: מר שלום תמם, הבעלים ומנהל הנתבעת; גב' זויה מלכה, מנהלת חשבונות בנתבעת; מר מאיר רבינוביץ, משגיח כשרות בנתבעת ומר תמם בר, מנהל אירועים בנתבעת.

עם זאת כוונת המחוקק לא הייתה כי כל תביעה לגמול שעות נוספות תיתקבל, אף אם המעסיק נהג בנגוד לדין ולא ערך פנקס שכר או דו"ח נוכחות.

...

הכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענו הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה.

נוכח האמור לעיל, שוכנענו כי התובע לא עבד שעות נוספות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,708.41 ₪ כפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

מאחר שמרבית התביעה נדחית, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לתובע.

הזכויות שנתבעו בברזיל הן תשלום שעות נוספות, אי מתן הפסקות רגילות, אי מתן הפסקות מספיקות בין יום אחד למישנהו, הפרישי שכר בגין עבודת לילה, תוספת סיכון, קנס בגין אי חלוקת רווחים, הכרה בתשלומים (חשמל, רכב, מים וביטוח בריאות) כשכר, תשלום משכורת 13, חופשות שנתיות כפולות, הודעה מוקדמת לפיטורים בת 90 ימים, הפקדות מעסיק לקרן ביטחון ממשלתית (FGTS), ביטוח עבודה ממשלתי והפסקות בעבודה (ראו הפרוט בחוות דעתו של עו"ד הוגו שור שהוגשה ביום 8.2.17 לבית הדין האיזורי כחוות דעת מומחה מטעם המערער).

אשר לנסיבות פיטוריו של המערער, לאחר בחינת עדויות הצדדים והראיות שהוגשו, קיבל בית הדין האיזורי את עמדת החברה וקבע כי פיטוריו היו על רקע סרובו של המערער לבצע את הוראות החברה ולנסוע למפעל באורגואי, פגמים בסחורה שיובאה ועברה תחת פקוחו ותלונות שהגיעו מצד משגיחי הכשרות ונציג הרבנות הראשית כנגדו.

לחילופין, טען המערער שחל עליו צו ההרחבה בתעשייה כיוון שהצו חל גם על "הפעלת משחטות האחראיות על שחיטה ועל אריזת סוגי בשר". מנגד, החברה טענה בתצהיר העדות הראשית של מר כהן, מנכ"ל החברה, כי "הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא בשר, דגים ירקות כשרים, לישראל" (סעיף 4 לתצהיר) וכי "לחברה אין מיפעל בחו"ל. החברה מקיימת קשרים עיסקיים עם מפעלים מקומיים. החברה רוכשת ממפעלים מקומיים בשר ארוז מקרטון ומשלמת עליו לפי שקילה" (סעיף 102 לתצהיר).

...

זו לשון פסק הדין ביחס להתנגדות לנסיעה מחוץ לברזיל: "33. לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע סירב לבצע את המוטל עליו, כנדרש והתנה את נסיעתו למפעל באורגוואי במימון שהות במלון... סרוב זה היה בלתי מוצדק ובלתי סביר...

טרם סיום מצאנו לנכון לציין כי בשלבים שונים של ניהול הדיון בערעורים סברנו שהתוצאה עשויה להיות שונה ובהתאם הוצע לצדדים להגיע לפשרה, אך משהצדדים לא הגיעו להסכמה נדרשנו לפסוק לדין וכך עשינו.

סוף דבר – דין ערעור העובד להידחות במלואו, וערעור החברה מתקבל חלקית כך שדין חיובה בתשלום הפרשי הפקדות פנסיוניות ובתשלום דמי הבראה – להתבטל.

משמחדליהם הדיוניים ההדדיים של הצדדים תרמו לערפל שאפף את ניתוח הסוגיות המשפטיות – החלטנו שבנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.

בפני בית הדין תביעת התובע אשר עבד כמשגיח כשרות באולם האירועים של הנתבע, לתשלום פצויי פיטורים, פצויי הלנת פיטורים, הלנת שכר, אי מתן הודעה מוקדמת, אי מתן זכות שימוע, אי הפרשה לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה ונסיעות בסכום כולל של 90,378 ₪.

האם הנתבע זכאי להשבת כספים בגין ארוחות ביומישישי שהתובע נטל לביתו בסך של 22,320 ₪? האם הנתבע זכאי להשבת כספים בגין ארוחות במשך מהלך ימי העבודה, שהתובע אכל ללא רשות, בסך של 48,000 ₪? האם הנתבע זכאי להשבת כספים שנטל התובע בגין "כשרות פרטית" בסך של 32,000 ₪? האם הנתבע זכאי לפצוי בגין לשון הרע בסך של 50,000 ₪? הכרעת הדין שכר חודש 12/19 התובע טען כי לא קיבל שכר עבור חודש 12/19, כי לא קיבל תלוש שכר עבור חודש 12/19 ועתר לתשלום השכר, פיצוי בגין אי קבלת התלוש ופצוי הלנת שכר בגין תלוש זה. התובע הודה בסיכומיו כי במסגרת ישיבת יום 2.2.21 קיבל מהנתבע סך של 6,000 ₪.

