לפנינו תביעה להכרה בשתי פגיעות כתאונת עבודה, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק): האחת, פגיעה בידיים בשל תיסמונת התעלה הקארפלית (CTS), אצבע הדק ודלקת באצבעות; והשניה, ליקוי שמיעה וטינטון בעקבות תאונה מיום 27.2.2012.
לפיכך, הנבדקת אכן עומדת בכל הקריטריונים הנ"ל ומתאימה תחת הגדרת תיסמונת תעלה קארפלית כמחלת מיקצוע.
בחוות דעתך הנך מציין כי קיימת מחלה ניוונית של הצואר בעיקר בין חוליות 5-6 C. האם לדעתך מצב זה מהוה גורם תורם לתחלואת העצב המדיאני (Double crush syndrome)?
האם בנגינה בדרבוקות מתקיימות תנוחות כיפוף יתר או יישור יתר של שרש כף היד העלולות לגרום לתיסמונת CTS?
האם הנך עומד על חוות דעתך בדבר קשר סיבתי בין CTS לתנאי עבודתה?
תשובה: בחוות דעתי שללתי קשר בין מחלה ניוונית לבין תיסמונת תעלה קארפלית.
...
בחוות דעתו קבע המומחה כי התובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפלית, וכי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודתה של התובעת לתסמונת זו. המומחה פירט את אופי עבודה של התובעת, כמורה לריתמוסיקה, וציין שלעבודה זו השפעה משמעותית על ליקויה, ובמענה לשאלות ההבהרה קבע כי "בשכיחות מעל 50%, התובעת אכן סובלת מתסמונת תעלה קרפלית כתוצאה ממקצועה כמוזיקאית."
לא מצאנו מקום לסטות מחוות דעת מומחה כף היד וכן לא מצאנו הצדקה למנות מומחה אחר או נוסף בתחום זה. המומחה נימק את חוות דעתו בהופעת התסמונת בגיל צעיר, והתייחס לתיקה הרפואי של התובעת ולספרות עליה ביסס את חוות דעתו.
לאור האמור לעיל, בשים לב לחוות דעת המומחה, לתשובותיו לשאלות ההבהרה ולנימוקיו – לא מצאנו מקום לסטות ממנה, ואנו קובעים כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החבלתי מיום 27.2.2012 וליקוי השמיעה של התובעת.
סוף דבר
מתקבלת בזאת התביעה להכיר ב-CTS דו צדדי כתוצאה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.
נדחית בזאת התביעה להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.