תביעת מזונות קטינה נגד אביה - האם חתמה על כתב ערבות

המשיב לא הגיש כתבי הגנה, ובשנת 2005 ניתנו כנגדו פסקי דין בהיעדר הגנה שבמסגרתם הוצהר כי הוא אבי הקטינה (25.7.05) ונפסקו למבקשת מזונות בסך 2,800 ₪ לחודש (7.11.05).

ביום 17.7.13 נחתם הסכם בין האם והמבקשת (באמצעות האם) לבין המשיב, על פיו יבצע המשיב בדיקת ריקמות בישראל, ואם יימצא שהוא אביה של המבקשת יחול האמור בסעיף 7 להסכם, כלהלן: "מוסכם כי אם יסתבר מתוצאת בדיקת הרקמות כי ר' הוא אביה של א', מתחייב ר' להגיע לביקור בישראל, פעמיים בשנה, במועדים שיתואמו עם פ' (האם – א"ר), בהסכמת א', מראש. במהלך ביקורים אלה ייפגש ר' עם א' לפחות פעמיים בזמן שישהה בארץ בכל ביקור וביקור. אם מכל סיבה שהיא לא יוכל ר' לממש את התחייבותו לביקור פעמיים בשנה ולפגוש את א' מטעמים הקשורים בו ולא מחמת סרוב של א' להפגש אתו, ולמעט במקרים של כוח עליון, מתחייב ר' להפקיד בחשבון חיסכון ע"ש הבת א' – שאת פרטיו יקבל מפ', סך של 3,750 ₪ בעבור כל ביקור שלא מומש על ידו ובסה"כ 7500 ₪ לשנה. ולא למעלה מ-30,000 ₪. חובת הביקורים או ההפקדות, כמפורט בסעיף זה, תהא לתקופה של - 4 שנים בלבד מעת החתימה על הסכם זה והיא תסתיים באוגוסט 2017. ואולם, מוסכם על דעת הצדדים כי אם הביקורים שבין ר' וא' יצליחו ליצור התקרבות ביניהם הוא ימשיך לנסות ולהיפגש אתה בעת ביקוריו בישראל גם לאחר תום ההיתחייבות תלוית העלות". מנגד הסכימו המבקשת ואמה שלא לפתוח בהליכים משפטיים לאכיפת פסק הדין למזונות או עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב, וגם הוסכם כי לא יהיו תביעות הדדיות בין המשיב לאם למעט לעניין יישום ההתחייבויות בהסכם.

האב הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, ובמקביל פנה לבית הדין בבקשה להצהיר כי הסמכות העניינית לדיון במזונות הקטינים נתונה לו. בית הדין קבע כי הסמכות נתונה לו, שכן מדובר בתביעה להגדלת מזונות בה נתונה הסמכות הנמשכת לערכאה שדנה בנושא, ובהתאם לעיקרון כיבוד הערכאות מחק בית המשפט למשפחה את התביעה.

ראוי להדגיש כי שני האינטרסים של הקטינה שהיו על המדוכה ערב חתימת ההסכם - הכרה וקשר עם אביה וקבלת מזונות ממנו - אינם אינטרסים סותרים או חלופיים אלא חובות מהותיות מיצטברות של האב כלפי בתו (וממילא זכויות של הבת כלפי אביה), ועל כן אין לקבל כי כדי לקבל זכות מהותית אחת היה על הקטינה (באמצעות אמה) לוותר על הזכות המהותית האחרת.

...

סבור אני כי ראוי לקבוע כלל לפיו הסדר שבו מוותר הקטין על זכות קיימת למזונות תמורת היכרות עם הורה – מבסס, מן הפן המהותי, עילה לתביעה עצמאית.

סוף דבר, אני מסכים עם חבריי כי יש לקבל את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיו עומדת למבקשת הזכות להגיש תביעה עצמאית למזונותיה.

התוצאה היא כאמור בפסקה ל' לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין.

