תביעת מדביר נגד בעלת מוסך בגין נזקי הדברה

מתוקף תפקידה, קק"ל משקיעה משאבים רבים ונושאת בהוצאות גבוהות בפעולות של נטיעת יערות, הכשרתם לקבלת מבקרים, הקמת חניונים ושירותים שונים לקהל, וטפול שוטף כגון עידור, הדברת עשביה, ריסוס, דילול למניעת שרפות, רעייה וכיו"ב. ביום 18.12.12 בוצע ע"י הנתבע 1 (להלן: בן עבו) באמצעות מספר פועלים עושי דברו, מעשה עוולה מקומם אשר במסגרתו נכרתו 170 עצי אקליפטוס בוגרים בני 40 שנה מיער נחושה שבפארק מערות עדולם (להלן: היער), ללא היתר, תוך השחתת הנוף והמערכת האקולוגית בדונמים רבים של היער.

לדרישת הפקח להצגת המסמכים אמר שאינם אצלו אלא ברכבו שנימצא ליד מחסום חוסן במוסך.

עוד ניתן לקבוע, מאחר שהנזק הנתבע בתביעה הוא הנזק שניגרם מהכריתה עצמה, ולא מנטילת גדמי העצים הכרותים, כי לא הוכחה מעורבות של מי מהשניים בכריתה של עצי האקליפטוס בחלקות 2 ו-7, ועולה מן הראיות כי הכריתה עצמה (להבדיל מניסור גיזעי העצים לחתיכות ע"י הפועלים) הסתיימה עוד לפני הגעת השניים ליער.

"מטעמים אלה, גם לא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית בלבד, אלא יש לידרוש כי גורם-הביניים ידע בפועל על השמוש המפר שנעשה ביצירה המוגנת. "יש להקפיד שהתביעה בגין עוולת הפרה תורמת תופעל לא כנשק נגד תחרות, אלא [אך] לשם השגת המטרה הרצויה של אכיפה יעילה" (בירנהק, לידתה של עוולה, בעמ' 204).

יתרה מזאת, עד היום נעשה בפסיקה שימוש מוגבל ביותר בסעיף 12 לפקודת הנזיקין כמקור להטלת אחריות במטריות שונות, תוך שהפסיקה נותנת לסעיף פירוש מצמצם ביותר: בע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 757 (1987), נשללה האפשרות להטיל על המדינה אחריות לכליאת שוא של מטופלת פסיכיאטרית (בין היתר) מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין; בע"א 7614/96 צחורי ובניו נ' רגבה - מושב שיתופי חקלאי, פ"ד נד(3) 721 (2000), נשללה אחריותה של חברה יבואנית מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין בגין הפרת פטנט; בע"א 1636/98 רב בריח בע"מ נ' בית מסחר לאביזרי רכב חבשוש ([פורסם בנבו], 23.7.2001), נשללה אחריותה של חברה מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין לעניין הפרת פטנט; בע"א 6871/99 רינת נ' רום ([פורסם בנבו], 21.4.2002) (להלן: פרשת רינת), נשלל השמוש בסעיף 12, לצורך הטלת אחריות בגין לשון הרע הנטען בפירסום כתבה (בקשה לדיון נוסף על פרשה זו נדחתה, ראו: דנ"א 3793/02 רום נ' רינת ([פורסם בנבו], 11.2.2003)); ברע"א 5765/02 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' עיטל זילברשלג ([פורסם בנבו], 26.8.2009), נקבע כי אין להטיל על חברת אל-על אחריות לנזק שנטען שניגרם לרוכשי הכרטיסים, מכוח סעיף 12; בפרשת צוק אור, אחריותו של עובד אחר בחברה, שלא היה בעל מעמד ניהולי אלא שימש כיועץ בלבד, נשללה, מן הטעם שפעולותיו לא קיימו את יסודות עוולת גניבת העין, ונקבע אף כי אין להטיל על היועץ אחריות מכוח סעיף 12 לפקודה.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש בהחלט מקום להטיל עליה אחריות למעשי העוולה שביצע אביה מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, כמי ששיתפה עצמה במעשים אלה לאחר שנעשו ואחריותה בהקשר זה היא אחריות ביחד ולחוד עם המעוול העיקרי על מלוא הנזק שנגרם (ראו ע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן, פ"ד ל(1) 701, 709-707; אהרן ברק "מעוולים יחד" בתוך תורת הנזיקין הכללית, 480-479, 486; עניין הילמן, 6).

כך, "אדם המשתף עצמו בהרפתקה, אשר הביאה בסופו של דבר לנזק, יחוב כשותף למעשה הנזיקין, אם בהצטרפו למבצע המעשה ידע לקראת מה הוא הולך" (פרשת רינת, פס' 9; וראו גם פרשת הילמן, בעמ' 6).

