לנוכח האמור, עותר התובע לחייב את הנתבע בהשבת הסך של 16,500 ₪ בגין אי קבלת שירותי תיקון ראויים ובגין התיקון הלקוי, סך של 5,000 ₪ בגין הרכב מסוג שברולט אבאו אשר נימסר לנתבע, סך של 10,000 ₪ בגין הפסדי הכנסה אותם יכל התובע להניב מהרכב לו היה משופץ כראוי וכן סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש, צער והפסד ימי עבודה.
הנתבע טוען כי הוא לא זה שביצע את העבודות והוא אינו אחראי על כל פעולה שנעשתה על ידי המוסך או הצבע, והוא שימש כאיש הקשר בלבד בין התובע לבין אנשי מיקצוע מתאימים אותם הכיר והסכים לסייע לתובע ללא כל אחריות.
בסעיף 1.5 לחוות דעתו מציין המומחה כי את הבדיקה של הרכב ערך ביום 17.8.2022 וכי בדיקתו העלתה, בין היתר את הממצאים הבאים:
"הרכב במצב ירוד ביותר, ללא רשוי בתוקף מזה כ-15 שנים, המנוע, תיבת הילוכים, מצננים ועוד חלקים חסרים ברכב וחלקים שניצפו פגומים כגון תושבת מנוע ותיבת הילוכים קרוע. ריפוד מושבים במצב דרוש שפוץ, צמיגים נדרשים החלפה, מערכת חשמל גלויה, כל גומיות המרכב נידרשת החלפה, מערכת בלמים נידרש תיקון ושפוץ, מרכב הרכב רקוב במצב ריקבון קשה... צביעה כללית בוצעה על בסיס תקוני פח מינימאליים ברמה נמוכה..."
מומחה בית המשפט היתייחס בחוות דעתו אף לחוות הדעת שהוגשה מטעם שמאי התובע וציין ביחס אליה כך:
"עם כל הכבוד והערכה לשמאי התובע פרט לעניין פחחות וצבע שקביעתו מקובלת עלי לחלוטין, אני קובע כי לצורך השמשת הרכב קיימות עוד עשרות סיבות לאי כשירות הרכב לתיפקוד אם בכלל עד כדי קביעה כי רכב זה אסור בשיקום על פי הגדרת החוק..."
עוד טען מומחה בית המשפט כי מדובר ברכב "במצב מרכב ירוד ביותר רקבון קשה בכל חלקי המרכב כולל עמודי תמך גג מרכב, ריצפה וקורות אורך שלדה עד כדי צורך בהכרזת איסור שימוש ברכב מבחינה בטיחותית במצבו הנוכחי".
בנוסף, ציין המומחה כי הואיל והרכב אוחסן באופן לא מקובל במשך כ-15 שנים, הוחרף הנזק לכלל מכלליו אשר נדרשים שפוץ יסודי.
בחלק המסקנות של חוות דעתו מציין המומחה כך "התובע בחר לשפץ את הרכב בשטחי הרשות ובהסכם שאינו ידוע ולא הוצג בפניי... על פי הפרטים שהובהרו התובע מסר את הרכב לתיקון על ידי גנן... בפועל בוצעו ברכב הנידון תקוני פח ללא הפשטה כנדרש וללא חיתוך קטעים נגועים בחלודה והחלפתם בפח חדש. תקוני הריקבון/קורוזיה/חלודה בוצעו ברמה נמוכה ומהוים אחוזים בודדים מכלל תקוני הפח הנדרשים. על תיקונים מינוריים אלו... בוצעה צביעה כללית גם היא ברמה נמוכה". ועל כן הגיע המומחה למסקנה ולפיה: "לאור האמור לעיל, אני קובע כי "התיקון" שבוצע אינו עונה ומקדם את הנידרש משיקום המרכב וערכו בנושא תיקון/שקום המרכב שווה ל-0". כן ציין כי "עלות מקובלת לבצוע עבודות תיקון מרכב+ צבע לרכב הנדון הנו בהערכה על הצד הנמוך בין 50,000-60,000 ₪ לפני מע"מ".
השאלה הצריכה הכרעה והמונחת לפתחי הנה תחילה מה היה הסיכום שנערך בין התובע לנתבע, הן ביחס לתיקונים ולעבודות שנידרש הנתבע או מי מטעמו לבצע ברכב והן ביחס לתמורה ולאחר שאכריע בשאלה זו נידרשת הכרעה בשאלה האם עמד הנתבע בחלקו בהסכם, אם לאו.
