תביעת מטרד רעש בניגוד לתקנות למניעת מפגעים סביבתיים

התובעים עמדו בנטל זה. התובעים הוכיחו כי נגרמה להם אי נוחות, ואף למעלה מכך, ולו בשל רעש המזגן והמפוח, ואי מילוי תנאי ההיתר שנועדו, בין היתר, למנוע רעש כזה, ובשל ריחות הבישול ו/או חימום המזון מן החי – הנעשים בנגוד לרישיון העסק ולתקנות; אכן, לכאורה, נכונה טענת הנתבעים כי מדובר באזור מעורב של מגורים ועסקים, וכי לאורך הרחוב מצויים עסקים נוספים – כגון "החסידה", "פלאפל דבורה", אשר גם הם קרובים לבית התובעים.

במישור האזרחי, בדונו ברעש בעילת מיטרד, נידרש בית המשפט למלא ביטוי זה בתוכן לפי מבחן ה"אדם הסביר" ובהיתחשב בנתונים הסביבתיים (ראה ת"א (חי') 972/63 הנ"ל; ע"א 186/52; ע"א 436/60)".

בתי המשפט הכירו בקיומו של מיטרד שניגרם, למשל, עקב שימוש במיגרש ספורט סמוך לדירת מגורים (ת"א 30388-11-09 שפירא נ' מועצה מקומית פרדס חנה (פורסם בנבו, ניתן ביום 03.10.10)); במקרה של הפעלת גן ילדים בחלקה סמוכה לבית מגורים (כאשר הוכח באמצעות מדידת הדציבלים הנשמעים מהגן, כי הרעש מנוגד לתקנות מניעת מפגעים רעש בלתי סביר) התש"ן 1990 (ת"א 51876-07‏‏ אבנר ג'רפי נ' שולמית בונה (פורסם בנבו, ניתן ביום 30.08.10)); ובמקרה של צימרים שניבנו ללא היתר בסמוך לבית מגורים ופגעו ברעש ובפרטיות (ת"א 3082/05 ארד נ' סולימנפור (פורסם בנבו, ניתן ביום 12.02.12)).

סיכומו של דבר, שאני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, כלהלן: אני אוסרת על הנתבעים לפעול בנגוד לרישיון העסק שניתן להם, ובהתאם מורה כי בעסק לא יוחזקו, לא יוכנו ולא יימכרו מאכלים המכילים מזון מן החי, לרבות דגים, בשר ועוף – למעט נקניק או נקניקיות.

...

עוגמת נפש לעניין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, אני מקבלת את טענתם.

לאור כל האמור לעיל ובנסיבות, אני קובעת פיצוי בסך 40,000 ₪, בגין עוגמת נפש.

סיכומו של דבר, שאני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, כלהלן: אני אוסרת על הנתבעים לפעול בניגוד לרישיון העסק שניתן להם, ובהתאם מורה כי בעסק לא יוחזקו, לא יוכנו ולא יימכרו מאכלים המכילים מזון מן החי, לרבות דגים, בשר ועוף – למעט נקניק או נקניקיות.

לטענת המבקש עבודות פינוי האשפה מבוצעות בכל יום בין השעות 00:00 ל- 05:00 לפנות בוקר, ונגרמים, אגב כך, רעשים כתוצאה מפעולת הטעינה והפריקה של מיכלי האשפה, צעקות הפועלים ורעשים נוספים הנגרמים כתוצאה מפעולת הפינוי, וזאת בנגוד לתקנה 6 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג – 1992 (להלן: "התקנות").

המבקש צירף חוות דעת כללית אודות הנזק שגורם ועלול לגרום מיטרד הרעש.

מבלי להביע עמדה בשאלת תחולת סעיף 9 לחוק במקרה דנן, אשר על פניו אינו ניכנס לגדר פרט 11 לתוספת השנייה לחוק, הרי לאור ההסכמה לקבל את הודעת החדילה, ובהיתחשב בציפייה שנוצרה אצל הצדדים, בשים לב לפסיקה שניתנה בהליכים דומים (ראה לדוגמא: ת"צ (חי') 45751-05-15 יאסין נ' מועצה מקומית עראבה (25.10.2015); ת"צ 36989-05-15 שקיר נ. עריית שפרעם ( 23.10.15), ת"צ 36875-05-15 פרץ נ. עירית כרמיאל (10.8.15), ות"מ 29618-05-11 ברנבלום נ' מי כרמל בע"מ (21.2.2012)), החלטתי לאשר את הודעת החדילה שהגישה המשיבה, ולדחות את הבקשה והתובענה שבצידה.

...

התוצאה היא, שהבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

הבאתי בחשבון את העובדה שמדובר בהליך שלא הצריך השקעה רבה (בקשות דומות ואף זהות כבר הוגשו באותה סוגיה, כשהן נסמכות על חוות דעת דומות), ואת העובדה שהגמול ושכר הטרחה ישולמו בסופו של דבר מתוך כספי הרשות המקומית, קרי, מכספם של חברי הקבוצה הנטענת.

לאור האמור, החלטתי להעמיד את הגמול למבקש על סך 1,000 ₪.

לטענתו, בכל ימות השבוע, בין השעות 00:00 ל- 05:00 לפנות בוקר, מפנה המשיבה את מכלי האשפה בכפר, כאשר רעשי מנוע המשאית והדחסנית המורכבת עליו, רעשי הפריקה והטעינה של פחי האשפה, צעקות הפועלים ורעשים נוספים הנגרמים במהלך פינוי האשפה, הנם רעשים מוגזמים ובלתי נסבלים, המעירים ומטרידים באמצע הלילה ובאופן קבוע את המבקש, בני משפחתו ושאר תושבי השכונות, ובכך הופכים את חייהם למיטרד.

המבקש ביסס את תביעתו ואת בקשת האישור על עילות שונות וביניהן: עילת תביעה מתחום המשפט הסביבתי – זאת מכוח חוק למניעת מפגעים, התשכ"א – 1961, ומכוח התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג – 1992 (להלן: "התקנות למניעת מפגעים"), וכן מכוח חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב- 1992 .

המבקש טען, כי פינוי האשפה בשעות הלילה נעשה בנגוד להוראות הדין, ובין היתר, בנגוד לתקנה 6 לתקנות למניעת מפגעים.

...

כמו כן, אני מאשר את הסתלקות המבקש מבקשת האישור ומורה על מחיקתה.

תביעתו האישית של המבקש – נדחית.

בהיעדר תגובת המשיבה לבקשה מס' 3 בעניין בקשת המבקש לביטול ההוצאות שהוטלו עליו במסגרת החלטתי בדיון מיום 22/3/2016, הנני מותיר את ההחלטה על כנה.

התובע ביסס תביעתו גם על טענה בדבר קיומם של מפגעים, לרבות מפגעי רעש, בנגוד לחוק למניעת מפגעים ועל יסוד זאת טען גם לפצוי בגין עוולות מיטרד ליחיד.

מובן, כי אם יסתבר, שגם בעת הפעלת העסק בהתאם להיתרים ולרישיונות ולתנאים שנקבעו להם, עדיין יגיע מהמשק של הנתבעים אל מגורי התובע ובני משפחתו רעש, המנוגד לתקנות מניעת רעש ותקנות רעש בלתי סביר, יהיה בידי התובע לתבוע פיצוי וכן לעתור להפסקתו.

...

מכל מקום, באשר לעתיד, כפי שיפורט להלן בכל הנוגע לבחינת שאלת מתן צו מניעה על יסוד טענת המטרד, מצב הדברים הנוכחי והתנאים שנקבעו על ידי הרשויות (התכנון והרישוי) בנוגע למתכונת הפעלת העסק, מבטיחים (בכפוף לעמידה בתנאים) מניעת מטרדים, לרבות רעש בלתי סביר.

במצב דברים כזה, ככל שקיימת ירידת ערך, הרי שזו נובעת, בסופו של דבר, מאישור התכנית הסטטוטורית.

לסיכום: על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בתשלום סך של 60,000 ₪.

השתלשלות העניינים שקדמה לבקשה: ביום 7.11.13 הגיש המבקש, מר דרור נקש (להלן: "המבקש") בקשה לאישור תובענה כייצוגית ולצדה תובענה (להלן: "בקשת האישור" ו- "התובענה" בהתאמה), במרכזן טענה למטרדי רעש ולנזקים הנגרמים, לכאורה, לתושבי העיר צפת עקב פינוי מיכלי האשפה בשעות שבין 22:00 ל- 06:00 על ידי הערייה (להלן: "המשיבה"), וזאת, בין היתר, בנגוד לתקנה 6 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג – 1992 (להלן: "התקנות").

...

לפיכך, ובהתאם לקבוע בסעיפים 18 (ג) ו- 25 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק") ובתקנה 12 (ד) לתקנות התובענות הייצוגיות, תש"ע – 2010, אני מורה לצדדים לפעול כדלקמן: כן אני מורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 25 (א) (3) לחוק.

בנוסף, אני מורה על משלוח העתק כתבי בי-הדין בתיק, לרבות עותק מהבקשה לאישור הסדר הפשרה המקורי ומעמדת היועץ המשפטי לממשלה - ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולמשרד להגנת הסביבה, וזאת בתוך 7 ימים מיום אישור ההודעה על ידי בית המשפט.

אני קובע מועד לדיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן ליום 9.5.16 שעה 13:00.