תביעת מזונות ילדים לאחר פרידת בני זוג

בעניינינו, אלו הם ציוני הדרך הקובעים בחייהם של בני הזוג: המועד ציון הדרך 20.5.75 הצדדים נישאו זל"ז 2.2.93 XXX האיש הגיש תביעת גירושין בביה"ד הרבני האיזורי ב 22.9.93 הצדדים חתמו על הסכם הממון 28.11.00 האיש עזב את הבית 2/01 האיש הגיש תביעה לביטול החיוב המזונות כל הילדים ללא הגבלת זמן 15.2.04 ניתן פסק דינה של כב' השופטת צילה קינן בתביעת האיש.

במקרה דנן, במועד עזיבת האיש את הבית דומני כי טרם הוברר מצב יחסיהם האישיים של הצדדים, יתכן כי במועד זה האשה סברה כי האיש ישוב לחיקה, כשם שכבר עשה בעבר, לאחר שבני הזוג נפרדו בשנת 1993 , כמפורט לעיל, ושבו לחיות זו עם זה. חזוק לכך ניתן לראות בעובדה כי האיש לא הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בתקופה זו: למן עזיבתו את הבית ביום 28.11.00 ועד ליום 19.6.11 , ורק במועד זה הוגשה תביעת הגירושין מטעמו.

...

לאחר ששקלתי את הנסיבות המיוחדות של תיק זה, ולאור הקביעות שבפסק הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי התוצאה הראויה והצודקת אשר מאזנת בין מכלול השיקולים הינה שלא להיעתר לעתירת האישה לחייב את האיש לפצות את האישה.

סוף דבר: לאור כל האמור והמפורט לעיל, הנני מורה כדלקמן: תביעת האיש לביטול מזונות אישה נדחית, נוכח מכלול הטעמים אשר פורטו בפסק הדין.

המועד הקובע הינו יום ה- 26.5.05 לערוך חוות דעת אקטוארית בהתייחס לכלל הזכויות לרבות XXX הנני מורה למומחה מר הסוציאליות והפיננסיות האחרות של הצדדים למן יום הנישואין ( 20.5.75 ) ועד למועד הקרע מותאמת לחוק, כך 19 (XXX) 26.5.05 ) וכן מתבקש המומחה לערוך פסיקתא לגוף המשלם ) שתשלום הפנסיה יבוצע באמצעות הפסיקתא שתירשם.

תלה"מ 26969-01-18 – מזונות קטינה בכתב התביעה נטען כי במהלך החיים המשותפים התגוררו הצדדים בדירה השייכת לאמו של הנתבע ושרכישתה מומנה חלקית על ידי הכנסות בני הזוג אשר חסכו במשך 9 שנים.

על כן, המזונות הנתבעים אינם זהים למזונות הנפסקים על פי הדין האישי – התביעה עניינה מזונות אזרחיים, שתכליתם למלא את התמיכה הכספית של בן זוג אחד באחר, להבטיח את רמת חייו של בן הזוג ולאפשר שקומו לאחר שהצדדים נפרדו, עד התבססות כל אחד מתאי המשפחה הנפרדים.

ברע"א 8256/99 פלונית 213 בעמוד 234 – נאמר כי דרישות היושר, שקולי ההגינות ותחושת 18 ( נ' פלוני פ"ד נ"ח( הצדק של החברה הישראלית מובילים למסקנה כי בנסיבות מסוימות תהא חובה לתשלום מזונות גם במקרה של ידועים בציבור או זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים, ראו שם בעמוד 238: "בכל הנוגע לתשלום מזונות לאחר פרידה יש דימיון רב בין בני זוג,

שם, בין היתר נכתב כי יש להביא בחשבון דפוס היחסים בפועל, תקופת/משך היחסים, האם נוצרה תלות כלכלית בתקופת היחסים, קיומם של ילדים משותפים, הפסדים או רווחים שנגרמו ליכולת ההישתכרות של בני זוג עקב הקשר, אופן חלוקת הרכוש המשותף ככל שחולק, גיל טוען למזונות, פוטנציאל ההישתכרות ולא כל שכן הישתכרות בפועל.

...

