מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת מזונות קטינים לאחר גירושין וחזרה לקשר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ש: וכתוצאה מכך, בעצם מהסכסוך בעצם, זה מה שגרם לנתק הממושך של מספר שנים? ת: אני, אני יודע, כב' הש' האפט: לנתק הממושך של מספר שנים, בין מי למי? עו"ד טולדנו: בינך לבין האבא, העד, מר אריאל: מה שקרה זה שאמי תבעה את אבי למזונות, עו"ד טולדנו: כן, העד, מר אריאל: אבי, אמי, אבי סיפר לי כשהם נפרדו, אז הוא רצה שאנחנו נהיה חצי חצי מהזמן, כדי, כב' הש' האפט: מה הוא רצה? העד, מר אריאל: הוא אמר לי, הוא החתים את אמי על מיסמך, לפני הגירושים, שהוא רוצה שהילדים יהיו חצי חצי מהזמן אצלו.
במקביל הגישו כראייה את המסמכים הבאים: · תעודת פטירה של המנוח המלמדת כי הלך לבית עולמו ביום 16/2/14 וצו ירושה המלמד כי התובעים הנם יורשיו על פי דין (כאמור נספח א' 1 ו-2 לכתב התביעה); · מכתב הדרישה שנשלח לנתבע 2 בכתובת: רחוב ח' 7 תל-אביב וכן לאריאל אפרים (באותה הכתובת), למנוח כשלוח של אריאל אפרים לכתובת: רחוב בן חיל 12 תל-אביב, ולאריאל רצון ואריאל איתן, שניהם בכתובת: רחוב ח' 7 תל-אביב (נספח ב' לכתב התביעה); · פנייה של המנוח למשרד השיכון בירושלים מיום 8/2/93 בנושא: "פינוי משפ' אריאל יהודית ואילן, רחוב ח' 7, כפר שלם, ת"א", ממנה עולה תאורו כי הוא ורעייתו הנם זוג נשוי עם שני ילדים, כאשר השלישי בדרך; כי הוא נולד בכפר שלם וחי בה מספר שנים לאחר סיום שרותו הצבאי כרווק; וכי ביקורת של מהנדס העיר תל-אביב בביתו, העלתה כי המדובר בדירה קטנה מאד, ללא חלונות וככלל במבנה רעוע, אשר איננו מאפשר מגורים; ומכאן פנייתו לפינוי מיידי מן הבית, ולסיוע בשפוץ הבית והרחבתו וכן בעזרה בשכר דירה עד מועד הפינוי מן הבית (נספח ג' לכתב התביעה); · תצהיר המנוח מיום 13/9/93 ממנו עולה הצהרת המנוח כי הוא, רעייתו ושני ילדיהם הקטינים (2,5) מחזיקים בבית המצוי ברחוב ח' 7 בכפר שלם, וכי הוא ומשפחתו מחזיקים בבית עוד טרם קום המדינה (נספח ד' לכתב התביעה); · פניית המנוח מיום 18/6/00 לעריית תל-אביב, מנהל ההנדסה, בבקשה לתאם פגישה דחופה עם נציג מטעמם לבדיקת מצב הבית המהוה סיכון ברמה גבוהה, לו ולשני ילדיו הקטינים הגרים עמו (נספח ה' לכתב התביעה); · תשובת המהנדס מיום 14/7/02 המלמדת כי לאור השפוץ והחיזוק שנעשו בבית, מאשר המהנדס כי הבית יציב וראוי למגורים (נספח ו' לכתב התביעה); · התצהיר בדבר הזכויות ממנו עולה כי ביום 22/2/17 ממנו עולה כי המנוח והנתבע 2 הצהירו בו כי המנוח הוא המחזיק הבלעדי בבית והוא אף זה שחייב בתשלום ההוצאות בגינו (נספח ז' לכתב התביעה); · דרישות לתשלום חוב דמי ארנונה ומים על שם המנוח בכתובת הבית משנת 2012, 2013, 2014, והודעות על הטלת עיקול ותפיסת נכסים או כספים בשל כך (נספח ח' לכתב התביעה); · פרוטוקול ההליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה בתל- אביב מיום 25/2/14 ומיום 27/2/14 ממנו עולה כי הגם שהנתבע 1 התחייב בו כי יוציא את חפציו האישיים מן הבית לא יאוחר מיום 2/3/14, שמרו הצדדים (התובע1 והנתבע 1) על כל זכויותיהם לפעול לשם מימוש זכויותיהם החוקיות בבית, כפי שימצאו לנכון, ומכאן כי איש מהם לא ויתר על טענתו לזכות החזקה בבית (נספח י' לכתב התביעה); · 3 הסכמי שכירות בין המנוח לצדדי ג' לפיהם השכיר המנוח לצדדי ג' דירה המצויה ברחוב ח' 7 בכפר שלם בשנת 2013 (להלן: "הסכמי השכירות") (נספח יא' לכתב התביעה).
