ביום ה' בתשרי תשע"ח (25.9.2017), הגישה האשה לבית המשפט תביעה לחיוב הבעל במזונות אשה וילדים.
זאת לעומת פסקים שניתנו לאחרונה בבתי הדין בעיניין חיוב האב במזונות הילדים במשמורת משותפת, שבהם לא הוקטן חיוב האב למרות קיום משמורת משותפת – ראה פסק הדין של בית הדין בבאר שבע בתיק תיק 147728/12.
לבטח מכוונת החלטת בית המשפט לפסיקת בית המשפט העליון, בבר"ע 120/69 (רות שרגאי ואח' נ' יהודה שרגאי, פ"ד כג (2), 171, להלן: הילכת שרגאי) אשר צימצמה את ההבנה הפשוטה שבסעיף האמור, והבחינה בין התביעה של ההורה להשבת הוצאותיו למזונות הילדים, שהיא בסמכות בית הדין, לבין אפשרות התביעה העצמאית של הילדים למזונות שהיא בסמכות הבלעדית של בית המשפט.
בפרט לא ניתן להיתעלם מהעובדה, שבפסק דין מיום 11.9.14 קבע בית המשפט העליון – בהרכב שלושה – כי "כבר נפסק כי מזונות קטינים הוא עניין הניתן לכריכה" (בג"ץ 5933/14 פלונית נ' פלוני (11.9.14)), ועל יסוד הכרעה זו גם דחה את העתירה שלפניו.
...
וכך נכתב שם ביחס לשינוי הגישה בעניין כריכת מזונות ילדים:
גם בתי המשפט, בחלקם, אימצו גישה זו –
ראה האמור בהרחבה בתמ"ש 58482-07-15 (בית המשפט לענייני משפחה ירושלים, כב' השופט ערן שילה, לא פורסם), שם צוטט מרמ"ש (מחוזי חיפה, כב' השופט ג'יוסי) 4566-12-14 (ד' נגד א' (26.7.15)):
יחד עם זאת ובהתייחס לפסק הדין בבג"ץ הנ"ל, סבורני כי יש בדברי כב' הנשיא (בדימוס) השופט א' גרוניס בדנג"ץ 6454/14 פלונית נ' פלוני ובית הדין הרבני (23.12.14) הסיר את אותה אי־בהירות בנושא שהתעורר בעקבות בג"ץ 5933/14 והבהיר כי ניתן לכרוך בתביעת גירושין את סוגיית מזונות הילדים כפי שנפסק עוד בעבר, אולם כריכה זו אינה מונעת הגשת תביעת מזונות עצמאית על ידי הקטין לבית המשפט לענייני משפחה.
סבורני כי אין לבית משפט זה עדיפות נורמטיבית על הכרעות בתי הדין הרבניים באופן שמאפשר לבית המשפט להתעלם מהחלטותיהם.
ושם (עמוד 114):
מכל הטעמים האמורים, לא מצאנו לא הצדקה פורמאלית, אף לא עניינית לצמצום סמכותם של בתי הדין הרבניים בעניין מזונות הילדים.