נוסף על כך, כפוף להצגת הסכם שכירות תקף / הסכם הלוואת משכנתא תקף ומגורים בפועל בדירה שאינה דירת הורי התובעת, הנתבע ישלם לתובעת סך השווה לשיעור של 30% משכר הדירה המשולם או תשלום המשכנתא החודשי ולא יותר מסך של 750 ₪.

ברע"א 8256/99 פלונית 213 בעמוד 234 – נאמר כי דרישות היושר, שיקולי ההגינות ותחושת 18 ( נ' פלוני פ"ד נ"ח( הצדק של החברה הישראלית מובילים למסקנה כי בנסיבות מסוימות תהא חובה לתשלום מזונות גם במקרה של ידועים בציבור או זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים, ראו שם בעמוד 238: "בכל הנוגע לתשלום מזונות לאחר פרידה יש דימיון רב בין בני זוג,

לסיכום –לא נמצא בסיס לטענות התובעת, לא בהסכם מפורש ולא בהסכם מכללא או תום לב, ומכל מקום התובעת לא עמדה בנטל להוכיח צורך ממשי בפסיקת מזונות משקמים או כי סבלה חרפת רעב ועל כן תביעתה למזונות משקמים נדחית.

תביעות המזונות (תלה"מ 39002-11-20): עיקר טענות האשה: האשה טוענת, כי שני הצדדים עצמאיים, האיש בעל עסקים רבים, אשר ברובם לא ידועים לה, ובנוסף הנו נכה גפיים, לאחר תאונת דרכים ופגיעה עצבית, מוכר לביטוח הלאומי ונכה בשיעור של 100%, ומחזיק ברכב חדש במימון או סיוע של הביטוח הלאומי.

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, קובע: "אדם חייו במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". חבותו של הנתבע במזונות הקטינות נגזרת מהוראת סעיף 3 (א) לחוק המזונות לפיה אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הדין האישי החל עליו, ובהיות שני הצדדים יהודים, על חבותו של האב בתשלום מזונות חל המשפט העברי.

בפסק הדין בע"מ 919/15 נקבע, כי בגילאי 6- 15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים באופן שווה מדין צדקה, כאשר הקף החיוב ייקבע על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה ובהיתחשב בחלוקת זמני השהות של הקטינים ובהיתחשב ביתר נסיבות העניין: "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, בשים לב לנסיבות המקרה". לפי פסק הדין המנחה של כב' השופט שוחט בעקבות בע"מ 919/15, במהלך קביעת חיוב אב במזונות יש לבחון את הפרמטרים, כדלהלן: "א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).

התביעה הרכושית לפירוק שתוף (תלה"מ 19326-08-20): עיקר טענות האיש: לדברי האיש, במהלך חייהם המשותפים איחדו בני הזוג את משאביהם, ופעלו מתוך מאמץ משותף ומתוך הסכמה מפורשת ו/או מכללא ו/או מכוח כל דין, כי כל הכספים והרכוש שנצברו בידי אחד הצדדים במהלך חייהם המשותפים שייכים במשותף לשני בני הזוג, בשל האמון ההדדי שהיה בין בני הזוג ובגין הסתמכותו של האיש על הסכמות אלו.

...

תביעת האם למזונות הקטינות בתלה"מ 39002-11-20-10-20- מתקבלת באופן חלקי.

תביעת האב לפירוק שיתוף בתלה"מ 19326-08-20- מתקבלת באופן חלקי.

אשר לפסיקת הוצאות, מאחר ושני הצדדים מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, וכשטובת הקטינות לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

וגם לאחר הפרידה של הצדדים המשיכה התובעת להיות הדמות הדומינאנטית בחיי הקטין ומספקת כל צרכיו באופן כימעט בלעדי.

התובעת ציינה בתביעתה כי הוצאות הקטין החודשיות הם 4,000 ₪ , סכום מופרז שנועד להציג מצג שוא בפני בית המשפט, בני הזוג חיו ברמת חיים ממוצעת בהתאם להכנסות שלהם ולא כפי שמנסה התובעת להציג.