העדה הוסיפה כי לאחר גירושיו חזר המנוח להתגורר בבית.
לבסוף אישר כי המנוח לא היה בקשר עם התובעים, ילדיו, משך שנים רבות וכי האמור הסב לו כאב רב. בהקשר זה טען כי התובעים מעולם לא התגורר במיתחם וכי הם נהגו לבקר את המנוח לעיתים רחוקות בלבד וגם זאת רק לאחר שהקשר בינם, חודש.
במקביל הגישו הנתבעים כראייה שורה ארוכה של מסמכים ובכללם: · צו ירושה לאחר פטירת אימם של הנתבע 2 ושל המנוח (רחל אריאל ז"ל), אשר כפי האמור הלכה לבית עולמה ביום 23/8/98, המלמד כי הנתבע 2 ירש אותה על פי דין בשלמות, לאחר הסתלקות המנוח והנתבע 1 מירושה זו, וצו ירושה (מתוקן) של אביהם של המנוח והנתבע 2 (אפרים אריאל ז"ל) אשר הלך לבית עולמו עוד ביום 24/4/97 שאף בו הוכרז הנתבע 2 כיורש יחיד על פי דין (נספח א' לכתב התביעה); · תצהיר ההסתלקות מיום 29/10/98 (בנספח א' לכתב התביעה); · מיסמך התחייבות שהוגש לחברת חלמיש המלמד כי דיירי המיתחם יהיו נכונים להתפנות ממנו ולאפשר את הריסת הדירות במקום, כנגד פיצוי על פי הקריטריונים, המלמד כי בעת מגורי המנוח במיתחם, החזיקו בו גם הנתבע 1 וגם משה אריאל ומאיר אריאל (נספח 2 לתצהיר נ/4); · בקשת המנוח לביטול דמי מזונות אשר הוגשה ביום 30/12/96 לבית הדין הרבני בתל-אביב, ממנו עולה הצהרת המנוח לפיה הוא מתגורר בבית הוריו וכי הלכה למעשה נותר אדם שבור וחסר כל ואף למעלה מכך, נתון בחובות כבדים בשל כשלון עסקיו (נספח 3 לנ/4); · דפי חשבון המלמדים על שימוש בכרטיס אשראי על שמו של הנתבע 2 עבור רכישת חומרי בנייה לצורך שפוץ הבית ושורה ארוכה של חשבוניות מס/קבלה על שם הנתבע 2 המלמדות על רכישה כנ"ל (נספח 4 לנ/4) [שימת לב בהקשר זה לשינוי במספור הנספחים כעולה מהחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 13/12/16 עמ'101]; · תדפיס כרטיס אשראי על שם הנתבע 2 המלמד כי שילם עבור המנוח דמי מנוי שנתיים לקנטרי קלאב, על מנת לעודדו ולשפר את מצבו הנפשי הקשה (נספח 5 לנ/4); · אסמכתות חלקיות המלמדות על תשלום הוצאות קבורתו של המנוח, בהן נשא הנתבע 2, ובכללן עלות הקמת המצבה (נספח 7 לנ/4); · פרוטוקול חקירת יכולת של המנוח מיום 26/1/00 ממנו עולה עדותו של המנוח לפיה הוא שוכר דירה בת 2 חדרים תמורת סך של 500 $ ומתגורר בה עם 2 ילדיו ולפיה אין לו כל רכוש נוסף והוא נתמך בידי אחיו (נספח 10 לנ/4); · חשבוניות מס המעידות כי חברה שהייתה בבעלות הנתבע 1 שילמה עובר המנוח שכר לימוד במכללה הישראלית לבטחון