תביעת מזונות אב לבן קטינים, זניחת תביעה לבן בגיר

בסיכומים נטען כי לאור הדין החל (הוראות חוק המזונות) היה על האפוטרופא לדין להגיש תביעת מזונות אך ורק כנגד הבעל, להטיל עיקול זמני על זכויותיו בקופ"ג וקה"ש ועל הזכויות שירש מאביו באמצעות בנו ח', להוכיח את הכנסתו השוטפת ואת אמידותו ולדאוג כי יחויב במלוא מזונות אישתו.

( בסיכומים נזנחה הטענה בדבר צבירת רכוש בחו"ל, אך נטען כי א' וח' העלימו בזמן אמת מאות אלפי שקלים שהגיעו לידיהם ו/או היו בשליטתם, לרבות כספי קה"ש שנפדו בשנת 2015 בגובה - 160,000 170,000 ₪ וכספי ירושה מאביו המנוח של א' שהתקבלו בשנת 2016 בסך של 275,461 ₪ ולמעשה הטעו את בית המשפט כי אין ביכולתם לכסות את צרכיה של מ'.

סולם המזונות אין אדם חייב לספק מזונות לבן מישפחה לפי סעיף אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה: )1( יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו, ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו; )2 ( אותו בן מישפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר; )3 ( אותו בן מישפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעיזבון, ואינו יכול לקבלם מבן מישפחה הקודם לאותו אדם לפי .

התביעה שלפניי הנה תביעת מזונות אשה כנגד בעלה ובני משפחתה האחרים (בנה הבגיר, הוריה ואחותה), הנכללים בקטגוריה של "מזונות לשאר בני המשפחה". חוק המזונות קובע סולם עדיפות בין החייבים במזונותיו של אדם בגיר.

...

₪ לאור האמור גרסת הבעל בנוגע להחזר הלוואות נדחית וככל שעליו להמשיך ולשאת בהחזרי הלוואות שנטל ע"ח זכויות עתידיות יעשה כן במסגרת כספים המצויים ברשותו.

לסיכום, מכל המקובץ מוחלט כדלקמן: התביעה למזונות מתקבלת באופן חלקי, אך ורק ביחס לעתירה לחיוב הבעל (נתבע מס' 1) במזונות האישה ו/או השלמת מזונותיה.

העתירה לחיוב יתר בני המשפחה (נתבעים - 5 ) במזונות האישה, נדחית.

אשר לטענת התובעת ביחס למזונות משקמים, אלה נטענו בקצרה בכתב התביעה, נזנחו בתצהירים כמו גם בחקירות הנגדיות (מלבד שתי שאלות שהופנו לתובעת בחקירתה הנגדית כאשר האשה אשה שאין לה מושג מה זה מזונות משקמים).

מטרת המזונות הנה לאפשר לבן הזוג ה"חלש" לשקם את מצבו, תוך הכרה בזכותו לחיות בכבוד ובלא מחסור ( ר' תמ"ש (תא) 39614-12-14 א.נ נ' ע.נ 2017 ), הכל מתוך רצון לגשר על הפערים בין הצדדים וליתן אפשרות לבן הזוג להתאים את עצמו כלכלית 21 למצב שנוצר לאור הפירוד (ר' הדברים שנפסקו בעמ"ש 7519-11-16 פלוני נ' פלונית והשיקולים בפסיקת מזונות משקמים כפי שנפסקו בבע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני 5.11.2015 ( והפסיקה שהובאה שם בהרחבה.

לאחר שהוגש לתיק תסקיר מעודכן ביום 19.9.19 ממנו עולה כי הקשר בין האב לקטינה ל' טוב יותר וכי הקטינה משולבת בטיפול, ואין צורך בהתערבות נוספת, הודיע האב כי לאור חידוש הקשר עם ביתו מבקש לחזור בו מהתביעה לביטול/הפחתת המזונות (תמ"ש 11632-02-18 ), אולם הוסיף שמאחר שהקשר חודש לאחרונה והעניין שברירי יש לחייב את האם בסנקציה כספית בגין כל הפרה.

...

