תביעת מזונות וקביעת אבהות - יחסי מין מחוץ לנישואין

השאלה: האם יש לאכוף פסק חוץ ממדינת אוקראינה בו חוייב הנתבע בתשלום מזונות בנו הקטין למרות שבפסק דין אחר נשללה אבהותו ביחס לקטין? הרקע הרלבנטי והשתלשלות דיונית: התובעת הגישה ביום 29/10/2019 לבית משפט זה תביעה לאכיפת פסק דין למזונות שניתן בהעדרו של הנתבע באוקראינה ביום 4/6/2018 בתיק 645/1883/17 (להלן "פסק הדין" או "פסק החוץ").

המדובר בבני זוג (האב ישראלי והאם אזרחית אוקראינה) שנישאו באוקראינה ביום 15/8/2013 .

( נבו 20.12.21 ) ZAO RAIFFEISENBANK עוד מובאות במאמריו של שפירא דוגמאות אימתי פסק חוץ ייחשב לנוגד את תקנת הציבור: קטגוריה אחת של דוגמאות מתייחסת לפסק חוץ הנוגד את עיקר אורח החיים של החברה המקומית (פסק הסותר את עקרון שוויו זכויות בין המינים, פסק הסותר את "טובת

כן מקובלת עלי הטענה שאין באמנת ניו יורק סעיף הקובע מיגבלת זמן לאכיפתו וכי יש להבחין בין גביית מזונות עבר שנפסקו בישראל לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 לבין אכיפת פסקי חוץ בעיניין מזונות אך שאלה זו כימעט ולא מתעוררת מקום שהנתבע לא טען דבר וחצי דבר בהקשר זה. סוף דבר, התביעה לאכיפת פסק חוץ מתקבלת ואני מתיר בזה גביית המזונות שנפסקו בפסק החוץ מיום 4/6/2018 בתיק 645/1883/17 של מדינת אוקראינה כנגד הנתבע.

...

מכל הטעמים לעיל אני קובע כי פסק החוץ עומד בתנאי כל סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ התשי"ב – 3) ואין באמור בו או בתוכנו כדי לנגוד את תקנת 17 ) 1958 לרבות תנאי סעיף הציבור.

אציין עוד כי בשום שלב לא טען ב"כ הנתבע כי הוא חוזר בו מההסדר הדיוני שאושר בין הצדדים ולפיו הוסכם כי אם יימצא שהוא אביו של הקטין הרי שפסק החוץ ייחשב לאכיף (ראו גם החלטתי מיום 5/8/2021 ).

כן מקובלת עלי הטענה שאין באמנת ניו יורק סעיף הקובע מגבלת זמן לאכיפתו וכי יש להבחין בין גביית מזונות עבר שנפסקו בישראל לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 לבין אכיפת פסקי חוץ בעניין מזונות אך שאלה זו כמעט ולא מתעוררת מקום שהנתבע לא טען דבר וחצי דבר בהקשר זה. סוף דבר, התביעה לאכיפת פסק חוץ מתקבלת ואני מתיר בזה גביית המזונות שנפסקו בפסק החוץ מיום 4/6/2018 בתיק 645/1883/17 של מדינת אוקראינה כנגד הנתבע.

הרב י' בן-מאיר היטיב לסכם סוגייה זו, באומרו: "עיקרון מקובל הוא שבהלכה מבוססת תפיסת 'המשפחה הביולוגית-טבעית'. לפיכך, אבהות ואימהות נקבעת על-פי הקשר הביולוגי שבין ההורים ליילוד, ולא לפי חוקיות הקשר שבין האב לאם. מקור תפיסה זו הוא בפסוק דברים כא, טו: 'כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו לו בנים האהובה והשנואה וגו''... איזו היא אהובה? זו אהובה לפני המקום. שנואה - שנואה לפני המקום, כלומר ששנואה בנישואיה ואסורה לו... וכלל הלכתי הוא, ללא חולק, שבנו מן הערווה - בנו לכל דבר. זאת, לעומת המשפט הרומי וממשיכיו במשפט הקונטיננטלי, המבוססים על תפיסת 'המשפחה החוקית'. לפי שיטה זו - ילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין החוקיים הינו 'לא חוקי', ואינו נחשב כבנו של אביו הביולוגי" וראו, לעניין זה, בהרחבה: י' בן-מאיר, "הורות משפטית והורות גנטית בהלכה", אסיא יב תשמ"ז-תשמ"ח 80".