וחקירות ואף העסיקה אותו כנגד תלושי שכר (נספח 11 לנ/4); · אישור מבנק לאומי מיום 3/3/14 על סגירת חשבון על שם הנתבע 2, בו עשה המנוח שימוש (נספח 12 לנ/2); · אישור בדבר הקף חובות ארנונה שצבר המנוח (נספח 13 לנ/4); · מכתב ששלח המנוח לפקיד השומה תל-אביב ביום 15/4/96 ובו תיאר את מצבו הכלכלי הקשה (נספח 14 לנ/4); · סיכומים שהוגשו מטעם אשת המנוח לבית הדין הרבני ביום 16/1/97 מהם עולה כי הגם שהיא חושדת במנוח כי פעל להברחת נכסים, אין לה כל הוכחה בעיניין זה ומכל מקום כי ילדיה (התובעים שבפני) מתגוררים עימה, כמו גם דרישתה כי המנוח שהנו אדם בריא יתכבד ויעבוד במשרה מלאה, על מנת שיוכל לשאת במזונות הילדים (נספח 15 לנ/4); · חשבון חשמל דו-חודשי לסוף שנת 2013 המלמד כי החיובים בגין צריכת החשמל של המנוח הופיעו ושולמו על ידי הנתבע 2 (נספח 16 לנ/4); · סיכום פגישה עם חברת חלמיש (נספח 17, לנ/4); · תלושי שכר של המנוח ממהלך השנים, המלמדים על שכרו הזעום (2,000 ₪ נטו) שלא הספיק לו להחזיק את עצמו, לא כל שכן לשלם מזונות (נספח 19 לנ/4); · אישור על חובות עתק של המנוח לביטוח הלאומי ( 168,980 ₪) (נספח 20 לנ/4); · הזמנה לדיון בבית הדין הרבני בהליך שהתקיים בין המנוח לאישתו, אשר נשלחה למנוח לפי הכתובת: רחוב בין חיל 12 תל אביב ולאישתו לפי הכתובת: רחוב האפרסק 6 ביהוד, בה התגוררה עם ילדיהם (נספח 23 לנ/4); · אישורים על צוי עיכוב יציאה מן הארץ שהוצאו כנגד המנוח בשל חובותיו והחלטה מיום 13/2/13 (נספח 28 לנ/4); · בקשה של המנוח אותה הפנה לבית הדין הרבני מיום 1/1/99 ממנה עולה שוב עדותו בדבר מצבו הכלכלי הקשה, והצהרתו כי נכון לאותה עת שוהים עמו ילדיו כשליש מן הזמן (נספח 29 לנ/4); · חשבונית תשלום שנשלחה עבור חיוב המנוח בהוצאות מיום 9/10/02, אשר נשלחה לכתובת הנתבע 2 מאחר והוא זה שנשא בפועל בתשלום בשיק שנמשך מחשבון רעייתו, הגב' יעל אריאל (נספח 30 לנ/4); · אישורים המעידים כי הנתבע 2 שילם עבור המנוח לא רק חשבונות ארנונה ומים, אלא גם חשבונות טלפון, טלפון נייד, וכן חוב בגין צריכת חשמל, והכל בשל מצבו הכלכלי הקשה (נספח 24, 31, 32 לנ/4); · תעודת חבר במשמרות הזהירות בדרכים של הנתבע 1 לשנת הלימודים 2000, המעידה כי למד, באותה שנה בסביון/גני יהודה, שכן התגורר אצל אמו (נספח 33 א' לנ/4); דיון והכרעה עיננו הרואות כי אין בתיק זה מחלוקת משפטית סבוכה אלא מחלוקת עובדתית המחייבת הכרעה, גרסת מי מן הצדדים היא הנכונה.