דינן של טענות התובעת להידחות בשל כל אחד מהנימוקים הבאים: ראשית, ממכלול הראיות שהוגשו לתיק עולה כי המידע הרלבנטי המהותי היה בפני האישה וכי היא זו שבחרה לא להמתין לקבלת שאר הנתונים החסרים: אשר לבית המגורים, הצדדים היו מודעים להערכת שוויו (אמנם לא הוגשה לתיק חוו"ד שמאי אולם לטענת האיש נערכה הערכת שווי ע"י השמאי מר דרור ביתן, כאשר לטענתו שווי הבית הוערך בסך של 1,650,000 ₪ (עמ' 3 לפרוט' 27.11.14 ש' 24-26 ), ואילו לטענת האישה שוויו עמד על 1,800,000 ₪ (עמ' 2 לפרוט' מאותו היום, ש' 29-32 ).

לסיכום: התביעה לביטול הסכם הגירושין - תה"ס 62283-11-15 – נדחית.

, 01-16 – מתקבלת כפי שנקבע בסעיפים התביעה לאכיפת הסכם גירושין - תה"ס 11659-02-18 – נדחית.

הוצאות: חרף העובדה כי מרבית טענות התובעת נדחו (למעט בסוגיית המזונות), מאחר ששוכנעתי כי אלמלא העיכוב במתן הגט מצידו של הנתבע, הליכים אלה לא היו באים לעולם וכן על מנת שלא להחריף את הסכסוך בין הצדדים דבר אשר עלול להשפיע על איכות הקשר בין ההורים לקטינות – כל צד ישא בהוצאותיו.

כן נקבע כי עם שיחרורו ישלם האב סך של 2,500 ₪ עבור מזונות הקטין בצרוף מחציות הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי והסכומים יהיו צמודים למדד המחירים הידוע לצרכן.

כן הודע לתובעת כי עליה להשיב למוסד לביטוח לאומי סך של 11,141 ₪ בגין כספים ששולמו לה ביתר כמזונות הקטין ובנסיבות אלו, הוגשה התביעה.

(2) ילדיו הבגירים ובני זוגם; (3) נכדיו; (4) הורי הוריו שלו ושל בן זוגו; (5) אחיו ואחיותיו של ושל בן זוגו" זאת ועוד, כתנאי לחיוב סבים במזונות נכדם הקטין, יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 5 לחוק והם: "אין אדם חייב לספק מזונות לבן מישפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

בסיכומי הנתבעים לא נטען דבר לעניין הוצאות הקטין ונראה כי זנחו כל טענה לעניין זה. יוער כי בכתב ההגנה נטען כי הוצאות הקטין עומדות על כ- 1,800 ₪ נוכח הסכמות התובעת ובנם בהסכם הגירושין.

...

כמו כן, אני קובעת שהנתבעים יישאו במחצית הוצאות רפואיות חריגות והכרחיות בלבד, אשר אינן מכוסות על ידי קופת החולים (כגון טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים וכיו"ב).

סוף דבר תביעת התובעת כנגד הנתבעים מתקבלת כך שהנתבעים ישלמו עבור צרכי הקטין סך של 1,200 ₪ לחודש אשר ישולמו כל 15 לחודש.

משהתקבלה תביעת התובעת, אני קובעת שהנתבעים יישאו בהוצאותיה בסך של 5,000 ₪.

מאז נותק הקשר בין האב לאשתו ובתו, שהיתה כבת חדשיים בזמן שאביה זנח אותה.

המערערות פנו לערכאות וביקשו כי האב השוהה עתה ככל הנראה בארצות-הברית יחוייב במזונותיהן ובית-המשפט אכן חייב את יוסף קופלוביץ במזונות אשתו ובתו.

בפנותו להוראותיו של החוק קבע בית-המשפט כי האם, היינו המערערת הראשונה, קודמת בחיוב מזונות לבתה וכן-"כל עוד מספיקים אמצעיה של האם לא תוכל הבת לפסוח עליה ולתבוע מסבתה." החוק האמור מתשי"ט בא, לדעת בית-משפט קמא, כדי להבטיח רמת חיים מינימלית ובמקרה שלפנינו ניתן להבטיחה גם מהכנסתה של האם.

מכאן יש מקום לבחינתן של ההוראות אשר בסעיפים 4 ו-5 לחוק הנ"ל, שלפיהן חייב אדם, קרי במקרה דנן גם המשיבה, במזונות בני-הזוג של ילדיו הבגירים ונכדיו במידה שהתקיימו שלושה אלה: "(1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן-זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו; (2) אותו בן-משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה. מנכסיו או ממקור אחר; (3) אותו בן-מישפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעזבון. ואינו יכול לקבלם מבן-מישפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסניף 4." אשר לתנאי הראשון, הרי מגיעה הכנסתה של המשיבה כיום לכדי 5,000 ל"י לערך, ברוטו.