] בית הדין מוציא צו עיכוב יציאה עדכני כנגד הבעל [פלוני] וכנגד אביו [י'] שחתם על ערבות שקבלה תוקף של פסק דין [.

] אם האשה ובאת כוחה גבו כסף זה יש להכניסו לחשבון נאמנות ע"י באת כוח האשה וממנו יש לגבות את מזונות האשה ואם יחויב הבעל בתביעת רכוש יש לגבות מחשבון זה, וזאת רק בהוראת בית הדין.

טיעונים מרכזיים של המערערת כפי שהובאו בחוות דעת המצורפת העד פסול על פי הודאת עצמו בפני שלושה שופטים שביצע מעשה עבירה בקטין שלדעת הרמב"ם ועוד יש בהם איסור תורה של קריבה לעריות.

בית הדין קמא פסק את הדין במה שכתב בהחלטתו נשואת העירעור שלא מצא פתח להתיר את הנישואין, וכי זה לא פסק חלוט שניתן לאחר שבית הדין השקיע מחשבה רבה הכיצד ניתן למצוא מזור למקרה כאוב וקשה זה? חומרת מעשיו של "בית דין" זה הנושא את השם "בית דין צדק לעינייני אישות בראשות הרב **** שפרבר" (כך מופיע בפרסומים) גדולה מינשוא: "בית דין" זה חותר תחת אושיות בית הדין הרבני, נוטל לעצמו אחריות כבדה מינשוא ללא חקירה ודרישה וללא ידיעת כללי ההלכה, כפי שהובא בנימוקינו.

...

נמצאנו למדים מדבריו שאין באיסור משכב זכור דין איסור 'קריבה לעריות' וכמו שכתבו הפוסקים, ודקדק כן מלשון התורה.

] לסיכום: בנידוננו העד אינו נכלל בגדר חשוד על העריות.

לא ייתכן ששועלים קטנים המחבלים בכרמים, כרמי עם ישראל, יעשו מעשים כה חמורים ללא שהגורמים במדינת ישראל האמונים על שמירת החוק יתנו דעתם על כך. פסק דין ומתן הוראות לאור האמור פוסק בית הדין: הערעור נדחה.

מאז נמצאת הילדה בחזקת האם, וזו הגישה בתאריך 20.1.80, בשם הילדה, תביעה נגד האב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו להגדלת סכום המזונות, אשר הגיע ביום הגשת התביעה לסך 1,400 ל"י לחודש, לסכום של 8,80 ל"י לחודש.

יצוין, כי תביעת האב הוגשה גם נגד האם וגם נגד אביה, סבה של הקטינה, אשר חתם בתור ערב להתחייבות השיפוי, אשר המערערת לקחה על עצמה.

השופט שמגר כתב בפסק-דין זה, בין היתר, בעמ' 239: "מובן הוא, כי הסדר כזה פוגע בראש ובראשונה בקטין עצמו, מכיוון שהוא חוסם בפניו למעשה את האפשרות של הגשת תביעה נגד האב". עם זאת נמנע בית המשפט מלקבוע, שסעיף שיפוי כנ"ל הינו בטל בכל מקרה ובכל הנסיבות מהטעם שהוא נוגד את תקנת הציבור (ראה: ע"א 508/70 בעמ' 615, וע"א 614/76, 625 בעמ' 95).

...

בית המשפט קמא פסק לטובת המשיב, מאחר שהגיע למסקנה, "שלא הוכח ששיפוי כאמור יפגע בתובעת בצורה מהותית". נובע מהאמור בפסקה 11 לעיל של פסק-דין זה, שבכך החמירה השופטת מדיי בעניין הנטל שהטילה על המערערת.

נראה לי איפוא, כי מן הדין היה שלא לקבל את תביעתו של המשיב לביצוע הסכם השיפוי.

