תביעת מעסיקה נגד עובד לשעבר בגין מעילה בכספים

המשיבה הפניתה לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז בפרשת רוחם [רע"א 2407/14 מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, שניתן ביום 14.10.2015], שבו נדונה פרשת גזל וגניבה, כאשר זהות הצדדים הנה עובד ומעסיק ואשר בו נקבע כי אכן הכלל הוא שמכלול הסכסוכים בין עובד למעסיק שעילתם ביחסי העבודה מסורים לסמכותו של ביה"ד לעבודה ואולם חריג לכלל זה הוא תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין ופסה"ד קבע כי הקפו של חריג זה "משתרע גם על תובענות שעניינן גניבה ומעילה בכספי המעסיק. תובענות מסוג זה מבוססות במקרה הרגיל על עוולות בנזיקין, כדוגמת תרמית וגזל. במקביל לכך, אותם מעשים עצמם מהוים במקרים רבים גם הפרה של חוזה העבודה". המשיבה טענה כי אם כתב התביעה מכיל עילות מפקודת הנזיקין, מכאן שסמכותו של בית הדין לעבודה נשללת, והסמכות לידון בתובענה נתונה לביהמ"ש האזרחי.

העובדה כי הוגשה לכאורה תלונה במישטרה ביחס למירמה – אף לו הייתה מוכחת, בודאי שאין בה די. בת"א (מחוזי-ת"א) 51862-02-21 לואיס **** טפייה נ' שלומי איבגי (להלן: "פסה"ד בעיניין שלומי איבגי") נקבע כי הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק מסורה לבית הדין לעבודה שעה שלא צויין מפורשות בכתב התביעה כי עילות התביעה הנן נזיקיות.

...

ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (להלן: "פסה"ד בעניין רוחם") אליו כאמור הפנתה אף המשיבה, בפסקה 67 נקבע כי קיימת חשיבות לאופן שבו הוגשה ונוסחה התביעה:  "לאחר ששקלנו את הדברים, אנו סבורים שיש ללכת בדרך הבאה: ככלל, כאשר התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, היינו כתביעה המיוסדת על עוולה או עוולות הקבועות בפקודת הנזיקין, הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית המשפט האזרחי. יחד עם זאת, על מנת למנוע ניצול לרעה של חריג זה יש לעמוד על כך שבית המשפט האזרחי ידון אך ורק בעילות הנזיקיות, ולא בעילות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה. לא למותר להזכיר כי תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי (בדומה לתקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה) מחייבת את התובע לציין בכתב התביעה את העובדות המקנות לבית המשפט את הסמכות לדון בעניינו. אם כן, הדעת נותנת כי מקום שבו הוגשה לבית המשפט האזרחי תביעה שהצדדים לה הם עובד ומעסיק והיא נוגעת למערכת היחסים ביניהם, על התובע לציין ולהסביר במפורש כי עילות התביעה הן נזיקיות (שהרי אם לא יעשה כן הסמכות לדון בתובענה תהיה נתונה לבית הדין לעבודה). זאת, כחריג לכלל שלפיו התובע אינו חייב לפרט מהי התשתית המשפטית המבססת את זכותו לקבל מן הנתבע את הסעד...

ויצויין כי פסה"ד בעניין שלומי אבגי מלמדנו בדרך של קל וחומר כי דין התביעה בענייננו להתברר בביה"ד לעבודה שכן בשונה מהעניין שבפניי – הרי שבעניין שלומי אבגי נטען כי העובד, לו הייתה גישה חופשית לכספי העסק, משך מקופת העסק לצרכיו האישיים ושלא כדין כספים רבים, וזאת בשונה מהטענה שהעלתה המשיבה כנגד המבקש ביחס למבקש כדאן וחרף זאת נקבע כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לביה"ד לעבודה ולא לביהמ"ש האזרחי.

מכל המקובץ עולה, כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ללמד כי התביעה באה בגדר החריג הקבוע בסיפא לסעיף 24(א)(1) לחוק.

מבוא ופירוט ההליכים בתיק מונחת לפנינו תביעתה של התובעת, מכון ורדי לכבאות ובטיחות בע"מ (להלן: "התובעת"), מעסיקתו לשעבר של הנתבע, מר אנדרה רום (להלן: "הנתבע").

עוד היא טוענת, כי נסיבות סיום העסקה מצדיקות שלילת פצויי פיטורים עקב מעילה באמון, היתנהגות בחוסר תום לב ומרמה.

על רקע מכלול הנסיבות כאמור לעיל, היתנהלות המערערת מהוה הפרה בוטה של חובת תום הלב המוטלת על העובדת כלפי המעסיק, ומצדיקה חיוב בפצוי לא ממוני בנוסף על הפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על פי החוק, על דרך קזוז מכספים שהמעסיק חויב לשלם לעובדת על פי פסק הדין.

ראו למשל הכרעת כב' השופט ארמון, במקרה שבו הועלתה טענה דומה כנגד עובד שהתפטר מעבודתו אצל מעסיקתו הקודמת, ועבר לעבוד אצל מי שנטען שהוא מתחרה של המעסיק[footnoteRef:42], כדלקמן: [42: סעיף 53 לעב' (נצ') 1625/00 וויטקום בע"מ – דוויבאיפי בע"מ, ניתן ביום 30.7.2000.

...