דיון והכרעה הדין החל בעניינינו סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן – "חוק המזונות"), מורנו ש"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי טענותיהם ולאחר עיון במסמכים שצורפו לכתבי טענת הצדדים ובהיתחשב בכל האמור לעיל, בשים לב לדין האישי החל, גיל הקטין וצרכיו, הכנסות הצדדים, חלוקת זמני השהות, פוטנציאל השתכרותם של הצדדים, ההוצאות הנטענות של הצדדים, ועל סמך התשתית העובדתית שהונחה בפני לעת הזו, אני מורה כדלקמן: ההחלטה למזונות זמניים תמשיך לחול ולחייב עד מועד פסק הדין.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי טענותיהם ולאחר עיון במסמכים שצורפו לכתבי טענת הצדדים ובהתחשב בכל האמור לעיל, בשים לב לדין האישי החל, גיל הקטין וצרכיו, הכנסות הצדדים, חלוקת זמני השהות, פוטנציאל השתכרותם של הצדדים, ההוצאות הנטענות של הצדדים, ועל סמך התשתית העובדתית שהונחה בפני לעת הזו, אני מורה כדלקמן: ההחלטה למזונות זמניים תמשיך לחול ולחייב עד מועד פסק הדין.

החל ממועד פסק הדין ואילך, הנתבע ישלם לתובעת דמי מזונות הקטין, סך של 950 ₪ לחודש, אשר ישולמו עד הגיעו הקטין לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.

מזונות – התביעה מתקבלת חלקית, כמפורט לעיל.

במסגרתו של פסק דין זה היתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תל אביב-יפו (השופט י' שקד), אשר ניתן ביום 13.12.2022 בתלה"מ 16339-10-21, ואשר בגדריו התקבלה תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבה, בת זוגו לשעבר, בה נדרשה (בין היתר) השבה של תשלומי משכנתא: כספים העולים כדי מחצית מהחזרי ההלוואה, שבעזרתה רכשו השניים את הדירה, אשר שולמו על ידי המבקש בעבור המשיבה אחרי מועד הקרע.

כאמור, כמו בעינייני מזונות, הורה הילדים יכול שיחויב בדמי המדור במלואם או בחלקם, בהיתחשב במצבם הכלכלי היחסי של בני הזוג (ראו: עניין פורטוגז, בעמודים 462-461; בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, פסקה 5 (8.6.2005); בע"מ 4838/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (15.8.2006); וכן ראו: בע"מ 919/15, פסקות 40 ו-59 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז).

מסיבה זו, אינני שותף לחשש שהועלה על ידי בית המשפט המחוזי בהתייחסו אל אֵם הילדים אשר מתכננת לרכוש דירה כדי להתגורר בה עם ילדיה אחרי הפירוד מבן זוגה, אבי הילדים.

סיכומם של דברים: · כאמור, עסקינן במקרה בו בן הזוג החייב במדור ילדיו אחרי הפרדותו מבת זוגו מוצא את עצמו משלם, אחרי הקרע, החזרי הלוואה, המובטחת במשכנתא, לבנק המלווה, לא רק בגין חלקו-שלו בהלוואה, אלא גם בעבור חלקה של בת זוגו בהלוואה ובדירת מגורים אשר נרכשה על ידי בני הזוג יחדיו בעזרת ההלוואה – זאת כאשר הילדים נשארים לגור בדירה במחיצת אִמם.

...

לצד זאת, סבורני כי תשלומי משכנתא כאמור יכולים להיום משולמים חלף תשלומי המדור בהם נושא המשלם, כאשר הלה מחויב לספק מדור לילדיו או לבן זוגו – כפי שנקבע בפרשת ברזילאי.

מטעמים אלה, סבורני שצדקו בתי המשפט המחוזיים כאשר פסקו, וחזרו ופסקו, כי השתתפות האב בחלק מתשלומי המשכנתא אשר רובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג מהווה אמצעי להבטחת מדור לילדיו ולבת זוגו, כאשר דמי המדור ידועים ושקולים לדמי ההשתתפות בתשלומי המשכנתא (ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 20241/99 פלוני נ' פלונית (6.9.1999); עמ"ש (מחוזי חי') 44496-10-20 א. נ' ב., פסקה 25 (11.8.2021); וכן עניין אמינוב, בפסקה 8).

קביעה זו הובילה את בית המשפט למסקנה כי ככל שהמשיבה חבה חובת השבה למבקש, כדברו, חובה זו מקוזזת קיזוז מלא – בשים לב לכך שהמבקש חב גם במדור האישה.