...
תוצאת האמור ובהינתן כי התובעים לא התגוררו בבית (אלא לעיתים רחוקות, כילדים שבאו לבקר את אביהם), או ביחידות הדיור; כי יחידות הדיור לא שופצו על ידי אביהם המנוח; וכי זכות החזקה בהם נתונה בכלל למשה ומאיר אריאל (אשר הם גם הזכאים לקבלת דמי השכירות בגינן); הרי שדין התביעה להידחות.
סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.
התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2019 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

במקביל להגשת התביעה הרכושית הגישה האשה לבית המשפט תביעה למזונות ילדים.
בית הדין הבדיל בין שלושת ההליכים שהתקיימו בו זמנית: א. תביעת הגירושין של האשה מוסכמת, והצדדים יתגרשו; ב. תביעת הכתובה – תדחה עד לאחר סיום ההליכים בבית המשפט; ג. צו העיקול – יישאר על כנו כדי להבטיח שיהיה לאשה מהיכן לגבות את כתובתה, אם וכאשר יפסוק בית הדין שהיא זכאית לכתובה ושבמסגרת הליכי הרכוש בבית המשפט לא קיבלה בנגוד לדין תורה ממון השווה לסך כתובתה.
תוך שבית הדין שב על עמדתו העקרונית שהדיון בתביעת הכתובה יתקיים אם לא תקבל האשה בבית המשפט יותר מהמגיע לה לפי ההלכה.
  הצדדים חוזרים לפנינו בעירעור על טענותיהם, והשאלה המרכזית היא: מה הייתה הכוונה בהסכם שאליו הגיעו בעזרת בית הדין ושבו התחייב הבעל לשלם לאשה סך 40,000 ש"ח בעבור תביעתה לכתובה ופצוי? האם ההיתחייבות הייתה מותנית בתנאי שהאשה לא תקבל מאומה בתביעה הרכושית לאיזון משאבים שהתנהלה באותה העת בבית המשפט כטענת הבעל – המשיב או שההתחייבות הייתה לשלם את הסכום הנ"ל בכל מקרה ללא קשר לתוצאות הפסיקה שתנתן ברכוש בבית המשפט כטענת האשה – המערערת? לאחר העיון בכל החומר שבתיק ושמיעת הצדדים נראה לקבל את העירעור.
...
עוד יש להוסיף שגם השורה האחרונה בהסכם הגירושין "אין באמור כדי לפגוע בזכויות, בטענות או בהליכים שבין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה" – פירושה שגם אם תקבל האישה את תביעתה הרכושית בבית המשפט, ישלם לה הבעל את הסך 40,000 ש"ח תמורת (אי־בירור) תביעת הכתובה והפיצוי בסך של 500,000 ש"ח. לאור האמור, דעתי היא שיש לקבל את הערעור ולקבוע שהבעל חייב לשלם לאישה סך 40,000 ש"ח כדמי כתובה ופיצוי כאמור בהסכם הגירושין למרות קבלתה בנוסף את מחצית הדירה על פי חוק יחסי ממון.
לסיכום: לדעתי, פסקו של בית הדין האזורי בעינו עומד, ומשזכתה האישה במחצית הדירה מכוח חוק יחסי ממון, אין הבעל חייב לשלם לה 40,000 ש"ח בגין כתובתה.
הרב יצחק אלמליח נפסק כדעת הרוב [הערעור נדחה ללא צו להוצאות].

