תביעת מיקרוטראומה בגין פגיעה בצוואר אצל נהג משאית

בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע, באמצעות בא כוחו, כנגד החלטת הנתבע מ- 15.8.12 הדוחה תביעתו לדמי פגיעה בגין פגיעה בצואר מ- 21.10.11, כשנפגע תוך כדי הורדת משא כבד ("עמוד" ארגזים השוקל כ- 100 ק"ג).

לחלופין טען כי פגיעתו אירעה עקב מקרוטראומה בה הופעל לחץ קבוע ומתמשך על צוארו, מדי יום, בעבודתו במשך כ- 20 שנה עת נידרש להרמה פיזית של משאות כבדים.

· בהודעתו (23.5.12) ציין כי ביום שישי ב- 10/11 סיימו החלוקה אצל הלקוחות וחזרו למחסן חזרה, סידרו 10 מגשים אחד על השני במשאית כשהעוזר (הנהג) אוחז בברזל והתובע מחוץ למשאית מתכופף לעזור בהורדה, אוחז מלמטה של המגשים ומוריד ומניח על הריצפה ובזמן שהרים והוריד "הרגשתי שוב כאב חד בצואר. לא ייחסתי לזה חשיבות, לא אמרתי כלום. סיימנו את ההורדה של ההחזרות והלכנו הביתה". ביום א' פנה לרופא.

...

כך יש לציין כי לא ממש נהיר מהי גירסת התובע (בתביעתו), לשלב (המדוייק) בו חש בכאב ודי בגרסתו ה"עמומה" והלא מדוייקת (ס' 7 לתביעה) כדי שלא ממש נדע, בצירוף לכל האמור ולהעדר גירסת עובדה ל"פגיעה בעבודה" בפנייה הראשונה לטפול הרפואי – לאור כל אלה לא שוכנענו בהתרחשות ארוע תאונתי ב- 21.10.11.

אכן, עסקינן בעדויות שלאחר "הארוע" – אלא שבהקשר זה בנסיבות בהן אין כל נתון אובייקטיבי – רצף הסתירות שתואר מוביל אף הוא לכך כי לא שוכנענו! ונציין – לא נדרשנו בהכרעתנו להסתייגות המעסיק בתביעה או להסברי החשבת לרקע התנהלותו של התובע במהלך התקופה שקדמה להפסקת עבודתו.

הנה כי כן – נדחית התביעה.

בהמשך למחיקת תביעתו השנייה של התובע, הגיש התובע ביום 27.11.17 תביעה חדשה להכיר בפגיעה בצואר הן בשל ארוע תאונתי והן על פי עילת המיקרטראומה (בל 47003-11-17; להלן: התביעה השלישית).

לטענת התובע, הכאבים שחש בגב ובצואר, וכן ההגבלות בתנועה, הם תוצאה מפגיעה בעמוד השידרה הצוארי ובכתפים שנוצרו אצלו תוך כדי ועקב עבודתו כנהג הובלה וסבל וכי פגיעה זו עולה כדי פגיעה על דרך המיקרטראומה.

הנתבע טוען כי עבודת התובע אינה מקימה את התנאים להחלת הילכת המקרוטראומה לצורך הכרה בפגיעה שלה טוען התובע כפגיעה בעבודה וכי לא אירעה בעבודת התובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

הוא לא ידע להעיד באיזו משאית נהג התובע, אך אישר כי המשאיות כוללות בין 10-12 משטחים כאשר כל אחד מהמשטחים יכול להכיל בין 15-30 קרטונים שמשקלם יכול לעמוד על 5-6 ק"ג עד 20-25 ק"ג ובממוצע 10-15 ק"ג. מר וינשקין העיד כי במשמרת ישנן בין 15-25 נקודות עצירה עוד הוא אישר כי על מנת לפרוק את הקרטונים יש להוריד מהמשטח את הקרטון לריצפת המשאית ומשם להובילה ללקוח.

...

הגם שאין חולק כי עבודת הפריקה שאותה ביצע התובע היא עבודה פיזית קשה, לא שוכנעתי כי התובע הציג תשתית מספקת לקיומה של מיקרוטראומה לפגיעה בעמוד שדרה צווארי ובכתפיים.

על יסוד כל האמור, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות בתדירות מספקת (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי - טואיטו, דב"ע מח/0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי,דב"ע נא/0-116 המוסד לביטוח לאומי - חורי), ומשלא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה, דין התביעה להדחות.

[footnoteRef:3] [3: עב"ל (ארצי ) 29129-06-18 אברהם בנימין - המוסד לביטוח לאומי (6.05.2019)‏‏] על מנת שתוכר פגיעה על יסוד תורת המקרוטראומה, יש להוכיח שלושה יסודות – הראשון – תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות, השני – קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני בגינו הוגשה התביעה, השלישי – קביעה כי כל התנועות המבססות את התשתית העובדתית גרמו לפגיעות זעירות המצטברות כדי ליקוי גופני.

[footnoteRef:9] [8: נדחתה תביעה של פקידה שטענה לפגיעה בשל ישיבה בכסא לא נוח.

(להלן: "עניין קוגן")] בעב"ל (ארצי) 9683-12-11 איאד בארוד – המוסד לביטוח לאומי (16.9.2013), נפסק לגבי מסגר רתך המשאיר את ראשו באותה תנוחה לא נוחה לפרק זמן ממושך כי אין בכך תשתית לפגיעה בצואר על דרך המקרוטראומה.

עם זאת, אין כוונתנו באמור כי עבודה בישיבה ממושכת לגבי נהג משאית או נהג אוטובוס מקימה תשתית מיקרוטראומטית להתפתחות מחלה זו. לדעתנו, בית הדין שם, רתם את העגלה לפני הסוסים עת החליט למנות מומחה בטרם הוכחה תשתית עובדתית למקרוטראומה, תוך קביעה כי "אם יגיע המומחה למסקנה, שיש קשר סיבתי ; גרימה או החמרה בין עבודת המערער, כאמור, למחלה, יחווה את דעתו, האם מבחינה רפואית ניתן לראות בעבודת המערער, כאמור, סדרה של אירועים שגרמו לפגיעות זעירות בלתי הפיכות בעיקרן, שבהצטברן יחד גרמו או החמירו את המחלה." כך גם לא מצאנו כי ניתן להקיש לענייננו מפסה"ד בעיניין חמדוני משנת 2010,[footnoteRef:10] בו הרכב בראשותו של כב' השופט קוגן כתוארו דאז, קבע כי נהג משאית, שאובחן כסובל מ-DVT, שנהג שעות ממושכות וישב 4-3 שעות רצופות בתנוחה סטאטית, הוכיח תשתית ראייתית לקיום פגיעה מיקרוטראומטית.

מצאנו לנכון להזכיר עובדה זו בשים לב לעובדה כי המחלה התפתחה אצל התובע לאחר 6-4 שנים בתנאי עבודה שעל בסיס התקיימותם טוען הוא לפגיעה מיקרוטראומטית וכן לגילו הצעיר של התובע.

...

מצאנו לנכון להזכיר עובדה זו בשים לב לעובדה כי המחלה התפתחה אצל התובע לאחר 6-4 שנים בתנאי עבודה שעל בסיס התקיימותם טוען הוא לפגיעה מיקרוטראומטית וכן לגילו הצעיר של התובע.

ספיציפית לעניין תנוחה נאמר – "אנו סבורים כי אין מקום להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר על ידי בית דין זה .... בעניין זה נשוב ונדגיש, כי פריצת גדר בנושא תורת המיקרוטראומה צריכה להיעשות על ידי המחוקק, כפי שנקבע בעניין קורין גל אור ... כי "פריצה שכזאת של גדרי המיקרוטראומה כפי שנפסקו על ידינו, תיתכן אך ורק בהתערבות המחוקק שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן." לפיכך אף בעניינו לא מצאנו כי יש מקום להרחיב את גדרי תורת המיקרוטראומה.