כנגד החזקה של "רוב בעילות אחר הבעל", קיימת נאמנות הבעל לכפור באבהותו על בן-אישתו, בתנאי שטען כך מפורשות ולא הוכח על-ידי הודאתו או באמצעות עדים, שקיים עימה יחסי-אישות בתקופה הרלבנטית לעיבורה שו"ת התשב"ץ, יב, ט. הדבר נלמד מן הפסוק "כי את הבכור בן-השנואה יכיר לתת לו פי שניים..." דברים, כא, יז, הידוע גם כדין "יכיר". הפסוק - עניינו בזכויות-היתר שמגיעות לבן הבכור בירושת אביו, ובקביעה שלאב אין רשות להפלות לרעה בן בכור, שנולד לו מאשה שנואה.

במקרה שנידון לפני שנים ארוכות יותר בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תמ"א ת"א 3363/90 פלוני נ' אלמוני לא פורסם, התבררה תביעתו של קטין, שבקש מבית-המשפט להצהיר, כמו במקרה שלפנינו, על אבהותו של מי שלא היה נשוי לאימו, ולצוות עליו לשלם לו מזונות.

בהקשר זה, אמרה השופטת בן-עתו בפרשת שרון נ' לוי שם, בעמ' 761: "...לא הייתי קובעת מראש, שבתביעות מסוימות יחולו דיני ראיות שונים מאשר בשאר התביעות... כל מתדיין, שמביא עניינו בפני בית-המשפט, זכאי לכך שלא יופלה משאר המתדיינים. קביעה מראש, שבית-המשפט יימנע משימוש בראיה כשרה פלונית, משום שהוא עלול להגיע לתוצאה שאינה טובה בעיניו, יש בה משום הפליה". עיקרון השויון מהוה גם את העיקרון הראשון הנזכר באמנה בדבר זכויות הילד, מבין ארבעת עקרונותיה, המכוונים את יישומן של כל הוראותיה וראו, לעניין זה, את דו"ח ועדת-המשנה בנושא השמה חוץ-ביתית, שנידון לעיל, בעמ' 51, שם. סעיף 2 לאמנה קובע: 1" המדינות החברות יכבדו ויבטיחו את הזכויות המפורטות באמנה זו לכל ילד שבתחום שיפוטן, ללא הפליה משום סוג שהוא, ללא קשר עם גזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא לאומי, אתני או חברתי, רכוש, נכות, לידה או מעמד אחר, בין אם של הילד, ובין אם של הוריו או אפוטרופסו החוקי.

עלינו לשאול, אם-כן, האין אנו מחפשים, למעשה, פיתרון לבעיה שאיננה קיימת, מבקשים למצוא את אלומת-האור, והינה הפנס ניצב לפנינו? ואומרת בהקשר זה חלק: "...אין בית-משפט אזרחי יכול לקבוע ממזרות, כיוון שהדבר בסמכות ייחודית של בית-הדין הדתי. אין גם ספק, כי אין בקביעת בית-משפט אזרחי בעיניין אבהות לצורך מזונות או ירושה משום ממצא שיחייב בעתיד את בית-הדין הרבני... מכאן, שאולי אין לחשוש מדיון בנושא האבהות בערכאות האזרחיות אף כשמדובר בבן מן האישה הנשואה?" בתמ"א י-ם 370/81 פלוני נ' פלוני, פ"מ תשמ"גב 322 מדובר היה בבעל שהכחיש אבהותו על בן-אישתו.

...

