מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת מינהל מקרקעי ישראל לדמי הסכמה בגין העברת חכירה

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בסיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק זה בתאריך 4.3.2019, הצעתי לבאות כוח המשיבה להסכים לרישום זכות החכירה המהוונת על שם התובע ואישתו, ולנוכח טענות המשיבה הצעתי, כי הדבר יעשה בכפוף לשמירת זכויות המשיבה לתבוע מהתובע ורעייתו כל סעד בגין כל חוב או הפרת החוזה, אם בוצעה כזו, כלפי המשיבה.
תעודת הוון לבניה צמודת קרקע מינהל מקרקעי ישראל מתכבד להודיעכם בזאת כי: זכות החכירה בגין יחידת דיור אחת בשטח מבונה של 250.90 מ"ר שפרטיה הם: גוש 10073 חלקה 99 תת חלקה ברח' השופטים 99, בישוב פרדס חנה כרכור (להלן: "הדירה") הנה מהוונת בעקבות תשלום דמי הוון עד ליום 31.3.2053 סוף תקופת החכירה המקורית ותקופת חכירה נוספת של 49 שנה (ובילבד שסך התקופה לא יעלה על 98 שנה) הוון זכות החכירה פוטר מתשלום של: ם דמי חכירה שנתיים עבור הזכויות בגינן שולמו דמי ההוון.
ם דמי הסכמה בגין העברת הזכויות בדירה.
...
ואולם, עובדי המשיבה סרבו לחתום על השטרות ודרשו לקבל פסק דין המורה להם לעשות כן. לפיכך, חרף הודעת באות כוח המשיבה, החלטתי ליתן את פסק הדין שלהלן, מתוך תקווה שעתה יוכל התובע לקבל את המגיע לו, ללא עיכובים נוספים.
ואולם, אין היא זכאית לבטל את זכות החכירה שלו כך סתם ולהפוך אותה לזכות חכירה "על תנאי". אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מצהיר כי התובע, מר שמשון מטרי ת"ז 50736552, ורעייתו, הגב' אביבה מטרי ת"ז 5073230, הם בעלי זכות חכירה, מהוונת עד לתאריך 31.3.2053, בחלקים שווים, במקרקעין המזוהים כחלקה 99 בגוש 10073, בישוב פרדס חנה – כרכור.
(ד) הנני מחייב את המשיבה לשלם לתובע הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרת משפט) בסכום כולל של 24,544 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בתשובה, התובעת העלתה את הטענות הבאות: באשר להעדר יריבות נטען כי: מניותיה של שחם הועברו ברובן המוחלט לנתבעת עוד בשנת 1969; כי הנתבעת עשתה שימוש בנכס והשכירה אותו לצדדים שלישיים משך עשרות שנים; הנתבעת שילמה לתובעת דמי הסכמה בגין העברת המניות כאמור עוד בשנת 1985, בסך של כ- 4,700 ₪; הנתבעת חתמה על הסכם החכירה נשוא הדיון באמצעות מורשה החתימה מטעמה; החל משנת 1990 הנתבעת היא זו שהתנהלה מול התובעת בכל הקשור להסכם החכירה, כך למשל, הנתבעת פנתה לתובעת בשנת 1994 בבקשה לחדש את הסכם החכירה.
עוד ציין בית המשפט בהחלטתו, את החלטת הנהלת רמ"י מס' 2841 מיום 16.11.2010 לפיה "המנהל לא ייגבה חובות שהתגבשו לפני יותר מ- 7 שנים". בעניינינו לא נטען כי התובעת היתנתה את בקשת הנתבעת להעברת זכויות החכירה בתשלום חובות עבר, ובנגוד לעניין כפתורי, אין המדובר בהליך שניפתח על ידי החוכר לאור היתנהלות של הרשות, אלא שעסקינן בתביעה כספית חוזית וכן תביעה לסילוק יד בגין הפרת הסכם חכירה.
כל עוד לא תחליט מועצת מקרקעי ישראל אחרת יוגדלו דמי החכירה השנתיים באופן שיתווספו להם כל שנה הפרישי הצמדה שיחושבו וישולמו בהתאם לעלייה היחסית בין המדד היסודי לבין המדד האחרון שהיה ידוע במועד בו יגיע זמן הפרעון של דמי החכירה השנתיים כאמור לעיל".
לשם הוכחת טענתה, צרפה הנתבעת מכתב מיום 26.4.96 מאת המנהל אל חברת "צור און בע"מ אחוזת שחם בע"מ", בו צוין כך: "הננו להודיעכם כי נהיה מוכנים להסכים לבקשתכם להמרת חוזה החכירה הלא מהוון בחוזה חכירה מהוון בנכס הנ"ל וזאת לאחר שתשלמו את התשלומים המפורטים בטפסי הקבלה/ חשבונית מס...". במכתב צוין כי דמי ההוון היו בסך כולל של 786,277.92 ₪ (כולל מע"מ), כי דמי חכירה שנתיים עדכניים יחושבו לפי 3% מערך הקרקע, וכי סכום דמי ההסכמה נכון למועד משלוח המכתב בלבד הוא סך של 389,293.54 ₪ לא כולל מע"מ (נ/2).