התובע אף הבהיר כי אין זו תביעה ראשונה שלו בכל הקשור לרכב ולטענתו בעדותו: "הפרויקט הזה עבר כבר שלושה אנשים. לא רוצה להגיד נוכלים. את הראשון תבעתי, ניצחתי אותו וקיבלתי את כספי. אני הגעתי לשלושה אנשים וכולם שלמתי להם הכל. זה כל העניין, מרוב אמונה. אם אני נותן רכב לבן אדם והוא מחזיר אותו בלי מנוע איך לא אתבע אותו . לא פה המוכר הראשון. אני חפשתי מנוע לקנות הוא קישר אותי ליבואן מנועים שגם דפק אותי והינה יש לי תביעה מוכנה לעוד 4 חודשים. גם שם שלמתי את כל הכסף".
היתנהלותו של התובע אשר החלה בכך שלא נערך הסכום כתוב, המשיכה בכך שנתן לנתבע יד חופשית ולא ערך בקרה ראויה מעבר לשאלות כלליות ששאל את הנתבע בהודעות וכלה בכך ששילם את מלוא התמורה המוסכמת מבלי לבדוק את מצב הרכב ואת העבודות שבוצעו ומבלי להחתים איש על כל מיסמך, העידר האפשרות לבצוע תיקונים, וכל זאת שעה שהתובע "נכווה" בעבר מתיקונים קודמים, מעוררת תהיות ואין ספק שהתנהלות זו תרמה לתוצאה באופן שמקשה הטלת אחריות על גורם אחר כלשהוא בנסיבות העניין.
אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל ומאחר ולא השתכנעתי כי הנתבע התחייב בפני התובע כי הוא יבצע את התיקון או כי הוא אחראי כלפי התובע ביחס לטיב התיקונים שבוצעו, ואף לא הוכח בפניי כי עבור מעשיו קיבל הנתבע לכיסו עמלה/תמורה כלשהיא, וכל טענות התובע ביחס לתוכנו של ההסכם לא הוכחו, הרי שאני קובעת כי דין התביעה להדחות וכך אני מורה.
...
בחלק המסקנות של חוות דעתו מציין המומחה כך "התובע בחר לשפץ את הרכב בשטחי הרשות ובהסכם שאינו ידוע ולא הוצג בפניי... על פי הפרטים שהובהרו התובע מסר את הרכב לתיקון על ידי גנן... בפועל בוצעו ברכב הנדון תיקוני פח ללא הפשטה כנדרש וללא חיתוך קטעים נגועים בחלודה והחלפתם בפח חדש. תיקוני הריקבון/קורוזיה/חלודה בוצעו ברמה נמוכה ומהווים אחוזים בודדים מכלל תיקוני הפח הנדרשים. על תיקונים מינוריים אלו... בוצעה צביעה כללית גם היא ברמה נמוכה". ועל כן הגיע המומחה למסקנה ולפיה: "לאור האמור לעיל, אני קובע כי "התיקון" שבוצע אינו עונה ומקדם את הנדרש משיקום המרכב וערכו בנושא תיקון/שיקום המרכב שווה ל-0". כן ציין כי "עלות מקובלת לביצוע עבודות תיקון מרכב+ צבע לרכב הנידון הינו בהערכה על הצד הנמוך בין 50,000-60,000 ₪ לפני מע"מ".
השאלה הצריכה הכרעה והמונחת לפתחי הינה תחילה מה היה הסיכום שנערך בין התובע לנתבע, הן ביחס לתיקונים ולעבודות שנדרש הנתבע או מי מטעמו לבצע ברכב והן ביחס לתמורה ולאחר שאכריע בשאלה זו נדרשת הכרעה בשאלה האם עמד הנתבע בחלקו בהסכם, אם לאו.
בענייננו, ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, לרבות תכתובות בתוכנת הווטסאפ, עדויות הצדדים וכתבי הטענות, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח את שני היסודות המצטברים של גמירות דעת ומסוימות ולמעשה לא עלה בידיו להוכיח את תוכנו של ההסכם עם הנתבע, את חלקו ותפקידו של הנתבע בהסכם, את העמלה הנטענת כי קיבל מכוחו של ההסכם ואת אחריותו של הנתבע על עבודות שבוצעו על ידי מאן דהוא.
אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל ומאחר ולא השתכנעתי כי הנתבע התחייב בפני התובע כי הוא יבצע את התיקון או כי הוא אחראי כלפי התובע ביחס לטיב התיקונים שבוצעו, ואף לא הוכח בפניי כי עבור מעשיו קיבל הנתבע לכיסו עמלה/תמורה כלשהי, וכל טענות התובע ביחס לתוכנו של ההסכם לא הוכחו, הרי שאני קובעת כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה.