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2017 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

בא כוח האשה טוען כי אין כל קשר בין האמור בהסכם הגירושין, ואף אם הותנה בהסכם שבכל הקשור להסכם יהיו הדיונים בבית הדין הרבני, הרי ידוע שבית הדין מסביר ואומר בבירור טרם מסירת הגט, כי הגט ניתן ללא כל תנאי ואינו קשור להסכם הגירושין שהוא תקף ועומד על רגליו ואפשר לתבוע כדי לאכוף אותו אבל כל זה ללא קשר לגט, שאינו מותלה או מותנה בשום קשר או תנאי וניתן על דעת כן. לדברי בא כוח המערערת, המשיב – בעלה לשעבר של המערערת – מלעיז עליה שכביכול יש חשש על הגט שהוא עצמו נתן לה, ואינו בוחל מלהפיץ את דעתו בעיניין זה בכל דרך, לרבות באתרי האנטרנט.
שכן, לטענת בא כוח המשיב קשורה האשה להסכם הגירושין הקובע את מקום הדיון בבית הדין, וככל שתפנה לבית המשפט – על פי דבריו – תהא בכך הפרה של הסכם הגירושין שלדעת בא כוח המשיב, בכפוף לו ניתן הגט, ותחזור טענתו על כשרות הגט.
לאחר הגירושין הגישה האשה תביעה למזונות ילדים בבית המשפט ולא בבית הדין הרבני.
נכון הוא שמי שחתם על ההסכם – ובעניינינו זוהי האשה – היא אישית מנועה מלתבוע אלא אך ורק בערכאה שעליה הוסכם וכמו כן במקרה שהתחייבה לא לתבוע העלאה אולי תנאי כזה יכול לחול עליה – וגם זה אינו ברור – אך וודאי שאין מי שיכול למנוע את זכות הקטינים לתבוע מזונות.
...
בררנו היטב כי כל ניסיון להסתמך כביכול על ה"גט מוינא" דינו להידחות מכול וכול.
סוף דבר, הגט כשר ללא פקפוק ללא קשר אם ההסכם יקוים או לא יקוים על ידי מי מהצדדים.
ראינו את הדברים החמורים שכתבו גדולי עולם על כל מי שיוציא כל לעז על גט כזה ומצאנו צורך לסיים את פסק הדין בהבאת הדברים.

בהליך תה"ס (תה"ס) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

תחת הכותרת "הערכה מסכמת של עו"ס לסדרי דין" בעמ' 11 לתסקיר (להלן: "ההערכה המסכמת של העו"ס") נרשמו הדברים הבאים: "מדובר בהורים גרושים לשלושה ילדים, שההתרשמות היא שעברו קשיים ואי שקט בחיי נישואיהם וגם כשהתגרשו בשנת 2015 חזרו לחיות יחד. מהתאור של האם עולה שימוש בסמים מצד האב וגם תאורי אלימות. תיקים שניפתחו לאב במישטרה- ניסגרו, למעט התיק האחרון שבו התלוננה האם על אלימות מצדו ונימצא בבדיקה. עם זאת ישנם גם תיאורים של אלימות מצד האם כלפי מ' ... נראה כי הסיכסוך הנוכחי מעצים את קשיי הילדים, הם נאלצים לבחור צד עד כדי הגשת תביעה נגד אביהם והאב נצבע בצבע שלילי ביותר על ידי האם בעיניהם ... ההתרשמות היא כי יתכן שגם בן זוגה תורם להסלמה נוספת בסכסוך". בסופו של דבר, הומלץ בתסקיר על המשך זמני שהות בין האב לקטין מ' במרכז קשר וכן הרחבת זמני שהות בהדרגה למפגשים עצמאיים.
תלה"מ 46061-07-20 תביעה לביטול מזונות; תמ"ש 38206-12-20 תביעה להגדלת מזונות: כזכור, בסעיף 27 להסכם הגירושין סוכם כדלקמן: "מוסכם על הצדדים כי החל מיום 01.02.16 האב יחוייב במזונות הקטינים בסך של 5,000 ₪ לחודש כולל מדור..." אין מחלוקת כי מאז שהאיש עזב את הבית מיד לאחר שנפרדו הצדדים בחודש ינואר 2018, הוא החל לשלם לאשה דמי מזונות עבור ילדיהם ע"פ ההסכם שנחתם בין הצדדים (סעיף 26 לכתב ההגנה של האיש בתביעה לאכיפת הסכם, סעיף 9(ד) לכתב התביעה של האשה לאכיפת הסכם, סעיף 27 לתע"ר האשה מיום 16.08.20).