השופטת ארבל הוסיפה: "דיון בשאלת היקף החובה אשר ניתן להטיל מכוח סעיף 12 בתוך המטריה הנזיקית בלבד ובמנותק מהשאלה העומדת לפנינו, מוביל למסקנה שהיקף זה מוגבל. הפסיקה קבעה מבחנים נוקשים, כאמור בחוות דעתו של המשנה לנשיאה, אשר צמצמו את תחולת הסעיף. בנוסף, ניתן לראות מניתוח הפסיקה שעשתה שימוש בסעיף 12 לצורך הטלת אחריות נזיקית, שהדבר נעשה רק במקרים שבהם ניתן היה להטיל אחריות ישירה וחבות אישית נזיקית גם ללא היזקקות לסעיף 12 (...). מכל אלה יוצא שגם אם ניתן להטיל חיוב אישי באמצעות סעיף 12 הוא יהיה ברוב המקרים דומה בהיקפו להיקף החובה האישית הישירה אשר מקימות עוולות המסגרת, פרט למקרים נדירים (ראה והשווה: בר''ע 10700/05 מ.ד נאור בנין והשקעות בע''מ נ' ניב ([פורסם בנבו], 30.6.2006)).

סיכום לפיכך אין מנוס מדחיית התביעה.

משיבים 4-3 (להלן: הורי המנוחות), הגישו תביעת פיצויים נגד המדביר, טר"מ והרופא המטפל מטעמה, יבואן חומר ההדברה ומדינת ישראל.

הודגש, כי פסק הדין מושא העירעור מבוסס על יותר מ-50 עדויות וראיות, במסגרתו בין היתר, התקבלה גרסת הורי המנוחות כי מסרו לרופא המערערת אודות ההדברה שנערכה בביתם; נדחו טענות לאשם תורם של הורי המנוחות; ונקבע כי הנזק נגרם יחד ולחוד כתוצאה מהתנהלות משיב 5 והמערערת.

דיון והכרעה הלכה היא כי לבעל דין הזכות ליהנות מתוצאות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין (ע"א 1010/22 סמואל גרופ בע"מ נ' תדהר ייזום והשקעות נדל"ן בע"מ, פסקה 7 (24.2.2022)).

בין שיקולים אלו מיתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מעמד הבכורה נתון לתנאי "מאזן הנוחות" (ע"א 9263/20 אחים שרבט יוזמים ובונים (1989) בע"מ נ' א.מ. תורג'מן בע"מ (בפרוק), פסקה 7 (20.1.2021); ע"א 7015/21 מוסך האחים חוני בע"מ נ' בר ניר, פסקה 16 (17.11.2021)).

כעולה מתצהירי משיבים 4-3 שהוגשו במסגרת תביעת הפיצויים בגין נזקיהם ונזקי שני בניהם, לאור האסון שפקד אותם, משיבה 3 הפסיקה לעבוד בשנת 2014, ומשיב 4 הפסיק לעבוד כשנתיים לאחר הארוע, וחזר לעבוד במאמץ רב, במשרה חלקית.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת המערערת, יש לקבל את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן לא היה מקום להטיל עליה אחריות כלשהי לנזקי משיבים 4-1 ומשכך – סיכויי הערעור גבוהים.

לאור כל האמור, המערערת סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה.

מנגד, משיבים 4-1 סבורים כי יש לדחות את הבקשה.

בנסיבות המקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, אני סבור כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים במידת מה לטובת המערערת, ומצדיקים עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין.

נוכח האמור בבקשה, על פניו אכן קיים חשש כי באם המערערת תשלם בשלב זה את מלוא הסכום, היא תתקשה להיפרע בעתיד ממשיבים 4-1 ככלל שערעורה יתקבל.

לכתב ההגנה צורף מכתב הנתבעת 2 לועד, מיום 8.6.2015, שהוא הצעת היתקשרות למתן שירותי ניהול ואחזקה (בהיקפים גמישים, בהתאם לסעיפי ההצעה השונים, החל מהנהלת חשבונות ושרותי גבייה, וכלה בשרותי תיקון, ניקיון, הדברה ושאיבה, וכן נוסח לא חתום של הסכם ניהול ואחזקה בין הנתבעת 2 לועד.

הוא גם התקשה להסביר מדוע לא הזמין איש מיקצוע לבחון את הנזק, או לקח את הרכב לבדיקה מהירה, והתמהמה 5 שבועות (לפחות, וראה דיון בתאריכים להלן) לפחות עד שהרכב נילקח למוסך ונבדק על ידי שמאי.

