תביעת מזונות לאחר מחיקת התביעה

על פי מידע המצוי בתיק הרווחה שבידי התובעת (הרשות המקומית) על שם הנזקקת, "מופיע כי האחות מסרה הוראת קבע על שמה למימון שהות הנזקקת (אחותה) במעון, אך בשל חלוף העיים טופס זה לא אותר". תשובת הנתבעת לתגובת התובעת להתנגדות ביום 30.11.2020 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת להתנגדות ובה נטען: ביום 22.11.2020 יצר ב"כ התובעת קשר עם ב"כ הנתבעת והודיע כי בכוונת התובעת לבקש את מחיקת התביעה, אולם לאחר מכן התחרטה התובעת וביקשה את רשות ב"כ הנתבעת להגיש את תגובתה להתנגדות באיחור.

כמפורט לעיל, בסעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה נקבע כי בסמכות בית המשפט לדחות תביעת מזונות שהוגשה לאחר שחלפה שנה מהתקופה בגינה נתבעים דמי המזונות.

...

ביום 5.11.2020 הוגשה תגובת הנתבעת לבקשת התובעת ובה נטען: יש לדחות את בקשת התובעת על הסף שכן בניגוד להנחיות הנשיאה בדימוס, חובה היה על התובעת להגיש את הבקשה בצירוף עמדת הנתבעת, אולם התובעת לא עשתה כן. הנתבעת מסכימה למתן ארכה להגשת תגובה להתנגדות בכפוף לביטול ההגבלות וההליכים שננקטו זה מכבר נגד הנתבעת במסגרת תיק ההוצאה לפועל ותוך חיוב התובעת בהוצאות.

ב"כ הנתבעת טען בין היתר כי משלא נמסרה לנתבעת התראה טרם נקיטת ההליכים, יש לדחות את התביעה.

התוצאה דין התביעה על סכום קצוב להימחק משום שהיא לא עומדת כלל בתנאים המשפטיים המקדמיים להגשת תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1(א) לחוק ההוצאה לפועל.

אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל 521500-07-19.

אולם במקרה הנידון לפנינו נראה שאין צורך להכנס לסוגיה זו משום שכבר ביום כ"א במרחשוון התש"פ (19.11.2019) הגיש האיש בקשה לבית הדין והודיע כי "האב מיתנגד כי עינייני מזונות הקטינים ידונו במנותק מענייני המשמורת [...] [ו]על כן, בית הדין הנכבד מתבקש בזאת להורות על מחיקת תביעת המזונות וכי הסמכות לידון בעיניין זה בבית המשפט למשפחה". אף שהגשת הבקשה הייתה יותר מחודשיים וחצי לאחר מתן החלטת בית הדין האיזורי, לקביעת מועד לדיון בתביעת הגירושין והכרוך לה, תביעה שהוגשה כבר ביום ג' באלול התש"פ (3.9.2019).

...

על אחת כמה וכמה שיש להימנע מכך כאשר שינוי ההלכה נעשה בדרך של רוב מצומצם של שניים מול אחד (כדברי השופט אור בעניין חוסאם דלעיל), וכפי שכתב השופט בדימוס א' ברק: "עצם העובדה שבידי הכוח לסטות – שהרי הרוב בהרכב החדש גורס כמוני – אינה מובילה למסקנה שיש לנצל כוח זה" (שופט בחברה דמוקרטית (2004), עמ' 301).

כפי שביארנו, מסקנתנו היא כי בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו, על אף פרשנותו המצמצמת של כבוד השופט מזוז, המונעת דיון מלא וכולל במזונות הילדים בכריכה בבית הדין הרבני – וזאת, הן משום שפרשנות מחודשת זו נאמרה כדעת יחיד שאליה לא הצטרפו לא כבוד השופט הנדל ואף לא כבוד השופט קרא; והן משום שמדובר בהליך בע"מ המופנה כלפי בית המשפט ועל פי סעיף 20(א) לחוק-יסוד: השפיטה, מחייב "על בית משפט" ולא בית דין דתי.

מסקנה ומתן הוראות לאור כל האמור בהרחבה לעיל וכפי שכתבנו בפתח דברינו, בית הדין דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של בית הדין האזורי.

מצבו הכלכלי של המבקש לא התברר גם לאחר שהגיש תביעתו להפחתת מזונות זמניים שכן בסופו של יום תביעתו נמחקה לאחר שלא הוגשו מסמכים רלוואנטיים לבירור תביעתו, כגון הרצאות פרטים, תלושי שכר ואישורי הכנסות והוצאות.