אמרה בהקשר זה האפוטרופא-לדין שהיתה באותם ימים, עורכת-דין אלטמן, בדיון שהתקיים ביום 9/4/2002 לאחר-מכן, מונתה אפוטרופא אחרת, אשר מיתנה מעמדה זו, אך הדברים שנרשמו - בעינם עומדים: "...אין לדון את הקטין לחרפת רעב. אמנם, בע"א 1354/92 היועמ"ש נגד פלונית... נאמר שחשש לממזרות ימנע בדיקת-רקמות, אך גם בפסק-דין זה, נאמר שלא מדובר בכלל נחרץ, בלי חריגים. אני סבורה שהמקרה שלנו הוא מקרה של חריג, שבו בדיקת-רקמות תהא דווקא לטובת הקטין". הראינו את ההפרדה הקיימת בין הערכאה האזרחית לבית-הדין הרבני בכל הנוגע לבדיקת סיווג-הרקמות, על תוצאותיה.

הנשיא ברק כתב באחד מכתביו וראו: א' ברק שיקול-דעת שיפוטי 291 1987: "קיימים תחומי משפט הטעונים מטען אידיאולוגי חריף כגון, מקצת דיני-המשפחה, אשר בהם צריך השופט לבחון בזהירות את צעדיו לאור שיקולי הקונסנזוס. כך, למשל, אני סבור שרצוי ריסון שיפוטי בכל הנוגע לסוגיית 'מיהו יהודי'. לעומת זאת, ניתן לפתח אקטיביות שיפוטית ניכרת בכל הנוגע לשאלה 'מהו תום-לב'". ומוסיף הוא ואומר, בכל הנוגע לקונסנזוס שם, שם : "...אין השופט צריך לפעול במסגרת הסכמה חברתית המשקפת רוחות שעה חולפות. על השופט לפעול במסגרת המרכזי והבסיסי ולא במסגרת הארעי והחולף. כאשר החברה אינה נאמנה לעצמה, אין השופט חייב ליתן ביטוי לרוחות השעה. עליו לעמוד כנגד רוחות אלה, תוך מתן ביטוי לאותו קונסנזוס חברתי המשקף את עקרונותיה הבסיסיים ואת 'האני מאמין' של הציבור הנאור בחברה בה הוא חי". בחנו והראינו את האינטרסים של הקטין, לדעת את זהות אביו הגנטי.

התוצאה לאור העולה מהמקובץ, ניתן בזאת, איפוא, צו לביצוע בדיקת-רקמות לבירור זהות אביו הביולוגי של הקטין.

בשם המשיב הראשון נטען כי ההיתחייבות הנ"ל בטלה כי "הסכמתה וחתימתה של אם התובע היו אך בשל לחצים בהם היתה נתונה לפני הלידה ובעת מצוקה נפשית, ובשל הלחצים שהופעלו על ידי הנתבע עצמו". תביעות המזונות והודעות צד ג' לאם ולערבים נדונו יחד.

פיתוי אינו מעשה מירמה; מי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו, יהיה זה כאשר הוא שולח יד ברכושו של אחר מכיוון שאינו יכול לשלוט בעצמו בלחץ הנסיבות, ויהיה זה כאשר אשה משדלת אותו, בדרכה, לקיים עמה יחסי מין.

לדידי, חל סעיף 12 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) גם על המקרה שלפנינו, כי זו הרי פרשנותי מאז ומתמיד בעניין תחולת הוראות סעיפים 12 ו-13 של החוק הנ"ל, לגבי מי שחלה עליו חובת המזונות לפי הדין האישי: אולם גם אם הוראות אלו אינן חלות, הרי אין ספק שלגבי ההיתחייבות שלפנינו חלות הוראותיו של סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע הוראות בקשר לחוזה הסותר את תקנת הציבור.

קיומם של משאבים כלכליים בידי האשה-האם, אשר אליהם הפנה בית המשפט קמא, אין בו כדי לשקול כאן, שהרי לא במאמץ כספי מדובר אלא בכפיית הליך משפטי שתוצאותיו תלויות בקיומה של בדיקת רקמות (ראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי), ועד לסיומה במהלך השנים שבהם מתנהלים ההליכים, תלויה ההכרה באבהות על בלימה, ועמה החרדות וההשפלות המתלוות לנסיבות כאלה.

