הוראות ההסכם בעיניין מזונות הקטינים נקבעו בסעיפים 4 (3-1) להסכם, כמובא להלן:
לאחר חתימת ההסכם, הגישו הצדדים בקשה לאישורו לבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב.
ביום 25.1.2021 הגישה התובעת לבית הדין הרבני תביעת גירושין.
(ב) האזהרה לפי סעיף קטן (א) תנתן, ונתינתה תאושר על פני התצהיר, על-ידי אחד מאלה:
(1) שופט;
(2) דיין בבית דין דתי;
(3) היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, פרקליטי מחוז, פרקליטי נפה, וסגני פרקליט המדינה ופרקליטי המחוז ועוזרהם;
(4) עורך-דין;
(5) ראש רשות מקומית;
(6) אדם אחר שהסמיכו לכך שר המשפטים;"
לעניין זה ראו, דבריו של כבוד השופט בדימוס א' גורן בספרו, סוגיות בסדרי דין אזרחי, כרך א, מהדורה 13, 2020 (להלן: "א' גורן"), עמ' 90:
"סמכות השיפוט של בית המשפט נובעת מהמצאת כתב התביעה לידי הנתבע, בין בתוך המדינה ובין מחוצה לה. כל אימת שכתב התביעה הומצא במדינה, כוח השיפוט נתון בידי בית המשפט המקומי, יהא אשר יהא מקום מושבו של הנתבע; הרעיון הגלום בשיפוט הוא רעיון הריבונות, המשתרעת על שטח המדינה, ובשטח זה חל השיפוט הישראלי כאחת משלוחות הריבון."
בית המשפט בישראל קונה לעצמו סמכות שיפוט בינלאומית אפילו אם ההמצאה בוצעה בזמן המצאות אקראית וזמנית של הנתבע בארץ.
תקנה 29 לתקנות קובעת:
"בעל דין יעלה טענת חוסר סמכות, תניית שיפוט זר או פורום בלתי נאות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת כתב התביעה; לא העלה בעל דין טענות אלה במועד כאמור, רשאי בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה".
הינה כי כן, תנאי מקדמי לדיון בטענת פורום לא נאות הוא, כי על טוען טענה זו להעלותה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת כתב התביעה – מטעם זה בלבד, ניתן לדחות טענה זו של הנתבע, בפרט עת היא מוגשת בנגוד לדין, בשיהוי רב ובסמיכות למועד דיון ההוכחות.
...
מקובלת עלי טענת הנתבע כי צירוף ראיות חדשות זו אינו כדין, היות שעל התובעת היה להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת ראיות חדשות לסיכומיה.
יוצא אפוא, כי עול נטל הטיפול בקטינים, מוטל כל כולו על התובעת.
בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ובשל מחדליו הדיונים המהותיים והרבים, כמפורט בפסק הדין, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. אי תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום יוסיף להן רכיבי הצמדה וריבית כדין (מהיום).