...

מהמפורט לעיל עולה כי ביחס לכל אחד מהאירועים לא ניתן לומר כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי, אלא שצירופם המצטבר יחדיו יחד עם העובדה כי פסה"ד יינתן במעמד צד אחד ובהעדר הגנה, יכול ויוביל למסקנה, לעניין הסעד הזמני, כי מדובר בשינוי נסיבות המצדיק שינוי במזונות שנפסקו.

בהישקל המפורט לעיל, שאינם מצביעים על שינוי נסיבות שלא היה צפוי, העובדה כי המבקש נמנע בשלב זה ליתן תמונה עובדתית אודות מצבו הפיננסי (צורפו 4 תלושי שכר בלבד), השיהוי בהגשת תביעתו (הוגשה בחלוף מעל לשנה ממועד פסק הדין שהורה על מחיקת תביעתו הקודמת להפחתת מזונות), אי-קיום של זמני שהות בין המבקש לקטין פסיקת מזונות על הרף שאינו גבוה וללא חיוב בהוצאות חינוך - להבדיל מאגרות חינוך הגבוה אך גם את העובדה כי לא שהיו מונחים נתונים כלשהם אודות מצבו הכלכלי של המבקש עת ניתן פסק הדין מיום 26.06.2017, והצטברות האירועים לאחר פסה"ד - אני מורה על הפחתה זמנית של דמי המזונות, כך שהחל ממועד החלטתי זו, המזונות הזמניים יהיו סך 2,000 ₪ כולל מדור והוצאותיו.

למען הנוחות להלן, סכמה של ציר הזמן שבו מצוינים המועדים המהותיים והרלוונטיים להכרעות הנדרשות בפסק הדין: תביעת המזונות – תלה"מ 66756-01-18 מהו סכום המזונות שאותו היה ראוי לפסוק עבור מזונות הילדים על בסיס התשתית העובדתית והראייתית שהונחה לפני בית המשפט, וזאת לאחר מתן ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.12.2018? האם הייתה האישה זכאית למזונות אישה עד למועד הגירושין? אילו עיקר השאלות המונחות לפתחי והדורשות הכרעה.

ביום 15.11.2022 הגישה האישה בקשה למחיקת תביעת המזונות נוכח ההחלטה על ביטול חיוב מזונות הקטינה, שמשמעותה היא כי דה-פאקטו לא משולמים דמי מזונות, מלבד חיוב האיש בהישתתפות בהוצאות חריגות של הקטינה (להלן – "הבקשה למחיקת תביעת המזונות").

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.

נטען כי בהתאם לפסיקה ולכלל כיבוד הערכאות, ומשעה שהאיש כרך את נושא המזונות עם תביעת הגירושין, בית הדין הרבני קנה סמכות ויש להורות על מחיקת התביעה.

האשה הפניתה לפסיקה המצדדת בגישה שלפיה, כשמוגשת תביעת מזונות לבית המשפט לאחר הגשת התביעה של ההורה האחר לבית הדין הרבני ואין הסכמה של שני ההורים לדיון בבית הדין הרבני, אזי תביעת המזונות בבית המשפט גוברת גם אם זו הוגשה במועד מאוחר יותר.

...

לטענת האישה יש לדחות את הבקשה מאחר שהאיש כרך את תביעת המזונות ללא הסכמתה.

כך קבע כב' השופט שוחט: "לאור האמור לעיל, וביישום הדברים על ענייננו, סבורני כי אף בהנחה מקלה בה לא נראה את האופן בו ניתנה החלטת ביה"ד האזורי שהכריע בסוגיית הסמכות כמקימה "טעם מיוחד" (זאת לאור העובדה שההחלטה נתינה במעמד צד אחד, מבלי שהתקיים בבקשת המשיב לקביעת סמכות דיון ומבלי שהתאפשר למבקשת להתייחס לאותה בקשה) הרי שה"טעם המיוחד" עולה מתוכנה: מעצם הקביעה כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בנושא שעל פניו אינו בר כריכה – מזונות הקטינים.

תוצאה ופסיקת הוצאות בנסיבות העניין ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יוצא אפוא, שהסמכות לדון בתביעת המזונות נתונה לבית משפט זה ולא לכבוד בית הדין הרבני, משכך הבקשה לסילוק על הסף נדחית.