1.2 על אף האמור בפיסקה 1.1 יחושב כל תשלום למינהל בגין התקופה החדשה, כאילו שולמו ע"י החוכר דמי חכירה ראשוניים, בשעור מסוים מערך הקרקע, עפ"י היעוד, המטרה ואפשרויות הניצול שהחוכר היה וכאי לממש בתקופת החכירה המקורית ובהתאם לתנאיה, כדלקמן : 1.2.1 שולמו בגין החכירה המקורית דח"ר בשעור נמוך מ-40% מערך הקרקע - יראו את החוכר כמי ששילם דח"ר בשעור 40%.
...
מנגד, הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מטעמים של התיישנות ושיהוי וכן העדר יריבות, כפי שיפורט להלן.
באשר לטענת הנתבעת כי ההסכם נשוא הדיון בוטל, דינה להידחות שכן היא נטענה על דרך הסתם והיא לא נתמכה בראיה אחת.
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הנתבעת הפרה את הסכם החכירה עם התובעת בכך שלא שילמה את דמי החכירה החל משנת 1998.
סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה, במובן זה שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לנתבעת סך של 1,516,928 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וזאת תוך 60 יום ממתן פסק הדין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

לפני תביעה לסעד הצהרתי לפיו העברת מניות הנתבעת 2 מאת התובעת 1 אל התובעת 2, ללא תמורה, כחלק מהליך שינוי תאגידי, אינה מקימה לנתבעת 1, זכות לגבות תוספת תשלום בגין הפרשים, דמי הוון או דמי הסכמה בהתאם לחוזה חכירה שנחתם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.
האירועים, בחלקם, ארעו בתקופה שבה היתה הרשות ידועה כ"מינהל מקרקעי ישראל" (להלן גם: "המינהל"), קודם לשינוי שמה מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט-2009.
פגישה זו, המתקיימת, כאמור, לאחר שכבר הועלתה סוגיית העברת הזכויות בחמת גדר במסגרת מכתבו של ב"כ התובעים לרמ"י, נערכת בהישתתפות נציגי הוועד הממונה על היישוב ובא כוחו ועניינה תהליך שינוי הסווג אשר בעיצומו היה מצוי היישוב באותה עת. בפגישה זו הועלה נושא תשלום דמי ההסכמה באופן הבא: "לעניין דמי הסכמה בעת המעבר מקיבוץ למושב, הנושא נדון בהנהלה ביום 6.8.08 מס' 2235, לאחר שהועלה לדיון במועצת מקרקעי ישראל ולא התקבלה תשובה סופית. המרחב יעלה לדיון את הסוגיה בהנהלה. מרחב הצפון אינו רואה מניעה בשינוי הסווג בכפוף לאישור ועדת שינוי סיווג ואישור הנהלה". עיון בפרוטוקול הפגישה מלמד כי ההתייחסות היחידה לתשלום כלשהוא הנידרש כתוצאה מן השינוי נוגעת לדמי ההסכמה הנדרשים לצורך העברת מקרקעי המשבצת אל החברים.
לשיטתה של ורד, ההנהלה אישרה את שינוי הסווג המבוקש בהחלטה ספציפית כאמור, אך לא גיבשה החלטה לגבי סכום תשלום דמי ההסכמה הנדרשים בעת השינוי ואילו לגבי הפרישי תשלומים בעת העברת זכויות, הרי שלשיטת רמ"י לא נדרשה החלטה ספציפית מאחר והסוגיה מוסדרת בחוזה החכירה המבוסס על החלטת מועצה מספר 845 "הקובעת מפורשות מתי ייגבו הפרישי כספים בגין העברת הזכויות ומה שיעורם" (ראו בסעיף 10 לתצהיר איריס ורד).
...
טענת רמ"י כי פניית ב"כ התובעים בשנת 2016 מעידה על כך שידעו שצפויה דרישת תשלום בגין העברת מניות חמת גדר אין בה ממש ואינני מקבלת אותה, מה גם שכאמור, הדבר היה ממילא לאחר שתהליך השינוי כבר התקדם ולא ניתן היה לעוצרו.
סיכומו של דבר, בנסיבות כאן, מצאתי כי רמ"י יצרה בפני התובעים מצג אשר עליו הסתמכו ושינו בתום לב, את מצבם לרעה.
התביעה מתקבלת, כאמור, באופן שאני מורה, כמבוקש, כי העברת הזכויות בנתבעת 2 מן התובעת 1 לתובעת 2, לא תחויב בתשלום כספי לרמ"י, כפי שדרשה זו האחרונה, בהסתמך על החלטה 845 שלה ועל חוזה החכירה בין הנתבעות 1-2.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו לא רשאית המשיבה לידרוש מן המבקש תשלום דמי הסכמה כתנאי להעברת זכויות החכירה של המבקש במקרקעין, וכן כי המשיבה איננה זכאית להחזיק בסכום ששולם לה בגין דמי הסכמה אלו תחת מחאת המבקש.
לעניין זה טוענת רמ"י כי החלטה מספר 534 של מועצת מקרקעי ישראל משקפת את זכותה לידרוש דמי הסכמה בגין העברת זכויות החכירה; כי סמכותה לגביית דמי הסכמה הוכרה בפסיקה; כי דמי ההסכמה אינם מהוים כפל תשלום, הן נוכח מהותם בשיתוף המחכיר ברווח שנצבר בידי החוכר מעליית ערך המקרקעין והן היות שיצחק לא שילם דמי חכירה המשקפים את ערכם הריאלי של המקרקעין אלא דמי חכירה סמליים בלבד; וכן כי ככל שיוחלו תנאי חוזה החכירה בדווקנות ולא יגבו דמי הסכמה רשאית רמ"י לגבות דמי חכירה ראליים גם באופן רטרואקטיבי.
זאת ועוד, סמכות רמ"י לדרישת דמי הסכמה נקבעה במסגרת החלטה 534 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה") מיום 29.6.1992 ואשר לפיה (ס' 1 להחלטה 534): "....לא יתן המינהל הסכמתו להעברת זכות חכירה מחוכר לאדם אחר אלא אם כן, בנוסף לתנאים אחרים שרשאי המינהל לקובעם לעניין זה, ישולמו לו דמי-הסכמה בעד הסכמתו להעברת זכות החכירה, בשיעור מסוים מעליית ערך הקרקע..." החלטה זו, בדומה להחלטותיה האחרות של המועצה, ניתנה מכוח סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל – התש"ן, 1960, והיא מהוה מקור נוסף לסמכות רמ"י לגביית דמי הסכמה (גדעון ויתקון דיני מקרקעי ישראל כרך ב' 860 (2009) (להלן: "ויתקון").
...
דומני כי אין בעובדה שדמי ההסכמה צוינו באופן מפורש בחלק מהחוזים בהם התקשרה רמ"י עם חוכרים כדי לשלול סמכותה לגבייתם במקרה שבפני, שכן, כאמור לעיל, זכאות רמ"י לדרישת דמי הסכמה אושרה בפסיקה גם במקרים בהם לא כלל החוזה הוראה מפורשת בעניין (ראו פרשת דלק, בפס' 6; פרשת הדר, בעמ' 249-250), כאשר באופן פרטני אף נקבע כי לא ניתן להסתמך על האמור בחוזי רמ"י עם חוכרים אחרים ביחס לדרישת דמי הסכמה (פרשת וייראוך, בעמ' 492-493): "העובדה שבחוזים עם חוכרים אחרים ראה אותו משיב לנכון לפרש ולפרט את כוונתו לגבות דמי הסכמה ואת אופן קביעתם, אין בה כדי לסייע בידי המערערים שאינם צד לחוזים אלה." סיכומם של דברים, מסקנתי הינה כי דרישת דמי ההסכמה מיצחק כתנאי להעברת זכויות חכירתו במקרקעין לרוכש הינה בסמכותה הכללית של רמ"י, ואף בסמכותה הפרטנית בנסיבות ענייננו, בהן ההסכמים בינה ובין יצחק נעדרים הוראה מפורשת בדבר דרישת תשלום כאמור.
סוף דבר אשר על כן, התובענה נדחית.
המבקש ישלם את הוצאות המשיבה וכן שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בחדרה ת"א 63154-05-18 בן משה ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל בפני כבוד השופטת קרן אניספלד תובעים 1. שלום בן משה 2. אסתר בן משה שניהם ע"י עו"ד יוסף אלברק נתבעת רשות מקרקעי ישראל ע"י עו"ד יעל עזרא פסק - דין
בהליך הקודם שהתברר בת"א (של' חד') 20289-04-12 בן משה נ' מינהל מקרקעי ישראל (2014) דרשו התובעים החזר בגין דמי-הסכמה ששלמו ביתר בסך של 430,081 ₪.
החלטה 534 עוסקת בשיעור חלקו של רמ"י בעליית ערך הקרקע בעת העברת זכות חכירה בקרקע חקלאית, כפי שמעידה כותרתה.
...
לפיכך הייתה התביעה נדחית גם אם הנתבעת לא הייתה משמיעה עד ומסתפקת בחקירה נגדית של התובע, שמאי התובעים ומומחה בית-המשפט.
אני דוחה את ניסיונה של הנתבעת להציג בסיכום טענותיה סכומים חדשים – שונים מאלו שעליהם עמדה בכתב-ההגנה ובתצהירו של העד מטעמה.
התובעים ישלמו לנתבעת את הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 31,000 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו