תביעת מנהל מקרקעי ישראל לפינוי שטח פלישה בישוב "מעגלים

בתי משפט בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' השופטת שרה דברת - אב"ד, ס. נשיא כב' השופט אריאל ואגו כב' השופט יואל עדן ע"א 37666-05-15 המערערים 1. משה עמר 2. מרים עמר ע"י ב"כ עו"ד גולן בן צבי המשיב מנהל מקרקעי ישראל באמצעות פמ"ד ע"י עו"ד טובה בוכריס פסק דין

המשיבה הגישה תובענה בסדר דין מקוצר למתן פסק דין המורה למערערים לסלק את ידם ולפנות מקרקעין הכוללים חלק מחלקה 59 וחלק מחלקה 72 בגוש 100353 בישוב מעגלים (להלן: "המקרקעין").

לטענת המערערים סעד ההריסה אשר נפסק חורג מהמסגרת הדיונית ומהסמכות העניינית, וכי סעד זה הנו למעשה מחוץ לכתב התביעה, לאחר ההודעה של המשיבה וההחלטה בעיניין זה. נטען כי המקרקעין נשוא העירעור הנם של מושב מעגלים, המשיבה המחתה את האחריות לטפול בהסגת גבול במקרקעין הנ"ל לאגודה השיתופית מעגלים, זאת בהתאם להודעה שהוציאה המשיבה בכתב, ולפיכך, הגבילה המשיבה את בעלותה ואין לה עוד זכות לחזקה, ולפיכך, אין היא זכאית להגן על זכות החזקה בתביעה לפינוי וסלוק יד. נטען כי המשיבה מנצלת לרעה את הבעלות הרשומה לזכותה, ופועלת בנגוד לקבוע בסעיף 14 לחוק המקרקעין, וכי המשיבה אינה מציעה פיתרון לבעיית חדירת מי גשמים אל תוך ביתם של המערערים.

המשיבה מפנה למורת הרוח אשר הביע בית משפט קמא מהתנהלות המערערים, על כי לא הססו להשתלט על שטחים לא להם המהוים משאב צבורי יקר ולהקיפם בחומה, ולאחר מכן היתנגדו לפינוי השטח תוך הסבר כי פעלו בו כפי שפעלו כי "רצו נוף". נטען כי למערערים אין כל טענה לזכות בקרקע, והם מנסים בחוסר תום לב לאיין את זכות המדינה כבעלים, לפנות את הפלישה מקרקע ציבורית.

ביחס למכתב עליו סומכים המערערים, בטענתם כי המשיבה המחתה את האחריות לטפול בהסגת לגבול לאגודה השיתופית מעגלים, נטען כי אין באותו מכתב כל סייג על הבעלות, ואין בו כדי ללמד כי הבעלות של המשיבה אינה כוללת את הזכות לנקוט הליכים לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין, וכי אין באחריות האגודה השיתופית כדי לשלול את זכות המדינה כבעלת הקרקע לפעול לפינוי הפלישה.

...

לאחר שנשמעו הצדדים ולאחר עיון בראיות אשר באו בפני בית משפט קמא ובפסק הדין, המסקנה הינה כי דין הערעור להידחות.

סעד הפינוי כולל את השבת המצב לקדמותו, באופן הכלול ומובנה בו. הוצאת כל אשר הניח, בנה או נטע הפולש על המקרקעין, הינם בבחינת חלק בלתי נפרד מהגדרת המונח "פינוי". בהקשר זה גם מקבל אני את הפרשנות אשר נתן בית משפט קמא לאותה החלטה אשר התייחסה להודעת המשיבה על מחיקת סעדי ההריסה.

מכל האמור, דין הערעור להידחות.

רשות מקרקעי ישראל (להלן-"רמ"י") מנהלת את המקרקעין על פי דיון, באמצעות חב' עמידר על פי הרשאת רמ"י. הנתבע 1 הוא בנו של מר ארגי חיים ז"ל (להלן-"המנוח") (שם האב ושם הבן זהים).

ההיסטוריה של המקרקעין: בשנת 1962 נחתם בין התובעת באמצעות חב' עמידר לבין המנוח חוזה שכירות מוגנת על פיו השכירה התובעת למנוח דירה ששכירות בה הועברה אליו מגב' צאושו פנינה, אשר הייתה השוכרת הקודמת בדירה זו. בחוזה השכירות תואר המושכר כדירה הנמצאת בגוש 3827 חלקה 102 בישוב קרית עיקרון הכולל חדר אחד בשטח 20 מ"ר, מטבח לחוד, חדר כניסה בשטח 3.90 מ"ר מטבח בשטח 8.06 מ"ר וחדר נוחיות בחוץ.

בסעיף 2 לפסק הדין כתב בית המשפט כדלקמן: "מסתבר כי מאז הגשת התביעה ועד היום חלו שינויים, אשר בכל מקרה יזקיקו תיקון כתב התביעה וכן בחינת אשר טוען הנתבע בכל הקשור לאשר הובטח לו." לאחר מחיקת התביעה בבית משפט השלום בפתח-תקוה ערכה התובעת ביקורי מעגל בנכס, כדלקמן: · ביום 11.5.2004 נערך ביקור מעגל.

בנוסף, הנתבעים פלשו לקרקע בשטח של כ- 1,026 מ"ר, הקימו מוסך לפירוק מכוניות בגודל 32.5 מ"ר, פחון בגודל 18 מ"ר וסככה בגודל 17 מ"ר; 4) לתובעת יש עילת פינוי כנגד הנתבעים על פי הוראות סעיף 5(ד) לשני חוזי השכירות לכל אחד מחוזי השכירות עם המנוח, האוסרות לשנות את המושכרים, והן עקב החזקה והשמוש במושכר ללא רשות וללא הרשאה מהתובעת; 5) מעשיהם של הנתבעים מהוים פגיעה בקניינה של התובעת; 6) התובעת הוכיחה את גובה דמי השמוש הראויים באמצעות חוות דעת של שמאי מקרקעין.

גב' מירי ארז נחקרה על תצהירה חקירה שכנגד בה אמרה שעמידר מחתימה על חוזה אך ורק על המבנה ולא על החצר מסביב, ואסור לשוכר לבנות או להשתמש בחצר שמסביב למבנה; לעדה לא היה הסבר מדוע לא הוגשה תביעת פינוי לגבי בנייה משנת 1996; בעבר היה מינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל") מאשר הכשרת חריגות בנייה בכפוף לתשלום דמי שימוש ראויים, אך כיום המינהל אינו מאשר זאת.

...

אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר הבטחה שלטונית.

עילת פינוי: לאור כל האמור לעיל, הוכיחה התובעת את עילת הפינוי כנגד הנתבעים, והיא זכאית לקבל פסק דין לפינוי בהתאם לעתירה בכתב התביעה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: 1) אני מורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם לפנות את המקרקעין הידועים כגוש 5103 חלקה 39 (לשעבר גוש 3827 חלקות 102 ו-103) והמבנים הבנויים עליהם המצויים ברחוב הדקל 5 עד 7 בקרית עקרון (להלן-"הנכס"), לסלק ידיהם מהנכס, ולמסור את הנכס לתובעת במצבו כפי שהוא בעת מתן פסק הדין, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לנתבעים או למי מהם.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 19191-03-13 מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' אביבי תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה תובעים רשות מקרקעי ישראל ע,י ב"כ עו"ד ד. גלס נתבעים אשר רפאל אביבי ע"י ב"כ עו"ד א. ברנט ו/או ג. אלון פסק דין

לטענת התובע, מדו"חות פקוח שנערכו החל משנת 1998, התברר שהנתבע פלש למקרקעין שמחוץ לשטח מיגרש 65, הקים שם מבנה מגורים בו הוא מתגורר עד היום, ועל אף מכתבי התראה שנשלחו מאותו מועד, לא פינה את המקום.