...
טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי.
לפיכך אני מורה כי הטיפול המשפחתי יתקיים כפי שנקבע אצל הגב' ל' ג', ויפה שעת אחת קודם.
שתי התביעות ההדדיות של הצדדים לביטול המזונות ולהגדלת המזונות נדחות.
התביעה הכספית בגין לשון הרע שהגישה האישה נדחית, לאחר שנמצא כי האישה לא הוכיחה כי האיש עוול בעוולת לשון הרע ומנגד האיש הוכיח, כי קיימת לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות ודין התביעה להידחות.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2022 ברבני באר שבע נפסק כדקלמן:

מתוך פסק הדין בתיק 1269656/13 כאמור לעיל, נצטט כמה קטעים מתוך מה שכתבנו בפס"ד הנ"ל: "'הילכת שרגאי' (בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי) ניתנה בשנת תש"ל (1969). באותו נידון הגישה האשה תביעת גירושין, והבעל כרך בתביעה זו את מזונות הקטינים, כאשר לאחר מכן הוגשה תביעה למזונות בביהמ"ש המחוזי ע"י האשה בשם הקטינים, בה ביקשה גם לקצוב מזונות זמניים. היסוד העקרי בפס"ד שרגאי הוא שיש שני סוגי תביעת מזונות: תביעה להשבת מזונות בין הצדדים המתגרשים עצמם, המעוגן בסעיף 3 בחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, בה נאמר:
נמצא שאין בהילכת שרגאי כל שלילה לסמכות ביה"ד לידון במזונות עבור הקטינים מכוח סעיף 3, וזו בקונסטרוקציה של השבת הוצאות, אלא שהיא מחדשת מסלול נוסף של תביעה של הקטין כאשר צרכיו אינם מסופקים כראוי (וכפי שהיה בנדון שרגאי, שלא ניתן פסק דין ע"י ביה"ד הרבני לתקופה שלאחר הקיץ, אף שעברו מאז כמה חודשים, כיון שלא התברר סופית האם הצדדים יתגרשו או יחזרו לשלו"ב).
אף שאולי כן הדבר ברמה העקרונית, הרי ברמה המעשית הצורך לידון במזונות הילדים מתעוררת בדרך כלל רק בגירושין, אך כאשר בני הזוג נישואין, הילדים אוכלים סמוך על שולחנם המשותף של בני הזוג, ולכן ראה המחוקק להסמיך את ביה"ד הרבני לידון במזונות לאשה ולילדי הזוג אגב הגירושין כאשר נכרכו בה. אין מזונות הילדים שונה בזה מחלוקת רכוש, שאין חולק שניתן לכורכה בתביעת הגירושין, אף שגם תביעה לפירוק שתוף אינה קשורה מעצם טיבה לגירושין.
...
