תביעת מזונות קטינים ברמת חיים גבוהה

תחילה קבלה התובעת מזונות הקטין באמצעות המוסד לביטוח לאומי וביום 11/02/2020 קבלה הודעה כי המוסד לביטוח לאומי מפסיק לשלם מזונות הקטין מכיוון שהכנסתה גבוהה מהסכום המזכה בתשלום.

יש לקחת בחשבון את הפערים ברמת החיים של הורי התובעת ואבי הקטין ואף לקחת בחשבון שהם נשאו בנטל הסיוע שנים רבות ובנסיבות אלו, דין התביעה להיתקבל ודין התביעה כנגדם להדחות.

...

כמו כן, אני קובעת שהנתבעים יישאו במחצית הוצאות רפואיות חריגות והכרחיות בלבד, אשר אינן מכוסות על ידי קופת החולים (כגון טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים וכיו"ב).

סוף דבר תביעת התובעת כנגד הנתבעים מתקבלת כך שהנתבעים ישלמו עבור צרכי הקטין סך של 1,200 ₪ לחודש אשר ישולמו כל 15 לחודש.

משהתקבלה תביעת התובעת, אני קובעת שהנתבעים יישאו בהוצאותיה בסך של 5,000 ₪.

דיון והכרעה כידוע ובהתאם לדין והפסיקה, בשנים האחרונות ולאור ההכרעה בבע"מ 919/15 (פורסם במאגרים המשפטיים ביום 19/07/2017) השתנה אופן קביעת מזונות ומדור ילדים במסגרת פסקי הדין שניתנו כאשר נקבעו מספר פרמטרים אותם נידרש בית משפט לבחון בעת שקובע גובה המזונות בנוגע לילדים מעל גיל 6 ונקבעו בנוסף פרמטרים לחישוב מזונות קטינים בכלל.

צרכי הקטינים בכתב תביעתה העמידה האשה את צרכי הילדים על סך כולל של 13,140 בצרוף הוצאות מדור ומחציות בגין חינוך ורפואה; בבקשתה למזונות זמניים העמידה מזונות הילדים על סך של 21,030 ₪ ובדיון שהתקיים בפניי עתרה להעמיד מזונות כל אחד מהילדים על סך של 2,500 ₪ (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 16).

במקרה דנן ולאחר שעיינתי באסמכתאות שצורפו ושעה שהקטינים מתגוררים בשני בתים (חלוקה של 6/8) ובשים לב לטענות האשה שלא נסתרו, לפיהן הצדדים חיו יחד עם הקטינים ברמת חיים גבוהה, עת התגוררו בוילה מפוארת הכוללת בריכה ויחידות דיור להשכרה ואשר נמכרה בסופו של יום בשבעה מיליון ₪, מצאתי מקום להעמיד את צרכי הקטינים על הרף הגבוה, דהיינו על סך של 2,500 ₪ עבור כל אחד מהקטינים וסך הכל 5,000 ₪ עבור שני הקטינים.

...

משכך, אני קובעת כי האיש אינו זכאי לקבל דמי שימוש לתקופה עד ליום 01/09/2021, מועד פקיעת צו המניעה.

בנסיבות אלו, אני קובעת שהאישה תשלם לאיש דמי שימוש עבור התקופה שממועד פקיעת הצו ביום 01/09/2021 ועד מועד מכירת בית הצדדים בחודש נובמבר 2021 ובהתאם לשווים על פי חוות דעת השמאי מיום 17/01/2022.

סוף דבר מורה על סגירת התיקים שבכותרת.

סעיף 67 לחוק קובע את חובת האב בכל מזונות הקטינים, לבניו עד שיפרנסו עצמם, ולבנותיו עד שתינשאנה: "האב חייב במזונות, על שלושת סוגיהם, לילדו הקטן והעני, בין זכר ובין נקבה: ביחס לבן- עד אשר יגיע ליכולת לפרנס את עצמו, וביחס לבת- עד שתינשא". 12.2.

התובעת עתרה בתביעתה לתשלום סך 5,090 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינה ומדורהּ (הסכום כולל סך 600 ₪ עבור מדור) וסך 9,400 ₪ לחודש עבור מזונותיה ומדורהּ (הסכום כולל 1,400 ₪ עבור מדור).

בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסה"ד נאמר כי: "הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהוא... ומהוים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה...". נפסק כי על ההורים, לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו.

נוסף על כך, המדיניות המשפטית הרצויה היא ליישם את עִקרון השויון המגדרי כך שיימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות על פי הדין האישי - תוך ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות שני ההורים, זמני השהות ורמת חיים אליה הורגלה הקטינה – על ידי צימצום הצרכים בהם יחויב החייב במזונות, צימצום שכזה עולה בקנה אחד עם ערך השויון ותיושם מדיניות עִקרון שויון מיגדרי.

...

לאחר ביטול פסה"ד, חויב הנתבע בהמשך תשלום התשלומים שנפסקו על חשבון המזונות כפי החלטתי מיום 21.10.2018.

ממועד הגשת התביעה ישלם התובע ישלם למזונות הקטינה, באמצעות התובעת, סך 1,400 ₪ לחודש.

נותר לידון ולהכריע בתביעה למזונות הקטינים.

יש לחרוג מהפסיקה לפיה צרכיו של קטין המחלק את זמנו בין שני בתים מוערכים בכ-2,250 ₪ בחודש ולקבוע מזונות המבטאים את רמת החיים הגבוהה אליה הורגלו הקטינים.

התובעת עתרה בתביעתה לסכומים גבוהים עבור הקטינים לפי הפרוט הבא: א' – מזונות חייל; ח' – 2,190 ₪; ל' – 2,020 ₪; ש' – 3,580 ₪; ה' – 3,580 ₪, כאשר טענה כי טרם עלה בידה לאסוף אסמכתות להוצאותיהם האמיתיות של הקטינים, ואולם עם הגשת המסמכים המשלימים בהתאם להחלטת בית המשפט הוגשו קבלות בודדות ספורדיות (כך למשל הוגשו 2 קבלות על ביגוד) שאין בהן כדי להוכיח את הסכומים הגבוהים שנתבעו עבור צרכי הקטינים.

...

האב טען כי עד לידת התאומים עבדה האם כXXXX בשכר של כ-6,000 ₪ בחודש ואין כיום כל מניעה מהאם לשוב ולהשתלב במשרה מלאה שכן הקטינים במעון, טענה זו אין בידי לקבל, שכן האם מרוויחה שכר מינימום במשרה מלאה ולכן יותר סביר לייחס לה הכנסה של 4,000 ₪ משכר עבודתה.

לטענתה הכנסותיה החודשיות ממנו עומדות על כ-2,000 ₪, , כאשר האב טוען שהסכומים גבוהים משמעותית ועומדים על כ- 5,000 ₪, אך גם כאן לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענה זו. לפיכך אני סבור כי יש לייחס לאם יכולת השתכרות של 6,000 ₪ המורכבים משכר ממוצע של 4000 ₪ כXXXX, ועוד הכנסה בסך 2000 ₪ מעסק XXXX (ר' בהקשר זה דברי ב"כ התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 19.6.22 עמ' 1 ש' 32-33 וכן דברי התובעת עצמה באותו דיון עמ' 4 ש' 29), בנוסף לתובעת הכנסה מקצבת הילדים בסך של 785 ₪.

מכל אלה אני קובע כי יחס הכנסות הצדדים בהתאם לשתי התקופות, כדלקמן: תקופה ראשונה עד לשחרור האב מצבא הקבע בסוף שנה זו: הוא 23% לאם אל מול 77%.

לפיכך אני סבור כי אין הצדקה לסטות מהסכומים המקובלים בפסיקה.

הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.

בין הצדדים התנהלו הליכים שונים שתחילתם בשנת 2016 בבקשת הנתבעת (להלן: "הנתבעת או האשה") לצוו הגנה כנגד התובע (להלן: "התובע או האיש") ואלה כללו תביעה למזונות הקטינות (דאז) אותה הגישה הנתבעת (תלה"מ 54184-12-16 ).

כך גם המומחה בחוות דעתו הגיע למסקנה שבני הזוג נהגו בשיתוף בזכויות, בחובות ובתשלומים נוספים הקשורים בתא המשפחתי, והוא זה ששילם את כל הוצאות המחייה לרבות הוצאות אחזקת הדירה, בעוד משכורתה של הנתבעת שימשה רק לתשלום החזר המשכנתא החודשית באופן שאפשר לצדדים לחיות ברמת חיים גבוהה.

...

ככל וימצא בית המשפט שיש לאזן חובות אלה, יש להורות על קיזוז סך של 11,500 ₪ אשר התקבלו בידיה בגין נזקי גוף, כעולה מדברי המומחה בסעיף 1 לתשובות לשאלות הבהרה מיום 28.1.20.

דיון והכרעה; תלה"מ 39060-05-17 פירוק שיתוף ואיזון משאבים; לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את העדויות במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים לפניי, מצאתי לקבוע שהזכויות בנכס משותפות לשני הצדדים בחלקים שווים, ויש להורות על פירוק השיתוף.

דמי שימוש ראויים; אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע דמי שימוש ראויים החל מיום 18.5.17 ועד ליום מסירת החזקה לקונה, או סילוק ידה מן הנכס, המוקדם מבין השניים; החל מיום 18.5.17 ועד ליום 21.5.22 תחויב הנתבעת לשלם לתובע מחצית מדמי השימוש הראויים כפי שנקבעו על ידי השמאי בחוות דעתו הראשונה; החל מיום 18.5.22 ועד ליום פירוק השיתוף בפועל, תשלם הנתבעת לתובע מחצית מדמי השימוש הראויים כפי שנקבעו על ידי השמאי בחוות דעתו השנייה.

איזון זכויות וחובות משותפים; אני מאשרת את חוות דעת האקטואר מיום 17.12.19 ונותנת לה תוקף של פס"ד. האקטואר יפעל לשערוך הסכומים נכון להיום.

זכויות ברכב: אני קובעת שהצדדים בעלים במשותף בזכויות ברכב, בחלקים שווים.

בהתאם להסכמת הצדדים מיום 20.5.19, התובע ישלם לנתבעת סך של 3,500 ₪ המהווים מחצית משווי הרכב.

אחר: כקבוע בסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995, אני קובעת שפס"ד מותר לביצוע בלשכת ההוצל"פ, לרבות לצורך פירוק השיתוף.

הוצאות הליך : לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלות הצדדים לאורך כל ההליך ובכלל זה העובדה שהנתבעת לא פעלה בהתאם להחלטות בית המשפט, מצאתי לחייבה בהוצאות.