סוף דבר: הייתי מציע שנקבל את העירעור, ונבטל את חיובה של המערערת לשפות את המשיב על סכום המזונות, שנפסק לטובת הבת הקטינה, העולה על הסך של 1,400 ל"י לחודש (צמוד למדד המחירים לצרכן שפורסם ביום 15.1.80).

סכום זה הוצמד למדד ינואר 1984, כפי שפורסם ביום 15.2.84, ויתעדכן מדי חודש, בכך נתקבלה מלוא תביעתן של הבנות, כמפורט בכתב התביעה.

האב מערער נגד שיעורו של סכום המזונות, ובין היתר, הוא מלין על כך, שבית המשפט שינה את שיעור המזונות, כפי שהיה קבוע קודם לכן על-פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתמ"א 378/82, שאישר את ההסכם בין האב לבין אשתו, שכלל הסדר מוסכם לעניין המזונות לקראת גירושיהם של בני הזוג.

אשר למזונות הילדים הוסכם שם, כי העניין יוסדר על-פי החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר לפניו היתה תלויה ועומדת אותה שעה תביעה בנושא המזונות.

מיום חתימת הסכם זה ואילך ישלם האב באמצעות האם, למזונות הבנות סך של 1,670 שקל (כאלף שש מאות ושבעים שקל-בגין כל בת) וזאת עד להגיען לגיל 18 ופסה"ד הזמני למזונות שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו ביום 15.5.82 בתי מ.א. 398/82 יבוטל לאחר סדור הגט והאם תוותר במעמד סידור הגט בשמה ובשם הבנות על כל יתרת חוב בגין אותו פסק דין למפרע למעט הסך המוסכם של 1150 שאותו תהא היא זכאית לגבות מיד תביעתה זו ולמעט הסכומים שישולמו לה עד ליום חתימת ההסדר.

מוסכם בין הצדדים כי ישיבת אשקלון או עו"ד א' רוט מהווה ערב טוב לצורך סעיף זה. במעמד סדור הגט ימציא האב לתיק בית הדין ערבות מתמדת כנ"ל להבטחת תשלום המזונות עבור כל תקופה שבה ישהה הבעל בחו"ל. תשלומי המזונות לפי הסכם זה יתווספו לקיצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי ישירות לאשה עבור הילדים שבחזקתה.

בית המשפט המחוזי אישר את האמור בהסכם ונתן לו תוקף של פסק-דין בקבעו כדברים האלו: "בני הזוג חתמו על הסכם בקשר למזונות בנותיהן התובעות מס' 2 ו-4 עד 8, בנוסח הרצ"ב לפסק דיני זה והמהוה חלק בלתי נפרד הימנו, אני מאשרת את האמור בהסכם המזונות ונותנת תוקף של פסק דין להוראות הכלולות בסעיפים: 1; 2; ו-5 להסכם הפשרה, הרצ"ב בנפח א'.

במקרה דנן, כך סבר בית המשפט המחוזי, ניתן פסק הדין, המאשר את ההסכם בין ההורים, אך ההסכם לא נערך באופן בלתי תלוי מתנאי הגירושים, ועל-כן רשאיות הקטינות לתבוע תביעת מזונותיהן אף בלי להוכיח שינוי נסיבות.

...

לפני בית המשפט המחוזי אכן הובא בהליך הקודם הנ"ל (תמ"א 378/82) הסכם מפורט, שעניינו המזונות בלבד, ואשר זה נוסחו: "הצדדים מודיעים לבית המשפט כי הגיעו להסדר כולל ביניהם ובין היתר לסיכום בעיניין המזונות כדלקמן:

בית המשפט המחוזי אישר את האמור בהסכם ונתן לו תוקף של פסק-דין בקבעו כדברים האלו: "בני הזוג חתמו על הסכם בקשר למזונות בנותיהן התובעות מס' 2 ו-4 עד 8, בנוסח הרצ"ב לפסק דיני זה והמהוה חלק בלתי נפרד הימנו, אני מאשרת את האמור בהסכם המזונות ונותנת תוקף של פסק דין להוראות הכלולות בסעיפים: 1; 2; ו-5 להסכם הפשרה, הרצ"ב בנפח א'.

לאור האמור כאן אני סבור, כי לא היה מקום לפסילתו מעקרו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתמ"א 378/82, וכי לא ניתן היה לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי בעניין מזונותיהן של הקטינות, אלא אם חל שינוי מהותי בנסיבות.

עתה, משנתקבל העירעור בע"א 421/85, אין עוד מקום להסתמך על המסקנה הנ"ל, שלפיה זכו המערערות בכל הסכום שתבעו, שהרי מזונותיהן הוחזרו לסכום המוסכם, שאושר בהליך הקודם בתמ"א 378/82; אולם אם פסק הדין האמור מוחזר על כנו, היינו, אם חוזרים ונשענים על ההסדר החוזי שאושר בפסק הדין, אין להעלות בקשה לתוספת מזונות, יהיה זה בגדר דרישת דמי תפול או בדרך אחרת, אלא עקב שינוי מהותי בנסיבות, וכזאת לא הוכח כאן.

השופט לנדוי: בדצמבר 1974 הוגשה בבית-המשפט המחוי בתל-אביב-יפו תביעה בשם הילדה ברכה סלע שנולדה ביום 13.1.1969, כתובעת נגד אביה צבי סלע.

בכתב-התביעה נאמר שהורי הילדה התגרשו ביום 6.11.1969, ובהסכם הגירושין הועמדו מזונות הילדה על סך 150 לירות שהאב התחייב לשלם עד שתגיע לגיל שש, ושהאם ואביה של האם חתמו על כתב-ערבות לפיו התחייבו לשפות את הנתבע, אם התובעת תדרוש הגדלת המזונות בטרם תגיע לגיל שש. להלן נטען בכתב-התביעה שפרנסתו של האב מצויה בשפע ושהילדה זקוקה ל-600 לירות לחודש למזונותיה.

הבקשה הובאה לפני כב' הרשם של בית-המשפט המחוזי והוא רשם עליה ביום 3.7.1975 פסק-דין בזה הלשון: "לרגל אי הגשת הגנה מצד הנתבע הנני מחייבו לשלם מזונות קבועים בשער-.300 לירות לחודש לתובעת הקטינה באמצעות אמה יפה גולדברג, בהמשך לקביעת המזונות הזמניים ב-המ' 3882/74 ו-.300 לירות שכ"ט עו"ד." המזונות הזמניים הנזכרים בפסק-דין זה נקבעו על-ידי אחד השופטים של בית-המשפט המחוזי ביום 6.3.1975 בסך 300 לירות לחודש, אחרי שמיעת עדותו של האב.

...

הבקשה הובאה לפני כב' הרשם של בית-המשפט המחוזי והוא רשם עליה ביום 3.7.1975 פסק-דין בזה הלשון: "לרגל אי הגשת הגנה מצד הנתבע הנני מחייבו לשלם מזונות קבועים בשער-.300 לירות לחודש לתובעת הקטינה באמצעות אמה יפה גולדברג, בהמשך לקביעת המזונות הזמניים ב-המ' 3882/74 ו-.300 לירות שכ"ט עו"ד." המזונות הזמניים הנזכרים בפסק-דין זה נקבעו על-ידי אחד השופטים של בית-המשפט המחוזי ביום 6.3.1975 בסך 300 לירות לחודש, אחרי שמיעת עדותו של האב.

מצאנו שבנסיבות הענין, בהיתחשב עם גובה הסכום שנדרש בהשוואה עם הסכום של 150 לירות אשר נקבע בשעתו בהסכם הגירושין, מוטב שלא לעשות כן אלא שהמזונות ייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי אחרי שמיעת הוכחות.

המשיב ישלם למערערת הוצאות בשתי הערכאות עד היום, בסכום כולל של 1,500 לירות.