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאית התובעת, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבע כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו.

גם ההתייחסות בסיכומי הנתבע לעמדת התובעת היתה בלשון בוטה, שאינה מקובלת עלינו[footnoteRef:91].

] בסיכום כל הדברים, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי והן ביחס להוצאות.

המסקנה מהאמור לעיל הנה, כי בהתאם לסעיף 22 (א) לחוק עוולות מסחריות בית הדין לעבודה מוסמך לידון בתביעה של מעסיק כנגד עובד או עובד לשעבר ואשר עילתה הפרת פרק הסודות המסחרית בחוק עוולות מסחריות הנובעת מיחסי העבודה.

סמכות בית הדין לעבודה לידון בעילה גניבה ומעילה בכספי המעסיק בהתאם לסעיפים 24(א)(1) ו-24(א)(1ב) שהובאו לעיל, נקודת המוצא היא כי מכלול הסכסוכים בין עובד למעסיק שעילתם ביחסי עבודה מצויים בסמכותו של בית הדין לעבודה.

התביעה כנגד הנתבע בעילות של אי סדרים, נזקים ממוניים עקב מעילה באמון, הפרת הסכם וחוסרים במלאי מבחן זהות הצדדים: אין חולק כי בין התובעת לבין הנתבע היתקיימו יחסי עבודה ועל כן, מיתקיים מבחן זהות הצדדים המקנה לבית הדין לעבודה סמכות לידון בתביעה כנגד הנתבע.

...

על רקע האמור, התובעת עותרת לקבלת הסעדים הבאים: מתן פסק דין הצהרתי השולל את זכאות הנתבע לתשלום פיצויי פיטורים.

סוף דבר לאור לכל האמור לעיל, הננו קובעים כדלמקן: הבקשה לסילוק התביעה בעילת גרם הפרת חוזה כנגד הנתבעים 3 ו-4- נדחית.

הבקשה לסילוק התביעה בעילת הפרת חוק עוולות מסחריות מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בעילה זו תמחק כנגד הנתבעים 2-4 ותעמוד בעינה כנגד הנתבע.

לעניין זה, בסעיף 82 לכתב התביעה יירשם "לחייב את הנתבע לשלם לתובעת בסך של 54,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי בגין גזל סוד מסחרי כקבוע בסעיף 13 לחוק" במקום "לחייב את הנתבעים...". בקשה לסילוק חלק מעילות התביעה המופיעות בסעיפים 38-46, 56-62, 83 ו- 85, כנגד הנתבע - נדחית.

עניינה של החלטה זו בשאלה למי נתונה הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק - בית המשפט האזרחי או בית הדין לעבודה.

לטענת התובעים, ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (ניתן ביום 14/10/15) (עניין רוחם), שאליו עוד אתייחס בהרחבה בהמשך, נקבע כי מקומן של תביעות נגד עובדים בטענות לגניבה ולמעילה בכספי מעסיק הוא בבית המשפט האזרחי, ולבית הדין לעבודה אין סמכות לידון בהן.

כפי שנאמר שם (פסקה 3) "... השאלה היא מה הקפו של חריג זה, ובאופן ספציפי אף יותר, האם הוא משתרע גם על תובענות שעניינן גניבה ומעילה בכספי המעסיק. תובענות מסוג זה מבוססות במקרה הרגיל על עוולות בנזיקין, כדוגמת תרמית וגזל. במקביל לכך, אותם מעשים עצמם מהוים במקרים רבים גם הפרה של חוזה העבודה. כמו כן, לעתים, מעשים שלגביהם טוען המעסיק כי הם מהוים תרמית וגזל עשויים להיות כאלה שהעובד טוען כי נעשו מכוח הזכויות שהוענקו לו בחוזה העבודה (היינו, שמדובר בהטבות שהיה מותר לו לקבלן מכוח יחסי העבודה). איפה יתבררו תביעות מסוג זה?

...

עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.

סוף דבר התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.

בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.

התביעה העיקרית עניינה הטענה כי העובד נטל לכיסו כספים השייכים לחברה המעסיקה, העוסקת בייבוא ושיווק חלקי חילוף לרכב.

בידי התובעת תעוד למעשי הגניבה, לרבות: צלומי מכירות במזומן ללקוחות מזדמנים ללא תעוד, צילומים משלוח ללקוחות באשראי ללא תעוד במערכת הממוחשבת, צלומי 2 מכירות שהנתבע שם בעמדת משלוחים ללקוח לשעבר בשם זוקילנד, שכרטיסו סגור כבר למעלה מחצי שנה קודם לכן.

בתגובה טען הנתבע, כי על אף הטענות לגבי חברת דנון ומוחמד ממוסך קלאסיק, הם נותרו לקוחות התובעת ולא הוגשה נגדם תביעה.

הגרסה לפיה התובעת ביקשה מן הנתבע לשוב לעבודה באותו מעמד אינה מתיישבת עם העובדה שבסיום אותה פגישה נימסר לידיו מכתב פיטורים שהוכן כבר מבעוד מועד (נספח 7 לתצהיר מר אורן כהן), בזו הלשון: "אנו מודיעים לך בזאת על פיטוריך מהחברה לאלתר עקב מעילה חמורה בכספי החברה.

...

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין רכישות במזומן בשבוע העבודה האחרון של הנתבע בסך 4,263 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.