בכל מקרה, במסקנת פסה"ד הנ"ל נקבע: "לאור כל האמור בהרחבה לעיל וכפי שכתבנו בפתח דברינו, בית הדין דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של בית הדין האזורי." כמו כן ציין ב"כ האישה לפס"ד נוסף מביה"ד הגדול, תיק 1308912/6, מיום כ"ח במרחשוון תשפ"ב (3.11.2021), בה חזר הרה"ג שלמה שפירא שליט"א על תמצית דבריהם בדחייתו על הסף "ערעור" (שהוגש באיחור) על החלטת ביה"ד שקבע סמכות להמשיך לדון במזונות הקטינים, וכתב: "...קיימת האפשרות שייפסק כי בית הדין קנה סמכות לדון במזונות הקטינים גם מכוח הכריכה וכי אין הדברים עומדים בניגוד להלכת שרגאי, כטענת המערער, שכן לעניין זה קובע המבחן המהותי, וכי אין הדברים אף מנוגדים להלכה מחייבת אחרת שמכוח פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 7628/17 – אם משום שפסיקה זו, שאותה פסק בית המשפט העליון שלא בשבתו כבג"ץ, לא יצרה הלכה המחייבת את בית הדין הרבני; אם משום שפסיקה זו – לוּ נרצה לראותה כהלכה המבטלת הלכות קודמות שקבעו אחרת – לא ניתנה בדרך המקובלת בביטול הלכות קודמות: בהרכב אקראי של שלושה שופטים, ולא בהרכב מורחב, ללא אזכור את פסקי הדין המרכזיים שקבעו את ההלכות הישנות שפסיקה זו שינתה, לפי הנטען, ללא עמידה על השוני בינה לבינן והתמודדות עימו וללא הנמקה של הסטייה מהן; ואם משום שדעת הרוב בה לא קבעה אלא את עצם היותה של הלכת שרגאי שרירה וקיימת, והקביעות הנוספות שבה, שמכוחן יש שביקשו לצמצם את סמכויותיו של בית הדין בהשוואה לשהיה מקובל עד לפסיקה זו אינן חלק מדעת הרוב אלא דעתו של השופט מזוז בלבד – ונוסיף כי מאחר שלא נצרכו לצורך המסקנה שאכן נקבעה בדעת רוב לעניינו של אותו מקרה עצמו לכאורה גם אינן חלק מה'רציו' של פסק הדין אלא מה'אוביטר' – וראה לעניין זה בפסק דינו של בית דין זה מד' במרחשוון התשפ"ב (10.10.2021) בתיק 1250217/3 (פורסם)." עוד ציין לפס"ד של בתי דין תל אביב יפו (תיק ‏1367483/7) מיום כ"ב בתמוז תשפ"ב (21.07.2022) שקבע סמכות לדון במזונות קטינים על סמך פס"ד ביה"ד הגדול.
עוד ביסס כב' השופט מזוז את פרשנותו המחודשת על פרשנות תכליתית להלכת שרגאי, כפי הבנתו, וכתב (סעיף 16): "דברים אלה מובילים אותנו לתכליות אותן מבטיחה הלכת שרגאי. הלכה זו אינה משקפת אך פרשנות לשונית-תכליתית של הוראת סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין אלא היא מבקשת גם לקדם ולשמר תכליות וערכים מהותיים, אשר לדעתי תומכים ומחייבים את המסקנה שאין לסטות ממנה. התכליות המהותיות העיקריות שביסוד מניעת כריכת מזונות ילדי בני הזוג בתביעת גירושין הן: שמירת והבטחת זכויות הקטין לבל ייפגעו במסגרת הסכסוך בין ההורים, מניעת שימוש במזונות הילדים כמנוף לחץ לפגיעה בזכויות בן הזוג (לרוב, בת הזוג) אגב הגירושין, ומניעת "מירוץ סמכויות" בין ההורים לענין זה."
לטעמנו, כפי שכבר בארנו בפסה"ד הקודם, אף כב' השופט קרא שהצטרף לדעת כב' השופט מזוז לא הסכים לכל פרטי דבריו אלא בכך, "כי לא נס ליחה של הלכת שרגאי המצויה עמנו יובל שנים, וכי היא התקדים המחייב בפסיקתו של בית משפט זה. עיון בהנמקות חברי שכנעוני כי גם אין כל הצדקה עניינית לשינויה או לסטייה ממנה, משזו עלולה להיות כרוכה בפגיעה קשה בטובתו של הקטין." אף הדגיש שאין כל הצדקה לשינויה או לסטייה מהלכת שרגאי.
" מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע כי לפי המצב המשפטי כעת, וכפי שפורט בפס"ד מביה"ד הרבני הגדול (תיק 1250217/3) – בית הדין מוסמך לדון גם בתביעה למזונות קטינים הכרוכה, למרות התנגדות הבעל לכך, בהתאם לסעיף 3 של חוק שיפוט ביה"ד הרבני.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו