תביעת מזונות נגד יהודי תושב חוץ

הרקע העובדתי המבקשת היא ילידת 1963, נוצריה, אזרחית ותושבת גרמניה, העובדת כדיילת בחברת התעופה הגרמנית "לופטהאנזה". המשיב הוא יהודי, יליד 1971, תושב ישראל, המחזיק באזרחות כפולה - ישראלית ובריטית.

בנוסף, הגישה המבקשת לבית המשפט לעינייני מישפחה תביעת מזונות ומדור כנגד המשיב (תמ"ש 45483/03).

אבל עמוק מזה, מהות המחלוקת - גורל קטין בן שבע שגדל בישראל בחמש השנים האחרונות, ולמעשה למעט שבעה חודשים ב-2003 דר בה כל ימיו, והדעת נותנת כי הוא לומד בבית ספר ישראלי ושפת דיבורו מחוץ לשיח אמו - עברית, גם אם אינו יהודי; וכמובן אביו כאן ואין חולק על הצורך בקשר ביניהם, ואלה שיקולים לכיוון אחד.

...

המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין: לאחר התלבטות קשה החלטתי לצרף דעתי, בשינויים מסוימים, לחוות דעתו המקיפה של חברי השופט דנציגר.

סבורני כי מן הראוי שפסק דיננו יתורגם ויהא לנגד עיניהם של בתי המשפט בגרמניה.

(4) מילוי התנאים ייבדק בבית המשפט למשפחה בטרם היציאה, ואין מנוס בנסיבות מאזהרת האם באשר למילוי התנאים גם בהמשך.

ואף שבנדון דידן אין מקום לידון בהם מכוח הכריכה לתביעת הגירושין, יש מקום לכאורה לידון בהם מכוח הוראת סע' 4 לחוק המורה: הגישה אישה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות, שלא אגב גירושין, נגד אשה היהודי או נגד עיזבונו, לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בענין.

) פרשנות זו ראויה לדעתנו לאימוץ הן מפני שבחינת ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 4 לחוק מגלה שזו הייתה מטרת וכוונת המחוקק, והן מפאת המדיניות שבה ראוי לנקוט בבואנו לפרש את החוק, מאחר שבעניינינו מדובר על זוג יהודים אזרחי ותושבי חוץ: המציאות שבה חיים יהודים בחוץ לארץ מקשה על נשים יהודיות שהן אזרחיות ותושבות חוץ לקבל את המגיע להן על פי ההלכה, הן קושי בקבלת גט הפיטורין עצמו והן בקבלת זכויותיהן מתוקף החיובים הבסיסיים שבהם חייב בעל יהודי לאישתו, לרבות הסכומים הדרושים לה עצמה כדי לכלכל את ילדיה (ראה בעיניין זה בג"ץ 99/62 סולטן נ' סולטן).

...

סוף דבר בית הדין מחליט אפוא בבקשות הסעדים שמנה הבעל, כדלהלן: סעד א' שבו מבוקש לבטל את פסק הדין לגירושין אינו רלוונטי עוד משנתן האיש גט פיטורין כדת וכדין.

הקטינים תושבי חוץ ואין לבית הדין את הכלים החוקיים והמעשיים לידון בעיניינם.

לגבי הכריכה שלטענת האב וב"כ נעשתה שלא כדין, משיבים האם וב"כ שהבעל הוא זה שהגיש את התביעה לגירושין לבית הדין בארץ, ומעבר לכך שעניין הילדים הוא עניין הכרוך מטיבו וטבעו בתביעת הגירושין, בנדון דידן אף אין צורך להיזדקק לנימוק זה, הואיל וההלכה הפסוקה היא שכל צד יכול להוסיף ולכרוך עניינים הקשורים לגירושין על בסיס תביעת גירושין שהגיש הצד שכנגדו, כך שתביעות האישה יכולות להיכרך לתביעת הגירושין של הבעל.

לשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, כך היא: הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג.

...

כמו כן נעתר בית הדין לבקשת האם, ועל האב לדאוג להבאת הילדים לחג הפסח לשהות עם האם.

באופן דומה, מקרה שבו פסק חוץ קבע שבני זוג יהודים גרושים לא נאכף בישראל כיוון שנימצא שהוא נוגד את תקנת הציבור שכן גירושין יכולים להעשות בין יהודים רק לפי דין תורה ובסמכות ייחודית של בית דין רבני (ראו תמ"ש (יר') 19021/00 ש.פ. נ' ש.פ. 6/9/2004 , נבו)).

כך למשל במקרה מסויים הוריתי על הגבלת האפוטרופסות של האב שהנו תושב חוץ ולא שוהה עם בנו הקטין מאז לידתו, כאשר לא היה בכך כדי לפגוע בחבות במזונותיו (ראו: אפ' (נצרת) - 07- 21 פלונית נ' פלוני 11/10/2021 , נבו)).

כן מקובלת עלי הטענה שאין באמנת ניו יורק סעיף הקובע מיגבלת זמן לאכיפתו וכי יש להבחין בין גביית מזונות עבר שנפסקו בישראל לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 לבין אכיפת פסקי חוץ בעיניין מזונות אך שאלה זו כימעט ולא מתעוררת מקום שהנתבע לא טען דבר וחצי דבר בהקשר זה. סוף דבר, התביעה לאכיפת פסק חוץ מתקבלת ואני מתיר בזה גביית המזונות שנפסקו בפסק החוץ מיום 4/6/2018 בתיק 645/1883/17 של מדינת אוקראינה כנגד הנתבע.

...

מכל הטעמים לעיל אני קובע כי פסק החוץ עומד בתנאי כל סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ התשי"ב – 3) ואין באמור בו או בתוכנו כדי לנגוד את תקנת 17 ) 1958 לרבות תנאי סעיף הציבור.

אציין עוד כי בשום שלב לא טען ב"כ הנתבע כי הוא חוזר בו מההסדר הדיוני שאושר בין הצדדים ולפיו הוסכם כי אם יימצא שהוא אביו של הקטין הרי שפסק החוץ ייחשב לאכיף (ראו גם החלטתי מיום 5/8/2021 ).

כן מקובלת עלי הטענה שאין באמנת ניו יורק סעיף הקובע מגבלת זמן לאכיפתו וכי יש להבחין בין גביית מזונות עבר שנפסקו בישראל לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 לבין אכיפת פסקי חוץ בעניין מזונות אך שאלה זו כמעט ולא מתעוררת מקום שהנתבע לא טען דבר וחצי דבר בהקשר זה. סוף דבר, התביעה לאכיפת פסק חוץ מתקבלת ואני מתיר בזה גביית המזונות שנפסקו בפסק החוץ מיום 4/6/2018 בתיק 645/1883/17 של מדינת אוקראינה כנגד הנתבע.

בחודש נובמבר 2021, בעת ששהה העותר בביקור בישראל, הגישה המשיבה תביעת מזונות אשה לבית הדין האיזורי בתל-אביב יפו (להלן: בית הדין האיזורי) (תיק 1347122/2), ובמסגרתה היא עתרה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העותר.

סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים קובע כי לבתי הדין הרבניים תהיה סמכות ייחודית לידון בעינייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל שהם אזרחי המדינה או תושביה.

סעיף 4ב1(א) קובע כדלקמן: (א) בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף 1 וסעיף 4א, לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעת גט לפי דין תורה שהגישה אשה יהודייה נגד אשה היהודי, אף אם לא מתקיימות לגביהם הזיקות המנויות בסעיף 4א(א), ובילבד שהנישואין נערכו על פי דין תורה והאשה לא קיבלה גט מנישואין אלה בבית דין מחוץ לישראל ומתקיים אחד מאלה: (1) במקום מושבו של הנתבע או במקום מושבה של התובעת אין בית דין שניתן לערוך לפני גט לפי דין תורה מחוץ לישראל [.

...

פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.

גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.

סוף דבר: העתירה נדחית.