תביעת מבוטח נגד חברת ביטוח בגין נזק בתאונה

עניינו של האישום השני, בשכירת שירותיה של הנאשמת על-ידי המתלוננת ליאת, על-מנת שהנאשמת תייצגה בתביעת ביטוח הקשורה לתאונת דרכים אותה עבר בנה הפעוט שהיה בן 4 בזמן התאונה.

עניינו של האישום הששי, בגניבת סך של 32,625 ₪ מתוך כספי הפצוי להם היה זכאי המתלונן ערן, ששכר את שירותיה של הנאשמת על-מנת שזו תייצגו בתביעה נגד חברת הביטוח בגין ניזקי גוף.

...

על החומרה הרבה במעשים אלה עמד בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין, וכך לדוגמא צוין בע"פ 7090/06 פרידמן נ' מדינת ישראל (16.10.2007): "המערער מעל באמונם של לקוחות אשר שכרו את שרותיו כעורך-דין, ובאחדים מהמקרים תוצאות מעשיו גרמו לאותם לקוחות תמימים נזקים קשים. אולם, לא רק את שמו הכתים המערער, אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם העושה מלאכתו נאמנה, הואיל ונשמת אפו של מקצוע עריכת הדין הוא האמון שהציבור נותן בו, והתנהגות מן הסוג בה חטא המערער, עלולה לערער אמון זה מן היסוד. זאת ועוד, המערער לא כשל באופן חד פעמי וחריג, אלא בשורה ארוכה מאד של עבירות אשר נמשכו מספר שנים, וקדמו להן מחשבה ותכנון. התנהגות כה קשה וחריגה חייבה את בית המשפט המחוזי להגיב עליה ביד קשה, הן כדי לגמול למערער על מעשיו, והן כדי להרתיע את הרבים, ומכאן מסקנתנו כי דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים". במסגרת ע"פ 10996/03 נרקיס נ' מדינת ישראל (27.11.2006) נקבעו הדברים הבאים: המערער הינו עורך דין, החב חובות אתיקה מקצועית מכח השתייכותו לציבור עורכי הדין.

בין אם אתייחס לסכום הגניבה הכולל בסך 1,220,503 ₪ ובין אם אבחן את הסכומים שגנבה הנאשמת בכל אישום ואישום, דומני כי מתקבלת מסקנה לפיה מדובר בסכום משמעותי אשר די בו על-מנת להוביל לדחיית המתחם המוצע על-ידי הסנגורית.

יחד עם זאת, דווקא משום הפשטות בה יכול עורך דין לגזול את כספי הפיצויים המשולמים ללקוחותיו, סבורני כי אין משקל משמעותי לעובדה כי מדובר בעבירה "לא מתוחכמת". יתרה מכך, קיים משקל מסוים לחומרה להתנהלות הנאשמת לאחר הגניבה, בכך שהובילה את קורבנות העבירה בכחש, ובכך מנעה מהם לנקוט בהליכים מתאימים בסמוך למועד הגניבה, שאז יתכן וניתן היה לחלץ מידה חלק מכספי העבירה.

התובע טען כי לאחר ההחלטה בדבר הגשת התחשיבים, הוא נוכח לדעת כי נפלה טעות בבקשתו וכי היה מוקדם מדי לפנות לבית המשפט בבקשה ממספר טעמים: התובע פנה למל"ל בתביעה לקיצבה מיוחדת שטרם נדונה והיא אמורה להשפיע על אופי חישוב הנזק, התובע מנהל תביעה על פי פוליסת ביטוח חיים במסגרתה מונה מומחה בתחום הנפשי שטרם נתן את חוות דעתו, וכי התחום הנפשי לא נידון על ידי פקיד התביעות במל"ל, גם לא על ידי הוועדות הרפואיות ולכן אין תחולה לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. בהחלטה מיום 18/05/2022 נעתרתי לבקשה והוריתי על הקפאת ההחלטה בדבר הגשת התחשיבים.

פגימתו בתחום הנפשי בעקבות התאונה לא נדונה על ידי פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי, גם לא על ידי ועדות רפואיות מטעם המל"ל ובהתאם היא לא נופלת בגדר קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. התובע הגיש תביעה להחמרת מצב למל"ל בה טען לנכות בתחום הנפשי, תביעתו נדחתה ע"י ועדה רפואית לעררים מיום 15/03/2021 שנמנעה לידון בליקוי זה ולהכיר בו במסגרת תביעת ההחמרה מאחר שהועדה כפופה להחלטת פקיד התביעות בדבר הליקויים וכי הליקוי הנפשי אינו אחד מהם.

התובע מציין כי הוא מנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה על פי פוליסת ביטוח חיים נגד חברת הביטוח, במסגרתה הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים בתחום הנפשי ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי שטרם נתן את חוות דעתו.

לטענת התובע, אי מינוי מומחה מטעמו בתחום הנפשי יפגע בו ויחסום ממנו את הדרך לקבל את יומו בבית המשפט, יגרום לו לעוול וימנע ממנו לקבל שיפוי בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה.

...

בסוף כתב התביעה טען התובע כי הוא שומר על זכותו להגיש בקשה לראיות לסתור את קביעת המל"ל. לאחר הגשת כתב הגנה לתיק, ניתנת החלטתי מיום 27/02/2020 לפיה מאחר ועסקינן בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה עם קביעת מל"ל, ובזיקה לנטען בכתב התביעה ובכתב ההגנה, ניתנה לתובע ולנתבעת ארכה להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור עד 1/04/2020.

" בהתאם להסכמה לעיל, נידון עניינו של התובע בפני הוועדה הרפואית לעררים לאחר פסק דין ביום 07/03/2022, אשר קבעה בפרק המסקנות, בין היתר, כי "... בנושא הפיברומיאלגיה הוועדה תמימת דעים עם חוות הדעת של ד"ר ... וכן עם קביעותיו של פרופ' ... וקובעת קש"ס ונכות בשיעור 10% לפי סעיף 92(ב) כאשר בנושא זה קיימת חפיפה ברורה בין מצבו הנפשי של התובע והנכויות בתחומי הראומטולוגיה והאורטופדיה והנכות בגין פיברומיאלגיה". לאחר שעיינתי במלוא המסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה קביעת הוועדה הרפואית לעררים לאחר פסק דין מיום 07/03/2022 לפיה "קיימת חפיפה ברורה בין מצבו הנפשי של התובע והנכויות בתחומי הראומטולוגיה והאורטופדיה והנכות בגין פיברומיאלגיה" אינה "קביעה על פי דין" בתחום הנפשי שמחייבת את הצדדים מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, ולכן התובע רשאי להגיש בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

חיזוק למסקנה אליה הגעתי נמצאת בעובדה שאם מתעלמים מקביעת הוועדה לאחר מתן פסק הדין, עולה כי סוגיית הפגימה בתחום הנפשי כלל לא נבחנה על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. בנוסף, עיון בפסק הדין המוסכם שניתן בערעור מעלה באופן מפורש כי הצדדים הסכימו כי הדיון בעניינו של התובע יוחזר לוועדה על מנת שהיא תדון בנושא הפיברומיאלגיה וספונדילוארתרפיה.

חיזוק למסקנה אליה הגעתי בדברי הנתבעת בתגובתה כי "בפתח הוועדה הרפואית לעררים התובע ובא כוחו אינם טוענים כלל לנכות בתחום הנפשי, אלא ממקדים את טענותיהם בתחומים שאליהם מתייחס פסק הדין המוסכם". לעניין עצם ההצדקה במינוי מומחה בתחום הנפשי, ועל אף שהתובע לא תמך את בקשתו במסמכים רפואיים המעידים על קיומו של רצף טיפולי בתחום הנפשי, יש ראשית ראיה, ולו בדוחק, למינוי מומחה בתחום הנפשי.