כך שאיתור תקלות נעשה כדבר שבשיגרה, אך הטיפול בהם הוא במימון הועד ועל פי אישורו בלבד, באמצעות בעלי מיקצוע הנשכרים לשם כך במיוחד.

אולי הנזק למנגנון היה ישן יותר? אולי הותרת הרכב בלא בדיקה 5 שבועות גרמה להצטברות נזקים עקב אי נקוז מים שנכנסו לרכב ולמנגנונים שלו? מה בדיוק תוקן ובאיזו עלות? האמנם לא נעשה דבר עם גג הרכב במשך שנה עד למכירת הרכב? בכמה נמכר הרכב? בכמה הופחת מחירו עקב הנזקים שלא תוקנו? על כל השאלות האמורות (ויש עוד שלא נישאלו) אין תשובה ברורה, ואין הוכחות.

דין התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2, איפוא, להדחות, שכן לא הוכחה רשלנות של איש, ולא הוכח הנזק שניגרם.

...

לפיכך, אפילו היתה התביעה מתקבלת נגד הנתבעת 2, דין ההודעה לצד שלישי היה להידחות.

אני מקבל, אפוא, את התביעה נגד הנתבעת 3, בשל זניחתה את הגנתה, אולם דוחה אותה נגד הנתבעות 1 ו-2.

ההודעה לצד שלישי נדחית, והנתבעת 2 תישא בשכ"ט ב"כ הצד השלישי בסך של 1,800 ₪.

עובר ליום 24.2.2021 גידל הנאשם בדירה 69 שתילי סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל כולל של 6,272.59 גרם, ולצורך כך השתמש בציוד: חומרי הדברה, שמונה מנורות, שישה שנאי חשמל, שני מפוחים, מד לחות ושני אוהלים.

הנאשם תיאר חוסר יציבות בתחום התעסוקתי, כאשר בתפקידו האחרון הועסק כעובד כללי בחווה טיפולית, עד תחילת משבר הקורונה, אז הוצא לחל"ת. מתחילת ההליכים הוא עובד במוסך.

משכך ביקש לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית המיתחם לשנת מאסר בפועל, מאסר על-תנאי מרתיע, קנס גבוה ופצוי לבעל הדירה ולחברת החשמל בגין נזקיהם.

ב"כ הנאשם הלין כנגד היתנהלותה של המאשימה, אשר בדיון קודם מיום 1.3.22 ביקשה להפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות ולתסקיר משלים, ואילו בישיבת הטיעונים לעונש, לאחר שהנאשם נמצא מתאים לריצוי עונשו בעבודות שירות, ולאחר שהיתקבל תסקיר חיובי שני במספר, מצאה לעתור למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

פיצויים בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו לבעל הדירה, עד תביעה מס' 1.

...

מכאן, הגעתי למסקנה כי ראוי לחרוג לקולה ממתחם העונש שנקבע, באופן שיאפשר לנאשם להמשיך בטיפול.

בצד זאת, סבורני כי המלצת שירות המבחן חורגת במידה בלתי סבירה מהעונש המתאים לנאשם, גם בראי הליכי השיקום שעבר.

לנוכח המקובץ החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל.

בפניי תביעה כספית על סך של 32,339 ₪, שעניינה פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לארגז חלוקה של התובעת, על רקע ארוע שריפה אשר היתרחש בתאריך 19.08.2019.

בהמשך, סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שקלתי את הראיות בתיק ולאחר ששמעתי את דברי העדים והתרשמתי מהם באופן ישיר במהלך הדיון שהתקיים בפניי, ולאחר שבחנתי את סיכומי באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

כן העיד המומחה כי בשטח הייתה פסולת של מוסכים דבר אשר האיץ את הדליקה (שורות 12-13 בעמ' 4 לפרוטוקול) והמומחה הצביע בחקירתו הנגדית על מוקד השריפה (נ/1).

אני עושה פעולת הדברה.

לאור האמור, מאחר וקבעתי כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל ולהוכיח את תביעתה ברמה הנדרשת, לא מצאתי להטיל על הנתבעת אחריות לניזקי השריפה באופן שדין התביעה נגדה להדחות.

...

כשאדם עוסק ביום יום שלו בגינון ומרסס, אני מניח שלא מתחיל להסתכל על כל שטח ולהגיד מסוכן או לא" לאור האמור, מחומר הראיות והעדויות אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת לסתור את עדותו של מר טייר ולא עלה בידה להוכיח כי הנתבעת התרשלה בדרכי השמירה על כללי הבטיחות.

לאור האמור, מאחר וקבעתי כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל ולהוכיח את תביעתה ברמה הנדרשת, לא מצאתי להטיל על הנתבעת אחריות לנזקי השריפה באופן שדין התביעה נגדה להידחות.

סוף דבר: דין התביעה להידחות.