" ראו גם עב"ל (ארצי ) 31471-04-17 דינה רות - המוסד לביטוח לאומי (27.12.2017)‏‏ "עבודה בתנוחה קבועה, בין בעמידה, בישיבה, בכיפוף או ברכינה אינה מקימה תשתית מתאימה לעילת המיקרוטראומה".[footnoteRef:15] [15: עב"ל (ארצי ) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי - מוייז יניפיליז (03.07.2014) ,‏ עב"ל (ארצי ) 11714-12-16 דוייב - המוסד לביטוח לאומי (04.05.2017)] לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק, בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - עובדיה כרם פ"ד נג (2) 529, לאמור "המצב האופטימלי הוא, שכל אדם יפוצה על כל פגיעה גופנית או נפשית שנגרמה לו בכל דרך שהיא, אך בשל מגבלות תקציביות אין אלה פני הדברים. אף שחוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי, אין החוק מכסה את כולם, אלא רק את אלה העומדים בקריטריונים שנקבעו בו". לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.

התובע יליד 1956, הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעה בגבו, בצוארו, ובכפות הידיים כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

הנתבע טען שהליקויים להם טוען התובע אינם מבחינת מחלת מיקצוע ואינם תוצאה של תהליך מקרוטראומה מאחר שהתובע לא ביצע בעבודתו תנועות חוזרות ונישנות אשר כל אחת מהן גרמה לנזק משלה ולפיכך עבודתו אינה מהוה תשתית עובדתית לבחינת הליקויים מהן התובע סובל על פי מנחת המקרוטראומה.

בעב"ל 7709-01-16, מיכאל יוגר נ' המוסד לביטוח לאומי, קבעה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה השופטת ורדה וירט- ליבנה בסעיפים 11 ו-12 לפסק הדין: "11. בפסק הדין בעיניין חדד זכריה (עב"ל 66671-10-13 נתן חדד זכריה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.5.15) מנה בית דין זה את התנאים העקריים הנדרשים לבחינת מקרוטראומה בעת פגיעה גבית אצל נהגים, ובזו הלשון:

נוסף על כך, יש לבחון את טיב הרכב בו נהג המבוטח, האם זה פרייבט או אוטובוס או משאית והימצאות בולמי זעזועים ברכב.

...

התביעה נדחית מבלי הצורך למנות מומחה רפואי.

בית הדין האיזורי לעבודה מינה את ד"ר סמיון קרסניאנסקי כמומחה מטעם בית הדין ומחוות דעתו עולה כי אופי עבודתו של התובע גרם להופעת הליקויים בגבו של התובע, על דרך של פגיעות חוזרות ונישנות וקיימת השפעה משמעותית של אופי עבודתו על המחלות מהן הוא סובל.

ההגנה כפרה בחבות ולחלופין הגישה חוות הדעת מטעם פרופ' יעקב נרובאי, מנתח אורתופד, אשר העמיד את הנכות צמיתה של התובע בשיעור של 10% בגין הפגיעה בצואר לפי סעיף37(5)(א), ו10% נכות צמיתה - מותן לפי סעיף 37(7)(א), אולם לטענתו אין לייחס את הנכות ל"מחלת העבודה" -מושא התביעה דנן.

התובע העיד כי עבד אצל נתבעת 1 משנת 1991 ועד שנת 1999 כמנהל אחזקה טכני ועד שנת 2014 בשיווק כנהג משאית (עמ' 4 ש' 19 לפרוט').

...

כאב וסבל סבורני שהפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה לאור סוג הפגיעה ומהותה, והנכות שלוקה התובע, הוא 180,000 ₪ .

לפיכך, וככל שיש לתובע טענות בענין זה הדרך פתוחה לפניו שלא במסגרת הליך זה. סוף דבר התובע עשה עלי רושם אמין, עדותו היתה קוהרנטית ומהימנה ואכן הוא נפגע בצורה משמעותית ויש להטיל אחריות על הנתבעות לפצותו בגין פגיעתו.

בנוסף לסכומים דלעיל ישלמו הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.