אך מובן הוא כי תשלום כגון זה לבן אין בו, כשלעצמו, כדי לפטור אותה מן החובה כלפי נכדתה הקטינה, אך כאמור נותרה נקודה זו סתומה במידה רבה.

...

זאת ועוד, כאשר נישאלה המשיבה על ההכנסה של 200 דולר לחודש מארצות-הברית (תחילה הכחישה תשלום זה אולם בשלב מאוחר יותר של הדיונים אישרה זאת), טענה כי-"אני מקבלת 200 דולר באמריקה. עכשו אין לי כסף שם כי היו לי שם חובות ואני מוכרחה לתת כסף לבני." נוסח דברים זה אמנם לא נתבהר כיאות בחקירה, אך לכאורה נובע ממנו כי האם גם תומכת בבנה, השוהה עתה כאמור לעיל בארצות-הברית.

מקובלת עלי גישתו של בית-משפט קמא, כי תאור צרכיהן של המערערות כפי שהובא בפרשת-התביעה ובעדויות נראה מופרז קמעה.

לבסוף אציין, לצורך פסקה 3 לסעיף 5 מן החוק, כי נחה דעתי, שלא הובא שמץ ראיה כדי לסתור טענתן של המערערות שאינן יודעות איה הבעל-האב, החייב בפרנסתן ועל-כן נותרה בידיהן רק האפשרות להזקק להורי האב והאם, עליה כבר דובר לעיל.

בתוך כך, זנח האב את הטענה כי הקטינים אינם שלו (סעיף 11).

במענה לשאלה האם כיום מתקיימים מפגשים ביניהם השיבה האם: "לא, הייתה התראות חד פעמית ביום ראשון לפני שבועיים, ביום ההולדת של ק', הבת שלנו, שבה הוא שלח הודעת ווטספ לל', לבן הגדול שלנו, שהוא כותב מזל טוב ול' היתקשר אליו בשיחת וידאו ובקש שהוא יבוא ויקח אותו. והוא ממש בכה ורק בגלל זה הוא הגיע ביום ראשון ולקח אותו" (עמוד 23, ש' 5-2).

תביעת המזונות תמצית טענות הצדדים האם עתרה בכתב התביעה לחייב את האב במלוא ההוצאות הבסיסיות של הקטינים שגילם פחות משש שנים, בהיותם קטני קטינים ובהתאם לפסיקה המשיתה חבות אבסולוטית על האב.

...

אשר לשכרו העיד: "התחלתי שם 8,100 ברוטו, היום אני מקבל 8,600 ברוטו. יש לי הוצאות נסיעה של 1,000 ומשהו שקל שצריך לרדת משם" (עמוד 35, 7-6).

התנהלות אל מול גופים ומוסדות אינה שוללת בהכרח את המסקנה שהשניים חיו יחד והתנהלו כידועים בציבור, כאשר התמונה הכוללת היא שונה (ראו לעניין זה, קביעת אב"ד, כבוד השופט ג'יוסי בנסיבות דומות, עמ"ש 4294-03-20 א' נ' נ' ואח' (29.11.2020) פסקה 24).

לפיכך יש לדחות את תביעתה בנדון.

סיכומו של דבר, "החלת הלכת השיתוף, מותנית בעיקרו של דבר, בהוכחת קיומם של אורח חיים זוג ומאמץ משותף של בני הזוג..." (בע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית (10.8.2023) פסקה 23, להלן: עניין פלוני נ' פלונית).

במקרה זה שוכנעתי, שחרף עובדת היות הצדדים ידועים בציבור, לא שררה ביניהם הסכמה לשתף זה את זה בזכויות ובחובות ואף לא לשתף זה את זה בנכסים או בנכס מסוים.

אמנם השניים חיו יחדיו מספר שנים ונולדו להם שלושה ילדים משותפים ויתכן שנסיבות אלה עשויות לתמוך במסקנה כי חיו בשיתוף רכושי, אך אין בנסיבות אלה כשלעצמן די. במקרה זה העובדות והנסיבות כפי שיפורטו מצביעות כי לא הייתה כוונת שיתוף כאמור.

נתונים עובדתיים אלה ונוספים כמתואר לעיל, מקימים את המסקנה שלפיה לא הייתה כוונת שיתוף ביחס לנכס זה ולפיכך תביעה האם נדחית.