תביעת מבקר פנים על פיטורים שלא כדין

התובע טוען בסיכומיו כי הנתבעת העבירה אותו: "מסכת סדרתית של ניסיונות בלתי ראויים, שהתפרסה על פני 3 שנים, להביא לפיטוריו, מבלי שיהיה לכך כל הצדק חוקי או עינייני, והכל בשל מאבקו הבלתי מיתפשר להביא לתיקון ליקויים במערכות הנתבעת לרבות, עבירות על נהלים, חוקים ומאבקים בשחיתויות הקיימות בקירבה, פניות התובע בעיניין לגורמי הבקורת במדינה (פניות אשר נשאו פירות), תוך העמדת טובת המערכת מעל טובתו האישית והקרבה עצומה מצדו ותוך היתמודדות עם רצונם של מי מעובדי הנתבעת בכלל ומנהליו הישיר מר יהודה גסנר בפרט, לסלק אותו מדרכם או בשל יצר נקמנות". הנתבעת טוענת כי התובע פוטר מסיבות של אי-התאמה קיצונית, וכופרת בטענות התובע לשיקולים זרים בהחלטה על פיטוריו.

באותו החודש – דצמבר 2013, התקבלה אצל מבקרת הפנים של המשרד פנייה מאת היחידה למאבק בפשיעה כלכלית במשטרת ישראל, שאליה צורפה פנייתו של התובע בנוגע להתנהלותו של מר גסנר.

גם בהנחה שמכתבו של התובע למבקר המדינה מיום 17.6.10 היה ידוע למר גסנר, ואף בהנחה, שכלל אינה נקיה מספק, שמדובר ב"תלונה" נגד מר גסנר (למרות שנטען בו כי מר גסנר "עומד" להעניק היתרי גז לחברות שלא כדין), בית הדין סבור שהתובע לא הוכיח שהוא הגיש נגד גסנר תלונה בתום לב. העלאת תלונה נגד מר גסנר במכתב מיום 17.6.10, בדבר כוונתו העתידית להפעיל את סמכויותיו בנגוד לחוק ובנגוד לטובת הציבור, דרשה ביסוס ממשי, שלא היה קיים בעת פניית התובע למבקר המדינה.

החלטת נציב שירות המדינה מבוססת כדין, ואין כל בסיס להתערבות בית הדין בה. אשר על כן בית הדין דוחה את תביעות התובע לביטול פיטוריו ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע, בנגוד לחוק הגנה על עובדים ובגין היתעמרות תעסוקתית.

...

תביעת התובע להורות למשרד לחדש את רישיון מתכנן גפ"ם בכיר לתובע – נזנחה בסיכומי התובע ומכל מקום דינה להידחות בהיעדר סמכות עניינית.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהתחשב במשאבים שהנתבעת השקיעה בהליך, התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 18,000 ₪.

במסגרת תביעתה עתרה המשיבה לפצוי בסכום כולל של 114,500 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, היתעמרות בעבודה ובגין פירסום לשון הרע.

זאת ועוד, המשיבה טענה בכתב התביעה כי העובדת היתקשרה אליה ביום 5.12.2019 נסערת וכי עוד באותו היום קיים מבקר הפנים ישיבת חרום עם המשיבה ועובדות נוספות.

...

בכתב הגנתם טענו המבקשים כי יש לדחות את התביעה כנגדם על הסף.

גרסאות הצדדים, לגבי האירועים ביום 5.12.2019, לרבות תוכן השיחות שנערכו עם אותה עובדת על ידם, כאמור מפורטות ביותר ולא מצאתי כל הצדקה לחרוג מהכלל לפיו יש לנהל את ההליך "בקלפים פתוחים".יצוין כי אני בדעה זו גם לאחר שעיינתי בתמלילים אשר הוגשו במעטפה סגורה לבית הדין.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כאמור כי דין הבקשה להידחות.

אני סבורה לכן כי יש מקום במקרה זה להותיר את שאלת ההוצאות בבקשה כולה – לסיום ההליך.

החלטה זו עניינה עתירת המבקש להורות על ביטול החלטת מליאת המועצה לפטר את המבקש מתפקידו כמבקר פנים והממונה על תלונות הציבור במועצה וזאת עד למתן פסק דין בתביעתו העיקרית.

טענות הצדדים לטענת המבקש, פעלה המשיבה שלא כדין עת בחרה לפטר את המבקש בנגוד לצוי הגנה שנתנו מבקרי המדינה ובנגוד להלכות המקובלות בדיני העבודה הנוגעות לקיומו של הליך שימוע כדין.

מוסיפה המשיבה וטוענת, כי גם אם היה צו ההגנה חל על האירועים דנן, מנוע בית הדין מליתן סעד שמקורו בצו הגנה של מבקר המדינה וזאת מכוח הוראות סעיף 45(א)(1) לחוק מבקר המדינה ואין המבקש יכול להאחז באותו צו "ולצפצף על כולם". אשר לשימוע – טוענת המשיבה, כי הוא נעשה כדין, בזימון לשימוע פורטו עילות לשימוע, המבקש היה מיוצג על ידי עורכת דין אשר טענה את טענותיה בפני מליאת המועצה, זו העלתה שאלות וקיבלה תשובות ולבסוף החליטה על פיטורי המבקש.

...

בהצטרף האמור להתנהלות בחוסר תום לב מצד המשיבה כפי שפורט לעיל, מצאנו כי הכף נוטה לטובת המבקש.

בנסיבות אלה מצאנו להבהיר כי כמפורט לעיל, החלטתנו זו נוגעת בהפרת צווי ההגנה שניתנו ושאלת אכיפתן והצדק עם הודעת מבקר המדינה כי משנדרש בית הדין לשאלת אכיפת הצווים, אין משרד המבקר יכול לדון בסוגיה זו. אין בהחלטתנו דבר וחצי דבר בכל הנוגע לנסיבות שבגינן ניתן הצו ובענין זה, מוסמך משרד מבקר המדינה להמשיך לדון ואף להדרש לשאלה האם הוא מבקש להאריך את תוקף הצו, אם לאו.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, דין הבקשה להתקבל.

פיצוי על פיטורים שלא כדין, ואי תשלום הודעה מוקדמת על יסוד התאור העובדתי של אופן ההיתקשרות, כפי שפורט מוקדם יותר בפסק דין זה, אנו סבורים שתהליך סיום ההיתקשרות עם התובעת היה תהליך תקין, כאשר ניתנו לתובעת התראות על הכוונה לסגור את חדר הכושר, וזאת בין היתר בעקבות דוח מבקר החברה ותלונות מתאמנים על ליקויים שונים.

משכך, ובשים לב גם לכך שבזמן אמת לא סברה הנתבעת כי עומדת לתובעת זכות שימוע כעובדת, ולמרות זאת נוהל התהליך כפי שנוהל, אנו סבורים כי דין רכיב תביעתה של התובעת לפצוי על פיטורים שלא כדין, כמו גם רכיב תביעתה לפצוי על אי מתן הודעה מקודמת, להדחות.

על פי תחשיב התובעת, שנראה לנו על פניו נכון וסביר, וגם כן על פי שכר ממוצע של 5,000 ₪ (שכר יומי של 238 ₪) היא זכאית לפדיון חופשה בסך 17,136 ₪.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 110,000 ₪ פדיון חופשה בסך 17,136 ₪.

אשר להוצאות – הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

על פניו נראה, מעיון במסמכים כי נפגמה גם יכולתו של התובע לשמוע את הטענות כלפיו והביקורת ולשפר את היתנהגותו בהתאם.

כבר נפסק כי: "עילת התביעה בגין פיטורים שלא כדין היא עילת תביעה עצמאית, ועילת תביעה בגין עוולת לשון הרע היא עילת תביעה עצמאית בפני עצמה. גם אם קיימת חפיפה מסוימת בממצאים העובדתיים מדובר בעילות שונות לחלוטין" (ע"ע (ארצי) 35058-05-12 יצחק רוזנברג - משרד החינוך (14.9.14) (עניין רוזנברג)).

...

אשר לדעתנו, אף כי מסכימים אנו לכך שהעירייה היא בגדר "רשות מוסמכת", אין בידינו לקבל את טענת העירייה.

אם כן, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

סוף דבר על העירייה לשלם לתובע סכום בסך 20,000 ₪ בגין הפגם שנפל בהליך הפיטורים.