תביעת מזונות ומדור ותביעה רכושית בין בני זוג נשואים

תביעה רכושית לאיזון משאבים – תלה"מ 36713-03-22; תביעה למזונות ומדור – תלה"מ 38914-03-22, תביעה לזמני שהות – תלה"מ 66629-12-22; המחלוקות בין הצדדים בהליך הרכושי באו לידי סיום עם מכירת הבית המשותף וחתימה על פסיקתאות שעניינן חלוקת הזכויות הפנסיוניות בהתאם לאמור בחוות דעת אקטואר מומחה, והתיק ניסגר.

הצדדים ורקע רלוואנטי: הצדדים (להלן גם: "האם" ו - "האב") בני זוג לשעבר, יהודים, נישאו זה לזו ביום 15.08.2002, מנישואין אלה נולדו להם 5 ילדים: א', יליד 2003 (בגיר) ח', ילידת 2006 (קטינה) ל', ילידת 2011 (קטינה) ש', יליד 2020 (קטין, תיאום) ה', יליד 2020 (קטין, תיאום) האב איש צבא קבע, צפוי לפרוש משרותו הצבאי בחודש ינואר 2024.

...

האב טען כי עד לידת התאומים עבדה האם כXXXX בשכר של כ-6,000 ₪ בחודש ואין כיום כל מניעה מהאם לשוב ולהשתלב במשרה מלאה שכן הקטינים במעון, טענה זו אין בידי לקבל, שכן האם מרוויחה שכר מינימום במשרה מלאה ולכן יותר סביר לייחס לה הכנסה של 4,000 ₪ משכר עבודתה.

לטענתה הכנסותיה החודשיות ממנו עומדות על כ-2,000 ₪, , כאשר האב טוען שהסכומים גבוהים משמעותית ועומדים על כ- 5,000 ₪, אך גם כאן לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענה זו. לפיכך אני סבור כי יש לייחס לאם יכולת השתכרות של 6,000 ₪ המורכבים משכר ממוצע של 4000 ₪ כXXXX, ועוד הכנסה בסך 2000 ₪ מעסק XXXX (ר' בהקשר זה דברי ב"כ התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 19.6.22 עמ' 1 ש' 32-33 וכן דברי התובעת עצמה באותו דיון עמ' 4 ש' 29), בנוסף לתובעת הכנסה מקצבת הילדים בסך של 785 ₪.

מכל אלה אני קובע כי יחס הכנסות הצדדים בהתאם לשתי התקופות, כדלקמן: תקופה ראשונה עד לשחרור האב מצבא הקבע בסוף שנה זו: הוא 23% לאם אל מול 77%.

לפיכך אני סבור כי אין הצדקה לסטות מהסכומים המקובלים בפסיקה.

הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.

במענה לטענת האיש שבתביעה הרכושית שהגישה לביהמ"ש הוכיחה האישה שרצונה להתגרש מהאיש ולחלק את הרכוש, טוענת האישה שכל שביקשה הוא להגן על זכויותיה לפי החוק ולכפות על הבעל לקיים את חלקו בהסכם הממון.

מלכתחילה לא היה סיכוי רב לייעוץ נישואין בין בני זוג שכל כך טעונים אחד על השני.

כל זה לא מנע ממנה להגיש באותו יום ממש, כימעט במקביל, תביעה למדור ומזונות לביה"ד שבה טענה את ההיפך הגמור, שאין לה כל רצון להתגרש מבעלה, ועל אף כל מה שארע ביניהם מעולם לא חדלה לתמוך בו, והיא מאמינה שאף לבעל אין רצון ועילה להתגרש ורצונה ומגמתה לשקם את היחסים עם האיש ולחזור לחיי שלום בית.

...

טענת האיש נדחית, השינוי שעליו כותבת האשה לא כלל גירושין אלא לימודים אקדמאים שתחילה האיש תמך בהם, ורק אחר כך התנגד והאשה סירבה לקבל את תכתיביו.

מסקנתנו היא שמהפירוד בפועל ואילך האיש קיים קשר זוגי קבוע ופומבי עם בת זוגו, וחלק ניכר מהזמן התגורר עימה בביתה בגבעתיים.

לאור כל האמור, ולאחר עיון ושיקול דעת ביה"ד פוסק: האיש ישלם לאשה לסילוק כלל תביעותיה בבית הדין סך כולל של 100,000 ש"ח. התשלום כאמור, בתוך 90 יום.

בפסק דין זה יש להכריע בתביעה רכושית בין בני זוג ובתביעה למזונות קטינות ולמזונות אשה.

התביעה הרכושית: הצדדים נישאו ביום 00.00.2017 ואין ביניהם הסכם ממון, ועל כן על יחסיהם הרכושיים חל הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון).

לנוכח כל המפורט לעיל, מצאתי להורות כי עד הגיע הקטינות לגיל שש שנים ישלם האב לידי האם למזונותיהן כולל חלקן בהוצאות החזקת המדור, סך של 1,800 ₪ לחודש וכי מעבר לכך ישאו ההורים בחלקים שוים בהוצאות רפואה אשר אינן מכוסות על ידי קופת החולים וכן בהוצאות החינוך אשר יפורטו בהמשך.

...

לסיכום: הנתבע ישלם לידי התובעת למזונות הקטינות וחלקן בהוצאות החזקת המדור סך של 1,800 ₪ לחודש עד הגיען לגיל שש שנים.

התביעה למזונות אישה – נדחית.

בשים לב למהות ההליכים, וכן הואיל וראוי להימנע מפסיקת הוצאות בסכומים נכבדים על מנת שלא להעצים את גובה הלהבות ולאפשר לצדדים לכונן יחסים טובים עם סיום ההליכים המשפטיים אשר ישרתו את הקטינות; ומנגד, בשים לב לתוצא בשני ההליכים שנדונו בפסק דין זה וכן להתנהלות התובעת בין היתר כמפורט בסעיפים 17 (פסקה ראשונה), 25, 26, 33, 34 ו- 35, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

טענות הצדדים: טענות התובעת: 8.1 תביעה למזונות ומדור הקטינים (תיק תלה"מ 33316-07-19) התובעת טוענת כי מצבו הכלכלי המוצהר של הנתבע אינו משקף את התמונה האמיתית של הקף הכנסותיו ונכסיו, וכי הוא מסתיר מידע והכנסות בחוסר תום לב. לטענתה, מדובר בנתבע מתוחכם וממולח שעובד כקבלן שיפוצים עצמאי, ומפעיל עשרות שנים עסק של שיפוצים והשבחת נכסים, מבצע פרויקטים גדולים בכל רחבי הארץ, תוך שהוא מעסיק כל העת 3 עובדים שכירים אשר מקבלים את שכרם במזומן בכסף שאינו מדווח ("בשחור") ללא תלוש משכורת וללא תשלום תנאים סוצאליים.

נוכח הפער בהכנסות ההורים (30% תובעת אל מול 70% נתבע), גילאי הקטינים והחלוקה השווה של זמני השהות, אני מוצאת לקבוע כדלקמן: א. הנתבע ישלם למזונות הקטין ג' (בן כ-4 שנים) דמי מזונות בגובה 2,100 ₪ לחודש, זאת בהתאם לדין האישי החל על הצדדים לפיו עד מלאות 6 שנים לקטין חייב האב בכיסוי מלוא מזונותיו ההכרחיים ועד הגיעו לגיל 6 שנים.

תביעה רכושית (תיק תלה"מ 40993-07-17): המסגרת הנורמאטיבית הצריכה לענייננו נוכח מועד נשואי הצדדים (25.7.13) היא חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "החוק").

...

לאור האמור, ועל יסוד הסכמת הצדדים ובאי כוחם, בהחלטתי מיום 17.3.22 נקבע כך: "אני מאשרת את הסכמות הצדדים בענין זמני השהות, וענין זה יובא בחשבון במסגרת קביעת המזונות". גובה דמי המזונות מהווה את אחד מעמודי המחלוקת המרכזיים בין הצדדים.

אקדים ואומר כבר כעת, כי לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית אשר הובאה בפניי ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירת הנתבע ברח' **** בעיר ****.

לסיכום: א. מזונות הקטינים יהיו כפי שנקבע וכמפורט בסעיף 29 לפסק דין זה. ב. תביעתה הרכושית של התובעת לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בדירה ברח' **** בעיר **** – נדחית.

ג. תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי ביחס לדירה ברח' **** בעיר **** – נדחית.

רקע בזעיר אנפין וההחלטות קמא המבקש והמשיבה (להלן גם: "הצדדים") נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1998 ומנישואיהם נולדו להם 4 ילדים, שניים מהם קטינים, אשר פרטיהם בכותרת.

בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים בבית משפט קמא, כדלקמן: תלה"מ 13121-07-22 – תובענה רכושית בין בני זוג, אשר הגישה המשיבה נגד המבקש; תלה"מ 13220-07-22 – תובענה למזונות ומדור, אשר הגישה המשיבה נגד המבקש (להלן: "תיק המזונות"); תלה"מ 13275-07-22 – תובענה בעיניין החזקת הקטינים, קביעת זמני שהות, דרכי חינוך וטפול, אשר הגישה המשיבה נגד המבקש (להלן: "תיק בעיניין הקטינים"); תלה"מ 20265-04-23 – תובענה רכושית לסעד כספי בגין דמי שימוש בבית מגורי הצדדים ונזק שניגרם לבית, אשר הגיש המבקש נגד המשיבה.

...

בכל הקשור לערעור על ההחלטה לעניין קביעת מועד דיון – סבורני כי בעניין זה יש טעם בטרונייתו של המבקש.

לנוכח האמור לעיל, אני מורה לבית משפט קמא לקבוע בהקדם מועד לדיון בבקשת המזונות הזמניים, במסגרתו יישמעו טענות הצדדים ויובאו ראיות בסוגייה, לפי תפוסת יומנו של בית משפט קמא ובהתאם לשיקול דעתו.

בכל הקשור לערעור על ההחלטה בעניין הטיפול בקטינים, סבורני כי אין להיעתר לבקשת המבקש בעניין זה. מקובלים עלי נימוקי האפוט' לדין, אשר הציגה בבהירות בעמדתה דנן, את הקשיים בפניהם ניצבים שני הקטינים ואת תרומתו הרבה של הטיפול הנוכחי לקטינה.

עוד סבורני כי הפתרון שהציעה האפוט' לדין, לפיו ניתן לקיים את שיתוף המבקש במצבה של הקטינה הטיפול בה, דרך המטפלת/מדריכה הורית של המבקש (ולא דרך המטפל עצמו, עמו המבקש טרם יצר שפה משותפת) – סביר ומקובל עלי.

לגבי הקטין, אשר היה כנטען בפגישה אחת עם המטפל ומאז מסרב לטיפול, הביעה המשיבה את עמדתה (ראו סעיף 11 לעיל), כי ככל שיסכים הקטין לטיפול אין התנגדות כי יטופל בכל מקום שיומלץ ויוחלט על ידי גורמי הטיפול – סבורני כי עמדה זו מתיישבת אף עם עמדת המבקש, ואין לי אלא להסכים עמה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן בחלקה, כאמור בסעיף 21 לעיל.