...

לאחר קיזוז חוב התובע ישלם הנתבע לתובע סך 1,404 ₪.

לאחר ששקלנו בכובד ראש מהלך ותוצאות תביעה זו, וכל שהוכח בה, וחרף המצב החשבונאי לפיו על הנתבע לשלם לתובע, סך 1,404 ₪ ,יש מקום לחייב את התובע בשכ"ט ב"כ הנתבע .

מצאנו כי על התובע לשלם שכ"ט ב"כ הנתבע, אם כי במינימום האפשרי ,בסך 4000 ₪.

וכך נקבע לעניין זה בסעיף 49 להסכם הקבוצי (ר' נספח 2 לבקשת הצד): "למען הסר ספק הותק של עובד לצורך תשלומים וזכויות הנובעות מוותק לפי הסכם זה ימנה לפי הותק לזכויות על פי דין. על אף האמור ומבלי לפגוע בזכויות עובד לפי דין מוסכם כי הותק של עובד המועסק בתפקיד משגיח כשרות לצורך תשלום דמי הבראה וימי חופשה לפי הסכם זה ימנה מיום תחילת עבודתו כמשגיח כשרות בפתח תקווה. לצורך הוכחת הותק הרלוואנטי יציג משגיח כשרות תלוש שכר מבית עסק מושגח או אישור בכתב ממנהל הכשרות במועצה הדתית שיימסר על פי נתונים שניתן לבקרה" ביום 11.7.2021 הגישה ההסתדרות את בקשת הצד בהליך שבכותרת ולצידה בקשה דחופה למתן סעדים זמניים שעניינם בעיקר בהתנהלות שסבבה סביב משבר הקורונה שארע בשעתו, שכללה בין היתר הוצאת משגיחים לחל"ת. כן התבקשו סעדים קבועים ובכלל זאת צו הצהרתי לפיו החברה הפרה את ההסכם הקבוצי בסוגיות שונות, כגון אי הפקדת כספים לקרן הישתלמות, אי תשלום דמי הבראה, אי צבירת ימי חופשה ועוד, צו עשה המורה לחברה להכיר ברצף תעסוקתי של משגיחי הכשרות שהועסקו בפתח תקווה טרם קליטתם בחברה, צו הצהרתי לפיו המועצה הפרה את חובותיה כמזמינת שירות ועוד.

עוד נטען כי אין לקבל את טענת כפל לפיה קיומו של רצף העסקה הוא נושא לתביעות פרט מטעם המשגיחים ולא להכרעה קיבוצית, שכן הצדדים הסכימו במפורש כי בית הדין יכריע במחלוקת באמצעות בקשת צד שתוגש ע"י ההסתדרות, כאשר לא קיים כל קושי להוכיח ותק העסקה קודם באמצעות אישור בכתב ממנהל הכשרות במועצה הדתית ואישור מהמוסד לביטוח לאומי.

...

מסקנה זו מקבלת חיזוק מפסיקת בית הדין הארצי שעסקה בזכויותיהם של עובדי ניקיון ושמירה במצב של חילופי מעסיקים, שם נקבע כי ככלל עובד הממשיך לעבוד במקום עבודה מסוים ומעסיקיו התחלפו – אינו זכאי לפיצויי פיטורים בעת חילופי המעסיקים, זאת אומרת שותקו נשאר עימו.

בעניינם של עובדי ניקיון ושמירה נקבעה הלכה לפיה הזכאות לפיצויי פיטורים קמה בסיום תקופת עבודה אצל כל מעסיק, לאור אופיים הייחודי של ענפים אלו, המתאפיינים בתחלופה תדירה של מעסיקים באופן שעלול להותיר את העובדים בפני 'שוקת שבורה' (ר' עד"מ (ארצי) 1011/04‏ א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' טטיאנה וורונין ו-5 אח' (2005)) בפסיקה זו לא נקבע כי עצם תשלום הפיצויים "מאפס" את וותק העובד, כאשר כל מסקנה אחרת תפגע בעובד, תעמוד בניגוד לתכלית חקיקת המגן ותהווה תמריץ למעסיקים להתחלף באופן תדיר על מנת לפגוע בצבירת זכויות 'תלויות וותק' כגון הבראה וחופשה.

אמנם, בענייננו אין מדובר בענפי השמירה או הניקיון, אולם המסקנה זהה ולפיה עצם תשלום הפיצויים ע"י המעסיק הקודם בגין תקופת ההעסקה אצלו אינו 'מאפס' את הוותק של העובד וזכויותיו ימשיכו להיצבר בהתאם לוותק הקיים.