על כן בהחלטתי מאותו היום קבעתי כך: "אני סבור שעולות תהיות רבות ביחס להתנהלות היחיד ביחס לתביעה נגד חברת הביטוח "ווישור" והדברים גם כעת אינם בהירים לבית המשפט.

ביום 5.2.23 הגיש עוה"ד סופר תצהיר מטעמו וציין כי משרדו עובד עם סוכנות הביטוח "מונטי ביטוחים", דרכם מבוטח היחיד, וכי הם אלו שפנו אליו במטרה להחתים את היחיד על ייפוי כוח לצורך ייצוגו מול צד ג' בגין נזקיו מהתאונה אשר עמדו על סך כולל של 22,777 ₪.

...

דיון בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

לאחר ששקלתי בעניין אני מקבל את בקשת הנאמנת מנימוקים אלה: התנהלותו של היחיד מעלה תהיות (לשון המעטה) ביחס לתום ליבו וזאת בשים לב לטענת היחיד כי הוא אינו מכיר את עו"ד סופר ומעולם לא חתם לו על ייפוי כוח: טענות אלה אינן תואמת את טענות עו"ד סופר, שהגיש תצהיר לתיק, לפיהן הוא שוחח עם היחיד וכי היחיד חתם על הוראה בלתי חוזרת לפיה כל סכום שיתקבל יועבר למוסך, ואינן תואמות את יפוי הכוח עליו מתנוססת חתימתו.

לאור האמור לעיל, ומכיוון שהשתכנעתי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.

בחודש אוגוסט 2018 הגישה הניזוקה תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 34296-08-18; להלן: תביעת הניזוקה) נגד המזיקה וחברת הביטוח שלה (להלן: המשיבות) בגין נזקיה שנגרמו בתאונה.

על כן, עלתה השאלה כיצד יוכיח המל"ל בתביעת השבוב את יחסי הנכויות, וכך נקבע: "מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות – תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד כנגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נידרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה. מקום בו נקבע רק אחד מן הפרמטרים – לא ניתן יהיה לעשות שימוש רק בו, ובית המשפט, הדן בתביעת המוסד, יידרש לקבוע את יחס הנכויות כמפורט להלן בפיסקה 17 (יצוין כי ההסתמכות על קביעת בית המשפט בתביעת הניזוק כנגד המזיק משיקה להסתמכות על השתק פלוגתא. יתרה מכך, חוק הביטוח הלאומי מכוון עצמו להסתמכות זו בהוראותיו, המבקשות להמריץ את הניזוק לברר במסגרת תביעתו גם את הנושאים המשמשים את הביטוח הלאומי, ובכך לחסוך ממשאביו של האחרון – השוו לרציונאל העומד בבסיס הוראת סעיף 330(א))" (שם, פסקה 16; הדגשות הוספו – י"ע).

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

בית משפט השלום בהרצלייה תאד"מ 24792-01-23 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ליברה חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת איילת טופז-אחיעזר תובעת מגדל חברה לביטוח בע"מ נתבעת ליברה חברה לביטוח בע"מ פסק דין

מונחת בפניי תביעה בסך 28,661 ₪ בגין ניזקי תאונת דרכים מיום 17.6.22.

...

לפיכך, סבורני כי התאונה ארעה עת נהגת התובעת נסעה בנתיב הימני ברחוב הנחשול, הבחינה בצד שמאל ברכב הנתבעת שכבר נכנס במספר מטרים בצומת ועל כן האטה, רכב הנתבעת חלף על פניה בצומת אך נעצר לאחר הרכב שעמד בכניסה לחניון.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,599 ₪ (30% מסכום התביעה) בצרוף אגרת משפט בסך 825.57 ₪.

התובעת תשלם המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.