לא תמיד יחסי הכוחות הם שווים, לא תמיד התמורה הניתנת היא ראויה, אבל עדיין, ברוב רובם של המקרים, ההסכמים הם רצוניים, ולפיכך בית המשפט מכיר בהם למרות התנאי הנראה שרירותי שלפיו מתחייבת האשה לשפות את הבעל על כל סכום מזונות שייתבע לשלם לילדם או לילדיהם.

במקרה כזה ובנסיבות כפי שתוארו בענייננו, כאשר האב מבקש להשתחרר מחובתו לזון את בנו, הגם שנולד מחוץ לנישואין, והוא מבקש תוך ניצול מצוקתה של האם לעשות כן על דרך הסכם שיפוי, הסכם כזה אכן נוגד את תקנת הציבור ועל-כן הוא חסר תוקף.

...

מובן שכל האמור לעיל חל גם כאשר יחסי מין בהסכמה מקוימים בשל פיתוי הגבר, והאשה מבקשת לאחר מכן לפרוק מעצמה כל אחריות לתוצאות הביולוגיות והמשפטיות.

המסקנה האמורה מתחדדת כאשר אליבא דכולי עלמא ניתנה ההתחייבות על-ידי אישה בחודשי הריונה המתקדמים בלחצו של האיום כי אם לא תעשה כן לא יכיר המערער באבהותו.

מקובלת עליי בהחלט התוצאה שאליה הגיע הנשיא בחוות-דעתו ושלפיה יש לדחות את הערעור ולקבל את הערעור שכנגד, ככל שמדובר בתקפות הוראות השיפוי בהסכם שנעשה בין המערערת שכנגד השנייה והערבים לאותו הסכם, המערערים הנגדיים השלישי והרביעי, ויש לדחות את הערעור שכנגד ככל שהוא מתייחס לשעור המזונות שנפסקו לטובת המערער שכנגד הראשון.

היחסים שקיימו הצדדים היו יחסי איש ואישה וראו עצמם כנשואים.

" לבירור תביעה זו הופיע העותר ביום כ"ט בניסן תשל"ב-13.4.72 בפני בית-הדין הרבני, ומפיו נרשמו דברים אלה: "אני מכיר את האישה 7 חדשים, קיימנו יחסי מין בחדשים הראשונים, היא כעת בהריון ואני אבי הילד שייוולד לה מהריון זה. אני נשאר בארץ.

אמי צריכה להגיע מחוץ-לארץ בשבוע הבא.

על יסוד האמור הוחלט לעשות את הצוו-על-תנאי מוחלט רק ביחס לתביעת המשיבה לקביעת האבהות וביחס לתביעת המזונות של המשיבה בשם הילד, באופן שבית-הדין הרבני האיזורי לא ידון עוד בחלקים אלה של תביעותיה.

...

בית-הדין לא שעה אל התנגדותו של העותר ונתן ביום כ"ט בסיון תשל"ב-11.6.72 פסק-דין: "הואיל והנתבע הודה בפנינו על אבהותו לבן שנולד לתובעת, אי לכך אנו מחייבים את הנתבע לתת לתובעת עבור מזונות וצרכי הבן סך 500 ל"י סכום חד-פעמי עד הישיבה הבאה שתתקיים ביום א' מנ"א תשל"ב שעה 11, ואז נשמע הוכחות מצד התובעת על גובה הכנסותיו של הנתבע." אז פנה העותר לבית-משפט זה והשיג צו-על-תנאי לביטול ההליכים בשני התיקים הנ"ל של בית-הדין הרבני, ולחלופין להפסקת ההליכים.

