תביעת מטפל סיעודי זר להפרשי שכר וזכויות סוציאליות

וכך נפסק בעיניין זה באחת הפרשות (עע 6204-07-11 אודר הנדסה ובנין נ' צ'יפריאן (8.12.14, כב' השופטת לאה גליקסמן)), והדברים יפים אף למקרה שלפנינו: "את התשלומים ששולמו לעובדים ברכיב 'שונות' אין לזקוף על חשבון שכר עבודה שהגיע להם או על חשבון זכויות סוציאליות. ככלל, תלושי השכר מהוים ראייה לכאורה לנתונים המפורטים בהם. אולם, במקרה זה, הכינוי 'שונות' אינו מעיד על מהות התשלום ששולם" "אשר להיבט המשפטי אנו סבורים כי גם בתקופה שקדמה לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, היתה מוטלת על המעסיק החובה לכלול בתלוש השכר פירוט מלא ומסודר לגבי רכיבי שכרו של העובד, באופן שיאפשר מעקב של העובד כי אכן משולמים לו מלוא שכרו בעד שעות העבודה הרגילות והנוספות ומלוא זכויותיו הסוציאליות. אנו סבורים, כי אם בכלל ניתן לכלול בשכר תנאים סוצאליים מסוימים, יש להגדיר באופן ברור וחד משמעי מראש אלו רכיבים נוספים כולל השכר, ואין לתת תוקף להתנהלות מעסיק הקובע איזה רכיבים השכר כולל מעת לעת, על פי החלטתו (המשתנה) בכל חודש, או על פי החלטתו בדיעבד, לאחר סיום קשר העבודה, בהתאם לרכיבים שתבע העובד. משאין מחלוקת כי התחשיבים שצורפו לתצהירו של מר גבאי אינם תחשיבים אותנטיים שערכו בזמן אמת, אלא תחשיבים שנערכו בדיעבד, במסגרתם בוצע 'חישוב לאחור' של הסכומים הכוללים ששולמו למשיבים אל מול הסכומים שהגיעו להם, יש לדחות את גרסת החברה כי הרכיב 'שונות' על כינוייו השונים היה בגדר תשלום בעד הפרישי שכר מינימום, בעד גמול שעות נוספות או בעד זכויות סוציאליות". שלישית למעלה מן הנידרש נציין כי מעיון בתגובת המשיבה (ראו בסעיפים 23 עד 24) עולה שהיא כלל אינה מסבירה כיצד חישבה את אותו בונוס ששילמה לתובעת מעת לעת, בונוס שלטענתה מיועד היה לפצות את המבקשת "בגין אי הפרשה פנסיונית וחלף זכויות", ושהסתכם על פי חשבונה לסך של 2,240 ₪ לכל אורך תקופת עבודתה (ונציין בהקשר זה כי לכל הפחות באחד החודשים, בינואר 2014, אף "קיבלה" המבקשת בונוס שלילי, שהופחת משכרה, וכנשאל רו"ח חכם לפשר הדבר, לא ידע להשיב (עמ' 21 ש' 11)).

לאחר ששקלנו את מסכת הראיות ואת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי המבקשת לא הוכיחה כי דפוס העסקת עובדי סיעוד ישראלים וזרים על ידי המשיבה הנו זהה – גם לא לעניין שתי עילות התביעה הנטענות – ועל כן אין מקום לאשר את קיומה של קבוצה הכוללת את כל עובדי הסיעוד שמעסיקה המשיבה.

מכאן מסקנתנו, שהמבקשת לא הוכיחה ולו לכאורה שעילות התביעה מתקיימות גם ביחס לעובדי הסיעוד שאינם זרים; שלישית גב' עידית לבוביץ', רכזת תחום הסיעוד בעמותת קו לעובד, שהגישה תצהיר התומך בבקשה, אמנם טענה בתצהירה כי תלושי שכרה של המבקשת מייצגים את אופן תשלום השכר "לכל עובדי הסיעוד" שמעסיקה המשיבה (סעיף 5 לתצהירה), אך מעיון בתצהירה עולה כי היא מקבלת מדי חודש עשרות פניות של מהגרי עבודה המועסקים בתחום הסיעוד.

בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות הרינו לפסוק לבא הכוח המבקשת שכר טירחה בגין טיפולו בתובענה עד לשלב זה בסכום כולל של 40,000 ₪.

...

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה שיש לדחות את הבקשה לאישור על הסף, לאור הוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, המחריגה מגדר התובענות בין עובד ומעסיק שניתן לאשרן כייצוגיות כל "תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, הינו צד להסכם הקיבוצי". איננו מקבלים את טענת הסף, ולהלן נפרוש את טעמינו לכך: ראשית סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי דנן מחריג מגדר תחולת ההסכם הקיבוצי שלעיל, בין היתר, "עובדים המועסקים במתן שירותי סיעוד". מכאן, שבניגוד לטענת המשיבה, ההסכם אינו מסדיר את תנאי העסקת המבקשת, כמו גם את תנאי העסקת שאר חברי הקבוצה שהיא מבקשת לייצג (ונחזור ונציין בקשר לכך שבמהלך הדיון שהתקיים ביום 25.4.17 הבהיר ב"כ המבקשת כי הבקשה מתייחסת רק לעובדי הסיעוד מקרב עובדי המשיבה); שנית למעלה מהנדרש נוסיף ונבהיר, כי על פי הלכת איגוד מפעלי שמירה (בגץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה נ' בית הדין הארצי (30.8.15)), המניעות הסטטוטורית לפי סעיף 10(3) לתוספת השניה קמה רק מקום שבו ארגון העובדים החתום על ההסכם הקיבוצי הינו ארגון מתפקד, הפועל הלכה למעשה לאכיפת זכויות העובדים על פי ההסכם.

משהגענו לכלל מסקנה כי המבקשת הוכיחה את קיומה של קבוצה שהיא שייכת אליה, היא קבוצת העובדים הזרים המועסקים על ידי המשיבה בתחום הסיעוד, וש"קיימת אפשרות סבירה" ששתיים מעילות התביעה – האחת שעניינה פדיון חופשה שוטף שלא כדין במהלך תקופת העבודה, והשניה שעניינה ביצוע הפרשות פנסיוניות בחסר, בלא להביא בחשבון חלפי שכר – תוכרענה לטובתה, נעבור לדון בקצרה בהתקיימותם של שאר התנאים לאישור התובענה כייצוגית.

לאחר שקילת הטיעונים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהתשובה על כך חיובית, וננמק בקצרה: ראשית בהינתן המספר הגדול של העובדים הזרים בתחום הסיעוד במשיבה, אין לצפות מכל עובד ועובד להגיש תביעת פרט לצורך אכיפת זכויותיו.

שלישית אשר למורכבות הכרוכה בחישוב זכותו לפיצוי של כל עובד ועובד, לעניין זה השתכנענו שיש במערכת השכר של המשיבה את מלוא הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע התחשיבים, ועל כן התחשיב אינו צפוי להיות מורכב במיוחד; ורביעית השתכנענו שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב, וזאת על ידי עורך דין שהינו בעל נסיון רב בייצוג בתובענות ייצוגיות בבית דין זה. לסיכום 27.

תביעתה של הנתבעת להפרשי שכר מינימום הוגשה על סך של 71,164 ₪, כך ששולם לה סכום העולה ב- 17,036 ₪ על סכום תביעתה ברכיב זה. בכל הנוגע לתביעתה של הנתבעת לתשלום גמול עבודה במנוחה השבועית, טוענים התובעים כי מאחר שהיא הועסקה במשרה חלקית בלבד, בימים א'-ה', הרי שמנוחתה השבועית הייתה למעלה מ- 36 שעות; גם בימי א' קיבלה הנתבעת 4 שעות חופשיות, כאשר הגיע התובע 2 לשהות עם אמו, הגב' בישרי.

בעיניין בירגר נפסק, כי נקודת המוצא ביחסי מטפל - מטופל בענף הסיעוד היא שהמטופל הוא מעסיקו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה, יש להגיש כנגד המטופל [עע (ארצי) 660/06 ישי בירגר נ' ג'ונל קטיבוג, (23.1.08) (להלן: "עניין בירגר")].

