תביעת מבקש מקלט נגד קבלני כוח אדם וחברת בנייה

בשלב זה נותרה המחלוקת בעיניינו של הנתבע בלבד (להלן: "מר סולמי" או "הנתבע"), לאחר שיתר הנתבעים נמחקו מההליך לבקשת התובע או עוכבו ההליכים כנגדם ולאחר שהתביעה כנגד הנתבעת 9, חברת דניה סיבוס בע"מ (להלן: "דניה סיבוס") נדחתה בהסכמת התובע.

בתמצית נזכיר כי התובע, נתין זר מסודאן במעמד מבקש מקלט, הגיש תביעה כנגד שורת נתבעים.

עוד העיד מר סולמי כי בחודשים אפריל-מאי 2016 עזבה אן.וי.אן את האתרים ועובדיה המשיכו להיות מועסקים דרך חברת עידן, המצויה אף היא בבעלות מר סולמי, וזאת עד לסוף שנת 2016: "מי שהיה לו תלושים של חברת עידן, שזו גם הייתה חברה שלי, כי לא יכולתי לערבב את החברה הקבלנית עם העובדים הספציפיים האלה, מי שהיו לו תלוש של חברת עידן, עבד באתרים האלה עד סוף 2016. אם יש לתובע תלושים של חברת עידן, אז הוא המשיך לעבוד באתרים אחרי שחברת אן וי אן עזבה את האתר" (ר' עמ' 45 לפרוטוקול הדיון מיום 12.10.2021, שורות 22-26).

היו עובדים זרים סינים, שיעבדו דרך חברת כוח אדם.

בעיניין זה אנו נותנים משקל לתלוש השכר שקבל התובע מחברת אן.וי.אן על מנת לקבוע כי וותקו של התובע בענף הבניה עמד, נכון לשנת 2016, על שנתיים לכל הפחות.

...

משכך, בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר עבר נטל ההוכחה והשכנוע אל כתפו בהקשר זה, אך הוא לא עמד בנטל זה. משכך, בהיעדר ראיה לסתור, אנו מקבלים את גרסת התובע בכל הנוגע לשעות עבודתו.

טענת מר סולמי נדחית שכן התובע קיבל את שכרו על בסיס יומי, לא הוכח אם אכן קיבל שכר בימי החג היהודיים וממילא לא הוצגו בפנינו דוחות נוכחות של התובע והנטל להוכיח אם התובע נעדר בימים הסמוכים לימי החג שלא בהסכמת המעסיק מוטל על המעסיק (ע"ע (ארצי) 778/06 מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ, ניתן ביום 28.5.07), וכאמור היא כלל לא הרים אותו.

בענייננו, לא הוצגה בפנינו ראיה כי מר סולמי פעל כמתחייב ממנו ועל כן יפצה את התובע עבור שני רכיבים אלה בסך של 2,000 ₪ סה"כ. סוף דבר התביעה כנגד מר סולמי מתקבלת בחלקה, כאמור לעיל.

לאחר בחינת טענות הצדדים לבקשה ועל סמך כלל החומר המצוי בתיק עד כה, עולה לכאורה כי למידע המבוקש אשר יומצא ככל שיינתן הצוו, רלוואנטיות לשאלות שבמחלוקת, זאת לכל הפחות בהתאם ל"מבחן הצר" של שאלת רלוואנטיות המידע ביחס לטענות התובע בתביעה; התובע, מבקש מקלט מסודאן על פי כתב התביעה, הגיש כנגד הנתבעות, ביחד ולחוד, תביעה לתשלום זכויותיו הסוציאליות בשל תקופת עבודה מיום 1.4.2022 ועד 30.11.2021, וסיומה.

לטענת התובע, הנתבעת 2 היא חברת כח אדם אשר הציבה אותו לעבודה במפעל הנתבעת 1.

בעיניין דומה למקרה זה, אשר נדון במסגרת בר"ע (ארצי ) 44473-06-15 ABRAHA ARAFAINI MEBBERHATUM - פסגות פ.ס חברת בניה קבלנית בע"מ (07.09.2015) (להלן: - עניין פסגות), נקבע כך: "ככלל, הליך גילוי מסמכים נוהג בין בעלי הדין בלבד, ולא יינתן צו לגילוי מסמכים המופנה לצד שלישי. הדרך הדיונית הרגילה להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי היא באמצעות זימון הצד השלישי, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת המסמכים. יחד עם זאת, לכלל זה מספר חריגים, ובין היתר מקום בו הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל דין [רע"א 3816/15 ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש. אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015) והאסמכתאות שם]. אנו סבורים, כי עת מדובר בצד ג' שהוא בעל תפקיד אצל המעסיק, ועל פי הנטען אותו צד ג' פעל מטעם המעסיק מול העובד, מדובר גם כן בחריג לכלל, וניתן לשקול מתן צו לגילוי מסמכים של צד ג', ככל שאותם מסמכים רלוואנטיים להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין העובד לבין המעסיק. מובן, שגם אם מיתקיים מבחן הרלוואנטיות, על בית הדין להדרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגטמיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חסיון סטאטוטורי, הזכות לפרטיות, חסיון מכוח המשפט המקובל, וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. [עניין אבנצ'יק; ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י 21.9.2010)]" (סעיף 13 להחלטה, ההדגשה לא במקור).

...

גם הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף.

בעניין דומה למקרה זה, אשר נדון במסגרת בר"ע (ארצי ) 44473-06-15 ABRAHA ARAFAINI MEBBERHATUM - פסגות פ.ס חברת בניה קבלנית בע"מ (07.09.2015) (להלן: - עניין פסגות), נקבע כך: "ככלל, הליך גילוי מסמכים נוהג בין בעלי הדין בלבד, ולא יינתן צו לגילוי מסמכים המופנה לצד שלישי. הדרך הדיונית הרגילה להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי היא באמצעות זימון הצד השלישי, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת המסמכים. יחד עם זאת, לכלל זה מספר חריגים, ובין היתר מקום בו הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל דין [רע"א 3816/15 ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש. אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015) והאסמכתאות שם]. אנו סבורים, כי עת מדובר בצד ג' שהוא בעל תפקיד אצל המעסיק, ועל פי הנטען אותו צד ג' פעל מטעם המעסיק מול העובד, מדובר גם כן בחריג לכלל, וניתן לשקול מתן צו לגילוי מסמכים של צד ג', ככל שאותם מסמכים רלוונטיים להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין העובד לבין המעסיק. מובן, שגם אם מתקיים מבחן הרלוונטיות, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חסיון סטטוטורי, הזכות לפרטיות, חסיון מכוח המשפט המקובל, וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. [עניין אבנצ'יק; ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י 21.9.2010)]" (סעיף 13 להחלטה, ההדגשה לא במקור).

לסיכום, בשלב זה יפעלו הנתבעות בהתאם לאמור בסעיפים 13 (הנתבעת 1) ו – 14 (הנתבעת 2) וזאת עד ליום 1.9.2020.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים התובע, מבקש מקלט מסודאן, הגיש במקור תביעה כנגד חברת צמרת גן חדרה 1989 בע"מ (להלן: צמרת") לחיובה בתשלום פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי למיניהם בגין עבודתו הנטענת באתר הבניה "מול הים" באולגה בחדרה (להלן: "האתר"), מתחילת חודש דצמבר 2017 ועד לסוף חודש יוני 2018, בסכום כולל 67,329.5 ₪.

הפסיקה המצוטטת בתגובת התובע אינה רלוואנטית שכן קו ראשון אינה חברת/קבלן כח אדם, אינה "ראיס" / מזמינת שירותים והיא לא העסיקה כל עובדים באמצעות חברות/קבלן כח אדם/ראיס והיא אינה מכירה את התובע.

...

בכתב הגנתה טענה המבקשת, הנתבעת 1 (להלן גם: קו ראשון"), כי דין התביעה כנגדה להידחות בהעדר יריבות ובהעדר עילה.

אף לא שוכנעתי בהתקיימותם של חריגים נוספים לכלל הקבוע בתקנה 116א לתקנות.

נהפוך הוא, התובע כלל לא פירט בכתב התביעה או בתגובה את כתובת מגוריו והוא אף מודה בפה מלא, כי הוא "דל אמצעים" (סע' 3 לתגובה) באופן המחזק את המסקנה, כי דין הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בהליך להתקבל.

סוף דבר הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 1 בהליך – מתקבלת.

פתח דבר התובע, מבקש מקלט מאריתריאה, הגיש תביעה כנגד הנתבעים ובה טען כי הוא הועסק כפועל ביניין באתרים שונים, בשתי תקופות שונות: האחת, החל מחודש 7/2012 ועד לחודש 11/2016 (להלן – תקופת העסקה ראשונה); השנייה, החל מאמצע חודש 4/2018 ועד לתחילת 12/2018 (להלן – תקופת העסקה שנייה).

לטענת התובע, הוא הועסק בחצרותיהן של הנתבעות 1 ו-2, חברות לבניין ותשתיות המפעילות אתרי בניה בעיר פתח תקווה, רמת השרון והוד השרון.

דיון והכרעה התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 לטענת התובע יש לראות בנתבעות 1 ו-2 כמי שאחראיות ביחד ולחוד עם מיתלה ומי רן בתשלום זכויותיו "בין אם מכח דוקטרינת מעסיקים במשותף בין אם מכח המוסר לאור העדר פקוח ועצימת עיניים של הנתבעות 1+2 מהנעשה בחצרותיה, בין אם מכח הוראות החוק להעסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם ובין היות והתקשרו עם הנתבעת 3 ועם חב' מי רן בחוזה הפסד" (סעיף 6 לסיכומי טענות; סעיפים 59 – 69 לכתב התביעה, ההדגשות אינם במקור – ע' מ').

...

יובהר, כי בהתאם לקביעתנו בדבר היעדר אחריות של מיתלה לחובות מי רן, הרי שאין בידינו לקבל את טענת התובע כי יש להטיל אחריות על מיתלה ביחס לתקופה הראשונה.

בהינתן האמור, ומאחר שהתובע לא כימת את כל רכיבי התביעה בחלוקה לתקופות העבודה, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום ממיתלה בגין הרכיבים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה; פדיון 5 ימי חופשה כמצוין בתלוש השכר לחודש 12/2018; דמי חגים עבור 6 ימי חג בשנת 2018; הפרשי שכר ענפי; הפקדות לקרן השתלמות, פנסיה ופיצויים; תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שאינם כדין- נוכח גרסת התובע לפיה הוא פוטר מעבודתו, אשר לא נסתרה (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 6 -7).

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים התובע, מבקש מקלט מאריתריאה, הגיש במקור תביעה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב, בשבתו בבת-ים, כנגד הנתבעות 1 ו- 2 בלבד לחיובן בתשלום גמול עבודה בשעות נוספות, זכויות סוציאליות נוספות וכן רכיבי פיצוי למיניהם, המגיעים לו לטענתו בגין עבודתו באתרי עבודה של אשטרום, לה הנתבעת 1 סיפקה כח אדם, בתפקידי בנייה שונים, בתקופה מיום 1.6.19 ועד לסוף חודש יוני 2021.

אשטרום הוסיפה, כי היא חברת בנייה העוסקת בבניית פרויקטים רחבי הקף במדינה ולצורך בנייתם היא מתקשרת עם עשרות קבלני משנה בתחומים שונים והעובדים היחידים הנמנים עם עובדיה הם מינהלי פרויקטים, מהנדסים, מינהלי עבודה ומחסנאים – כך שהתובע מעולם לא נימנה עם עובדי אשטרום.

...

עוד נטען לגוף העניין, כי הטעם העומד בבסיס הבקשה אינו מתקיים בשים לב לכך שעם קבלת החלטת כב' הנשיאה יהלום פעל התובע לתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו ושלח למבקשת בדואר ישראל המחאה על סך 1,000 ₪ ועם קבלת בקשת אשטרום נדהם התובע לגלות שההמחאה לא נמסרה לה וב"כ התובע שלח לאשטרום ביום 24.7.23 המחאה נוספת בדואר רשום עם אישור מסירה, כך שדין הבקשה להידחות תוך חיוב המבקשת בהוצאות בגין חוסר תום ליבה שאף לא מצאה לנכון לשלוח התראה לתובע או להקדים פנייה כלשהי אליו בעניין.

בנסיבות העניין דנן, בהן ההוצאות נפרעו זה מכבר, דבר המלמד לכאורה על יכולת הפירעון של התובע המאפשרת לאשטרום לגבות הוצאותיה ממנו ככל שהתביעה כנגדה תידחה – שוכנעתי, כי מתקיים אחד החריגים הקבועים בתקנה 116א(ב) לתקנות, המצדיק העדר חיובו בהפקדת ערובה.

סוף דבר על יסוד האמור – הבקשה נדחית.