השטח הפלוש הוא זה שמופיע באמצע המעגל, הבית נמצא והשטח ריק.

אני ערה לטענה כי בני מישפחת הנתבע לא היו ערים ל"טעות", אלא שסביר להניח כי אף אחד מהתושבים לא נידרש באותה עת לפנות שטחים, והבדיקות שנערכו נעשו עובר לחתימה, כשמויאל ובני היישוב בחנו את התשריטים למול ההחזקה בפועל, ולא בשל דרישה כזו או אחרת לפינוי, ועל כן מסקנתי בעיה עומדת.

...

אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בכל הנוגע לגובה דמי השימוש, בהתאם לחוות הדעת ולחקירתו בבית המשפט.

עם זאת, אני דוחה את החלופה בחוות הדעת המתייחסת לשטח מדידה שערך המומחה בעצמו, הן בשל העובדה כי כתב התביעה גדר את הדרישה בהתאם לשטח שנקבע בחוות הדעת של השמאי פירו, המתייחסת למבנה מגורים בן 50 מטר, כאשר גם לאחר עריכת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לא תוקן כתב התביעה אף שלתובע זכות מוקנית לערוך תיקון כזה, והן מכוח העובדה הפשוטה שתחום מומחיותו של השמאי אינו בתחום המדידה, וממילא אין חוות דעתו יכולה לשמש תחליף לחוות דעת של מודד.

סוף דבר כעולה מן המקובץ, התביעה לסילוק יד מתקבלת ואני מורה לנתבע לפנות את המקרקעין מכל אדם וחפץ עד יום 1.11.2022.

בית משפט השלום בקריות ת"א 10163-01-17 שושן ואח' נ' בוסקילה ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים תובעים 1. שמעון שושן ת.ז. 05779806 2. פנינה שושן ת.ז. 057344988 נתבעים 1. יעקב בוסקילה ת.ז. 064109424 2. ברוריה בוסקילה ת.ז. 064905771 3. רשות מקרקעי ישראל מחוז צפון (נתבעת פורמלית) 4. האגודה חקלאית שיתופית יערה (נתבעת פורמלית) 5. הסוכנות היהודית לארץ ישראל (נתבעת פורמלית) 6. הועדה המקומית לתיכנון ובנייה "מעלה הגליל" (נתבעת פורמלית) פסק דין

פתח דבר: רשות מקרקעי ישראל, (להלן: "הרשות") מנהלת על פי חוק רשות מקרקעי ישראל השת"ך – 1960 את מקרקעי מדינת ישראל, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי התובעים רשומים ברשות מקרקעי ישראל (תיק מספר 22097579 א') כברי רשות במשק / נחלה 66 בישוב יערה (להלן: "משק 66"), זאת ע"פ אישור זכויות מיום 7.6.15 (להלן: "אישור הזכויות") וכי הנתבעים 1-2 הם בעלי הזכויות בנחלה 67 הגובלת לנחלת התובעים.

בעקבות כך, ובחודש מרץ 2015 הכין התובע 1, באמצעות מר יוסי וידר, מפת מדידה על סמך התוכנית הנ"ל ולפיה, הנתבעים 1 ו-2 משייכים לעצמם שלא כדין שטח של 314 מ"ר אותם הגדירו התובעים כחלק 66ג ו- 66 ד. התובעים טענו כי הנתבעים 1 ו-2 לא הסכימו לפנות את שטח הפלישה ובהתאם הוגשה התביעה שלפניי.

בהתאם נתבקש בית המשפט ליתן צו המורה על פינוי וסלוק ידם של הנתבעים 1 ו- 2 משטח הפלישה ולחייבם בדמי שימוש על סף 84,035 ₪ (קרן) וצו הריסה לכל הבנוי והנטוע בשטח הפלישה ובכלל זה הגדר המפרידה בין הנחלות.