התובעים הם אלה שגייסו את הנתבעת לעבודה, הם אלה שקבעו את שכרה, הם שחתמו על דו"חות הנוכחות בחברת הסיעוד, הם שבקשו לעבור להעסקה של עובדת סיעוד זרה, הם שסיימו את העסקתה והם שהחתימו אותה על כתב ויתור וסלוק.

לטענת הנתבעת, היא פוטרה מעבודתה לאלתר לאחר שהגישה לתובעים מכתב מעורכת דינה לתשלום שכר וזכויות סוציאליות.

...

סוף דבר: תביעת התובעים נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת סך של 131,368 ש"ח בגין הרכיבים הבאים: הפרשי שכר מינימום – 71,164 ₪.

בנוסף לאמור, ישלמו התובעים לנתבעת סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"א, (02 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

לפנינו תביעה של עובדת סיעוד זרה מפקיסטן.

התביעה הוגשה נגד בעלה של המנוחה בה טיפלה התובעת.

לטענתה, לאחר בירור מול עמותת "קו לעובד", היא זכאית לקבל מהנתבע תשלום הפרישי שכר וזכויות סוציאליות.

כן, כתוצאה מכך שהוא השלים את שכר התובעת מהשכר הכולל (ביחד עם הזכויות הסוציאליות), יוצא שהוא למעשה קיבל לידיו את תשלום דמי ההבראה שחברת הסיעוד שילמה לתובעת.

...

לפיכך, התביעה לתשלום פדיון חופשה נדחית.

פרט לסכומים שהתובעת הודתה שהיא קיבלה או שעלה מחומר הראיות שהיא לא זכאית להן, לא מצאנו לנכון להפחית סכומים נוספים.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 1,599 ₪ הפרשי שכר.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היתה תקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבעים; האם הסיכום בין הצדדים היה כי הנתבעים ישלמו לתובעת (בתקופת העבודה השניה) משכורת חודשית בערכי נטו; האם נותרה התובעת זכאית לשכר עבודה שלא שולם לה; האם ביצעה התובעת שעות נוספות וכן שעות עבודה בימי שבת והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר; האם נותרה התובעת זכאית לפצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; האם נותרה התובעת זכאית לזכויות סוציאליות שלא שולמו לה לאורך תקופת עבודתה כמו דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשות לתגמולים ופיצויים; האם התובעת זכאית לפצוי בגין "אי תשלום נכויים למס הכנסה"; וכן שאלת זכאותה לפצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ועריכתם שלא כדין.

לשם כך שכרו הורי הנתבעים ז"ל, החל משנת 2013, עובדת סיעודית זרה שחיה עימם בביתם וטיפלה בתרצה ז"ל (אך גם באהוד ז"ל, אשר בהמשך קיבל סיוע לשם כך מטעם משרד הביטחון).

הנתבעים טענו כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר או לפצויי פיטורים כלשהם וכי מכל מקום, תביעתה להלנת שכר היתיישנה זה מכבר.

...

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היתה תקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבעים; האם הסיכום בין הצדדים היה כי הנתבעים ישלמו לתובעת (בתקופת העבודה השניה) משכורת חודשית בערכי נטו; האם נותרה התובעת זכאית לשכר עבודה שלא שולם לה; האם ביצעה התובעת שעות נוספות וכן שעות עבודה בימי שבת והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר; האם נותרה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; האם נותרה התובעת זכאית לזכויות סוציאליות שלא שולמו לה לאורך תקופת עבודתה כמו דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשות לתגמולים ופיצויים; האם התובעת זכאית לפיצוי בגין "אי תשלום ניכויים למס הכנסה"; וכן שאלת זכאותה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ועריכתם שלא כדין.

הכרעה: בנסיבות העניין, ומבלי להיכנס לטענות בדבר התיישנות פיצויי ההלנה, אנו סבורים כי לנוכח הוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר, והעובדה שרכיבי השכר בהם חוייבו הנתבעים נבעו לכל הפחות מחילוקי דעות לגבי עצם החוב שיש בהם ממש, החלטנו שלא לפסוק פיצויי הלנה.

אנו דוחים את הטענות מכל וכל.

לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי הפרשות לקרן פנסיה – 34,084 ₪ השלמת פיצויי פיטורים – 6,381 ₪ חלף הודעה מוקדמת – 6,324 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה הראשונה – 4,234 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה השניה – 6,448 ₪ החזר סכומים שנדרשו מהתובעת ע"י שלטונות המס – 27,012 ₪ לכל הסכומים הללו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקת התובעת, יום פטירת המנוחה – 26.3.19 ועד מועד התשלום בפועל.

בית הדין ציין בהקשר זה את גרסת המערער, לפיה מדובר ב"עלילה" שנרקחה בין יוסי לשני אחיו על מנת להמנע מתשלום הזכויות המגיעות לו. בית הדין שמע את עדותה של מרגריט עצמה, וכן את עדותו של יוסי שטען כי ראה את המערער מכה את אמו, אך שוכנע כי "גירסתם מעוררת ספקות משמעותיים". לאור זאת, נפסקו לזכות המערער הפרישי שכר חודש יוני 2009 בסך של 2,895 ש"ח בצרוף פצויי הלנת שכר בסך של 6,000 ש"ח; פצויי פיטורים בסך של 5,185 ש"ח בצרוף פצויי הלנה בסך של 10,000 ש"ח; תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,457 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה; וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ש"ח. בית הדין האיזורי קבע עוד, על יסוד העדויות שנשמעו בפניו, כי מתכונת עבודתו של המערער הייתה בת 12 שעות עבודה ביום, וכי קיבל תמורת עבודה זו שכר חודשי של 550 דולר בצרוף "דמי כיס". לאור זאת נפסקו לזכות המערער הפרישי שכר, עד גובה שכר המינימום, בסך כולל של 14,024 ש"ח (קרן).

המערער סבור כי חזקה כאמור נידרשת לצורך הגשמת תכליתו הסוציאלית של משפט העבודה, על מנת למנוע מצב בו מטפל סיעודי שזכויותיו מופרות יוותר ללא "כתובת". המערער מבקש להכיר גם בויקי כמעסיקתו במשותף, שכן " העסיקה את המערער בעבודות משק בית (כביסה, ניקיון, קניית מצרכים) עבור בית המשיבים, שלא היו קשורות לעבודתו כמטפל סיעודי בשירות מרגריט". המערער סבור כי לא הייתה הצדקה לקבוע כי דברים אלה לא הוכחו.

עם זאת ראוי לציין, להשלמת התמונה, את גירסתו של יוסי כפי שהובאה בפני בית הדין האיזורי, ולפיה: "יוסי העיד כי אמנם הוא חתם על ההסכם עם חברת גיא, אולם בפועל מי שהתקשר וקיבל את השירותים של התובע הייתה אמו, וגם שמה מופיע כלקוחה בהסכם; עבודתו של התובע התבצעה אך ורק בביתה של אמו, ובשבילה בלבד; ההחלטה להביא עובד זר לטפול באמו הייתה של כל בני המשפחה ולא רק שלו, והוא חתם על ההסכם לנוכח העובדה שהיה זמין לחתום על ההסכם; אין בעובדה שהוא מתגורר מול אמו כדי להפוך אותו ואת אישתו למעסיקיו של התובע; התשלום לתובע בוצע מכספה של אמו בלבד ומקצבת סיעוד לה הייתה זכאית מהמוסד לביטוח לאומי; תשלום השכר בפועל נעשה על ידו, אולם זאת רק בשל מצבה הרפואי של אמו; גם מכתבו לקו לעובד נעשה בשמה של אמו. יוסי לא נחקר בחקירתו הנגדית על נושא זה". (סעיף 10 לפסק הדין; ההדגשה אינה במקור).

זהות המעסיק בענף הסיעוד נדונה בהרחבה בהילכת בירגר, ונקבע בה מפי חברי השופט רבינוביץ כי " נקודת המוצא במקרים מעין אלה היא כי המטופל, עימו בדרך כלל נקשר חוזה העבודה, הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל, או העזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו". נקודת המוצא עליה מתבססת הילכת בירגר היא כי כאשר עובד מועסק במשק ביתו של מאן דהוא, ולצרכיו-קמה חזקה עובדתית כי האדם עבורו מבוצעת העבודה הנו המעסיק.

...

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, ולא מצאנו כי מקרה זה מצדיק חריגה מכך.

סוף דבר-אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו.

הערעור נדחה.