אבל סבורני שבתקדים האחרון (ביד"מ 1/62, 4]) כבר התקרב בית-הדין המיוחד מאוד אל מתן תשובה על בעיה זו. נרמז שם (בע' 2755 ג) שברשימת עניני המעמד האישי בסימן 51 יכול ענין קביעת האבהות "למצוא מקלט, אם בכלל", רק במסגרת המונח "כשרות יוחסין של קטינים ואימוצם" (LEGITIMATION AND ADOPTION OF MINORS).

נראה לי שאם אמנם זקוקה המשיבה לגט חומרא מאת העותר, יכול העותר להיחשב כ"אישה", כמשמעותו בסעיף 4 של החוק, ואם כן הדבר, מוסמך בי-הדין לדון בתביעתה למזונות.

יחסיהם של השניים לא האריכו ימים, למרבה הצער, והם והפרידו מגוריהם, לכל היותר, כחודש לאחר נישואיהם (כ-10 ימים מאז נישואיהם, לטענת התובע בתביעתו, וכחודש ימים לאחר נישואיהם, ביום X, בהתאם לאמור בכתב הגנת הנתבעת 1, ובתסקיר העו"ס לס"ד שהוגש ביום X).

התובע טוען כי למעט פעם או פעמיים בתחילת הנישואין, התובע והנתבעת לא קיימו יחסי מין.

כפי שקבע כב' השופט א' זגורי בתמ"ש 71414-11-20 פלוני נ' פלונית (קטינה) ואח', נבו, ניתן ביום 8.8.21: "25... על פי האיסלאם, רק בנישואין נוצרת אבהות 'חוקית' ורק אבהות זו מולידה זכויות וחובות של אב וילדו בתחומי הירושה, האפוטרופסות והמזונות מכוח הדין הדתי (ראו: ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578). לעומת זאת, ילד מוסלמי שנולד שלא מנישואיו הוריו נדון להיות בן בלי אב מבחינה משפטית וזכויותיו מכוח הדין הדתי הן אך כלפי אמו ודבק בו כתם חברתי (השופט סילמן בתמ"ש (קריות) 282/08 פלוני נ' פלוני (21/1/2009) [פורסם בנבו]). אותה פגיעה חברתית הושוותה בפסיקה לתווית של ממזרות בדין העברי (ראו שם). ניתן לפיכך לראות בחשש מפני פגיעה חברתית, תדמיתית ופסיכולוגית בקטין שייקבע לגביו שנולד שלא מקשר נישואין כחשש לשלומו שהוא בבדרך כלל בגדר ידיעה שיפוטית כללית ולא נידרשות ראיות מיוחדות לעניין זה. אין כימעט תסקיר סעד, פסק דין או עמדת אפוט' לדין בתיקים של אבהות במיגזר הערבי שאינם מתייחסים לסיכונים וחששות מפני פגיעות שכאלה בילדים שעניינם מתברר בפני בתי המשפט (ראו למשל סעיף 52.3 לפסק דינה של השופטת ענבל קצב-קרן בתמ"ש (חי') 347-05-16 פ. נ' ר. (9/3/2020) [פורסם בנבו]; פסק דינו של השופט סילמן בתמ"ש (קריות) 7920/06 פלונית נ' פלוני (2009) [פורסם בנבו]).

ספק רב בעיני אם לאור מצבו, הכולל XXXXXX (כאמור בתסקיר ועל יסוד הבדיקות הפסיכיאטריות שנערכו לתובע), והתנהגותו ודבריו בפועל, הכוללים האשמה של הנתבעת בבגידה והוריית הקטין מחוץ לנישואין, הוא באמת יפעל לביסוס הקשר, ככל ואכן בדיקת ריקמות תעיד על אבהותו.

...

תגובת האם הנתבעת בתגובתה שהוגשה ביום 28.9.23 הודיעה כי היא מצטרפת לאמור בתגובת ב"כ היועמ"ש. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עמדתי היא כי יש לאמץ את המלצות העו"ס מטעמיה, שכן לא שוכנעתי כי יש בעריכת בדיקה גנטית צורך ממשי הגובר על פגיעה בטובת הקטין שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.

לנוכח מכלול האמור, אני דוחה את תביעת התובע.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.