עמדת הרשות והסוכנות היהודית למחלוקת בין הצדדים: הרשות והסוכנות היהודית הודיעו במסגרת ההליך שלפניי במסגרת כתבי ההגנה שהגישו כי חלוקת הנחלות ו/או המגרשים בפועל, בין חברי האגודה והמתיישבים, לרבות גודל השטחים הניתנים למתיישבים, שהוכרו כזכאים ע"י הסוכנות ורשות מקרקעי ישראל לצורכי מגורים ועיבוד, הינם עניינים הנתונים למוסדות האגודה ואין לסוכנות או לרשות עמדה בעיניין (ראו: סעיפים 5-6 לכתב ההגנה מטעם רשות מקרקעי ישראל מיום 2.4.17 וסעיף 7 לכתב ההגנה מטעם הסוכנות היהודית מיום 23.4.17).

...

על גבי המפה הנ"ל נרשמה הצהרה זהה למפה הראשונה "בחתימתנו על תוכנית הגבולות הנ"ל אנו מצהירים שראינו את הגבולות אנו מאשרים אותם 11-31/8/13", ועל גביה חתימות של מספר בעלי נחלות במועדים שונים.

התובעים לא זימנו עדים בעניין הקמת הגדר ואין בידי לקבוע על סמך עדותו של התובע 1 כבעל עניין בתוצאות ההליך, כי הגדר הוקמה ולא החליפה גדר קיימת באותו מיקום.

על סמך האמור לעיל, התביעה נדחית.

א. ביום 12.6.07 ניתנה החלטה שבית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט נאמן) לפיה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני שבקש המבקש 1, לפיו יאסר על המועצה האיזורית חוף הכרמל ורשות מקרקעי ישראל (אז – מינהל מקרקעי ישראל) לפנות עגלה/דוכן שלו במקום היתנהלותו בעתלית.

בתאריך 25.11.12 ניתן פסק דין בת"א 27972-04-10 בבית משפט זה. מדובר בתביעה שהגיש המינהל לסילוק ידו של המבקש מן המקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 10529 (אדמת קק"ל שבניהול המינהל).

בפסק הדין שם בית המשפט דגש על זכותו של הנתבע לעיסוק במיגבלות החוק, ומאידך על הצורך לשמור על מקרקעי המדינה מפני פולשים.

אין חולק כי ב-6.11.19 (נטען שבשעות הבוקר המוקדמות) ביצעה המשיבה פינוי ציוד של המבקשים מאותה חלקה שנזכרה, שבכניסה ליישוב עתלית.

ב-25.11.19 באה פניית ב"כ המבקש אל המשיבה רשות מקרקעי ישראל שם צוין כי בהתאם להחלטת כב' השופט שוהם, ניתן יהיה לפנות את הציוד ללא צו חדש אם וכאשר יוותר לאחר השעה 22:00 בתוך השטח שסומן בתשריט (יוער כי אותו שטח אינו כלל חלקה 2 שבגוש 10529 אלא חלק מאותה חלקה, זאת כעולה אף מן התשריט עצמו שסומן כאמור מש/1 – י.פ).

הדבר גם אינו בשמיים וחדשות לבקרים מגישה רשות מקרקעי ישראל תשריטי מדידה בגדרן של תביעות פינוי שהיא מגישה.

...

בסופו של דבר מה שחשוב לצורך הכרעה במקרה דנן הינו בעיקר החלטה ספציפית בבקשת רשות לערער על החלטת רשמת ההוצל"פ. אותה החלטה ניתנה בתיק עש"א (רמלה) 63350-05-18.

משעה שזו המסקנה, וננקט הסעד העצמי באופן שגוי, ולו בשגגה בתום לב אך עדיין בשגגה, הרי יש להשיב הציוד שנתפס למבקש, בלי להתנות תנאים, ובלי לחייב המבקש בעלות הפינוי והאחסנה .

אני נעתר אפוא לסעד הזמני המבוקש ומורה למשיבה להשיב למבקש בתוך 7 יום את הציוד נשוא הבקשה, על חשבונה.

התלבטתי בשאלת ההוצאות, אולם החלטתי שלא לעשות צו להוצאות חרף התוצאה.