בכתב התביעה טענה התובעת כי רכב הנתבע ניזוק בתאונה מיום 3.3.21, והועבר למוסך התובעת, אליו הופנה על ידי חברת הביטוח שלו.
נטען, כי לאחר התיקון התגלו ברכב ליקויים בעבודות זכוכית, פחחות, צבע ומרכב, וכן מהירות הנסיעה של הרכב הייתה מוגבלת ל-25 קמ"ש. בעקבות זאת, נאלץ הנתבע לתקן את רכבו במוסך בנצרת על חשבונו, בתמורה לסך של 3,500 ₪.
לאחר שפנה בעיניין התיקון הלקוי לתובעת, הועבר רכבו ביום 27.6.21 חזרה למוסך התובעת, לצורך תיקון הליקויים, אך מאז ועד היום, נטען, הרכב לא הוחזר לידי הנתבע.
למעט האישור על ביצוע הגרירה שהוצג כאמור, לא הוכח בפניי כי במועד זה הוכנס הרכב לתיקון במוסך התובעת, או הוסכם בין הצדדים כי הרכב יוכנס למוסך התובעת.
מצאתי לנכון לחייב הנתבע גם בעלות הבדיקה במרכז השרות הארצי שבה נשאה התובעת בסך 754 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 14.9.21, מאחר ונימצא כי הליקויים שאובחנו ברכב אינם קשורים לתיקונים שביצעה בו התובעת.
...
לנוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן שהנתבע יהיה חייב לשלם לתובעת את סכום החשבונית בסך 33,499 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.8.21 (מועד קבלת הכספים מחברת הביטוח).
אם כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 38,813.37 ₪, בצירוף שכר עד התובעת, בסך 400 ₪, אגרת בית-משפט בסך 903.61 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 4,750 ₪ כולל מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידי הנתבע פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו המועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.
אני מורה על תיקון תמלול פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 12.3.23, כך שבעמ' 3 ש' 31 יבוא התאריך 4.3.21, במקום התאריך שנרשם שם; בעמ' 4, בש' 23, המילה האחרונה תהיה "בשביעי", ובעמ' 19, ש' 33 המילה הראשונה תהיה "בסול".
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 60 ימים.
