תביעת לשון הרע: פיצוי ללא הוכחת נזק ומחיקת פרסום פוגעני

הנתבעת מחקה במחי קולמוס את עשייתו המפוארת של התובע למיצובה של רמת השרון שמערכת חינוך בצמרת הערים בישראל.

הוא מבקש לחייבה בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪.

לעניין זה ראו רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תיקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 08.01.2020) בו נקבע: "בשלב זה של התפתחות הפסיקה לא יכול להיות ספק כי פעולה ישירה של כתיבת "סטאטוס" או "פוסט" ברשת החברתית היא אכן פירסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע (ראו: עניין סרנה, בפיסקה 4.

פרסומים מהוים לשון הרע כאשר קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פירסומם עלול להביא לאחת או יותר מהתוצאות המנויות בסעיף 1 לחוק, ואין צורך להוכיח, כתנאי לקבלת פיצוי, כי אכן הביאו לתוצאה כאמור בפועל.

זאת, בין היתר, לנוכח הנחת המוצא כי פרסומים שיש בהם לשון הרע, גורמים בדרך כלל נזק, גם אם קשה להוכיח אותו ואת שיעורו.

התשובה על השאלה אם הפירסום עשוי להביא לפגיעה בכבודו של התובע צריכה להסתמך על היסתכלות כוללת בפירסום, תוך היתחשבות ברושם הכולל שנוצר משילוב הדיעות והעובדות המובעות בו. בעיניין רשת שוקן לעיל נקבע כי במקרים שבהם הפירסום מהוה הבעת דיעה, יש לייחס משקל רב במיוחד לחופש הביטוי בעת ההחלטה אם לסווגו כפוגעני אם לאו.

...

סבורני כי הפרשנות שמבקש התובע לייחס לאמור בפוסט של הנתבעת אינה עולה מהפרסום בעיניו של הקורא הסביר.

הדבר אך מחזק את המסקנה כי הפרסום נעשה בתום לב; וכפי שקבעתי לעיל מדובר בפרסום שהינו הבעת דעה וביקורת ואיני סבור כי הפרסום חרג מתחום הסביר.

לאור מכלול האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי מדובר בהבעת דעה על תפקודו של התובע כראש עיר, בחלוף שנים מספר לאחר תום כהונתו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 9,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

ביום 13.2.2019, הגיש המשיב כתב הגנה וכן הגיש תביעה שכנגד בגדרה תבע אף הוא פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק לשון הרע בסך של 33,000 ₪, וכן בצרוף הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך של 3,000 ₪.

במסגרת התביעה שכנגד טען המשיב כי במענה לדבריו ברשת הפייסבוק לפיהם פרסומיו של המבקש אודות המועמד לבחירות הם שיקריים, פירסם המבקש תגובות פוגעניות ומאיימות כנגד המשיב.

יתרה מכך, בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי דין התביעה שכנגד להמחק, על אף שכאמור, בהתאם לתקנה 11 לתקנות השיפוט בבית משפט לתביעות קטנות הייתה נתונה לו הסמכות ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה שכנגד, ובילבד שהתובע שכנגד – הוא המשיב - הצהיר בפני בית-המשפט על אמתות האמור בכתב תביעתו.

...

יתרה מכך, בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי דין התביעה שכנגד להימחק, על אף שכאמור, בהתאם לתקנה 11 לתקנות השיפוט בבית משפט לתביעות קטנות הייתה נתונה לו הסמכות ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה שכנגד, ובלבד שהתובע שכנגד – הוא המשיב - הצהיר בפני בית-המשפט על אמיתות האמור בכתב תביעתו.

שנית, ואף חשוב מכך, עיון בראיות שצירף המבקש בסופו של דבר במסגרת ההליך בפני בית משפט קמא מגלה, כי למעשה מדובר באותן ראיות בדיוק עליהן הסתמך המשיב בתביעה שכנגד ובכתב ההגנה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

על פי הנטען בכתב התביעה "עניינה של תביעה זו, בעיקרה, הנה בגין עוולה אזרחית על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), אותה ביצע הנתבע", הוא המערער לפנינו, "כלפי התובע", הוא המשיב, "באופן אכזרי, ציני, שפל וחסר עכבות והכל מתוך מטרתו (המוצהרת כימעט) לבייש את התובע, "לשפוך את דמו", להלבין פניו ולהשפילו קבל עם ועדה, באמצעות פירסום כזבים והפצת מידע סרק, פוגעני שאינו אמת אודות התובע וזאת נוכח הפסד פוליטי צורם שנחל הנתבע בבחירות המקומיות שהתקיימו בשנת 2013 בעיר רמת גן" (סעיף 3 לכתב התביעה).

בהתייחס לאלה נטען כי כללו לפחות חמישה פרסומים של לשון הרע, בגין כל אחד ואחד מהם זכאי המשיב "לפצוי כספי ללא הוכחת נזק" בסך של 100,000 ₪ - הראשון - "הכזב כי ... נפסל ע"י השב"כ מלכהן כעוזר שר ו/או נפסל מלהכנס למשרד ראש הממשלה על רקע פלילי" (עמ' 42 לפרוטוקול ישיבת מועצת העיר); השני - "הכזב כי ... ניסה לקבל במירמה הנחה בארנונה על ביתו ועל בית הוריו בהיותו חבר מועצה" (עמ' 42 לפרוטוקול ישיבת מועצת העיר); ׁ השלישי - "הכזב כי ... כחבר מועצת עיר דרש מקבלן טובות הנאה כדי לקדם תיק בנייה" (עמ' 44 לפרוטוקול ישיבת מועצת העיר); הרביעי - "הכזב כי ... הנו חלק מארגון פשיעה ו/או עבריין וכיוצ"ב" (עמ' 49-50 לפרוטוקול ישיבת מועצת העיר); החמשי - "הכזב כי ... עזר בזיוף קורות חיים של אימא שלו "לקבלה בערייה"" (עמ' 51 לפרוטוקול ישיבת מועצת העיר); (ראו סעיפים 46, 49, 59.2 לכתב התביעה) 1.3 עוד נטען בכתב התביעה כי המערער הוציא דיבתו של המשיב רעה ב"פרסומים כוזבים" שכתב בדף הפייסבוק שלו ביום 31.10.2013 (ראו סעיף 33 לכתב התביעה) וביום 10.1.2014 (ראו סעיף 45 לכתב התביעה) ועתר לסעד של "צו עשה המורה לנתבע ו/או מי מטעמו על מחיקת תגובת הנתבע לפוסט אודות התובע מדף הפייסבוק של הנתבע ופירסום היתנצלות פומבית ומפורטת בפני התובע על גבי דף הפייסבוק של הנתבע, באתר YNET באנטרנט, במקומוני העיר רמת גן, בעיתונים הגדולים ובמועצת העיר רמת גן" (סעיף59.1 לכתב התביעה).

...

המסקנה היא, לכן, כי לדעתי, פסיקת בית המשפט העליון לא מחייבת אותנו להגיע לתוצאה המוצעת בחוות דעתה של השופטת יעקובוביץ (במיוחד אם אנו מצרפים את דעת המיעוט של כב' השופט רובינשטיין בפסק דין חיר), וכי ניתן להגיע גם לתוצאה המוצעת בחוות דעתה של השופטת שבח, הנכונה יותר בעיני בנסיבות ענייננו, כאשר דבריו של המערער נאמרו על רקע יריבות אישית ופוליטית עם המשיב שתמך במתחרהו בהתמודדות על ראשות העירייה, בלי שבחן את אמיתות דבריו, וללא כל יחס לתועלת שהציבור עשוי היה להפיק מהם, כלומר: בחוסר תום לב ובזדון.

יונה אטדגי, שופט התוצאה בדעת רוב השופטים שבח ואטדגי, וכנגד דעתה החולקת של השופטת יעקובוביץ – הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

סעיף 7א(ד) לחוק קובע כי- "לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת". בפסיקת בתי המשפט, שדנה בסעיף 7א(ד) לחוק, נקבע כי ניתן לפסוק פיצוי בשל הוצאת לשון הרע, בשל פירסום פוגעני שנעשה, אך לא ניתן לפסוק פיצוי באופן נפרד בשל כל פרט מידע מטעה שנכלל בגדריו של אותו הפירסום.

"רו"ח מנירב ביקש בתביעתו כי בגין כל פרט מידע מטעה יפסק לטובתו פיצוי נפרד ללא הוכחת נזק. אין באפשרותי לעשות כן. החוק מאפשר פיצוי בגין כל עוולה, והעוולה היא הפירסום. לפיכך ניתן לפסוק פצויי ללא הוכחת נזק כמספר הפרסומים שנעשו, ולא כמספר העובדות המוטעות הכלולות בהם (ראו סעיף 7א (ד) לחוק איסור לשון הרע). לפני הוצגו שני פרסומים המהוים הוצאת לשון הרע: המייל השני עצמו והכתבה בכלכליסט. קשה לחלוק כי הפרסומים הללו נעשו בכוונה לפגוע ברו"ח מנירב, ולפיכך הפצוי המקסימלי שניתן לפסוק לטובת רו"ח מנירב, הוא פעמיים כפל הסכום הקבוע בסעיף 7א(ב) לחוק לשון הרע, דהיינו 200 אלף ש"ח בתוספת הפרישי ההצמדה לפי סעיף 7א(ה) לחוק איסור לשון הרע. הסכום האמור הוא כמובן הסכום המקסימלי אותו ניתן לפסוק לתובע כפצוי ללא הוכחת נזק" (ת"א (מחוזי מרכז) 5699-11-10 עופר מנירב, רו"ח נ' אייל ויובל ארד תיקשורת (1996) בע"מ. פסקות 43 ו- 44.

יוצא איפוא שניתן להחיל בעניינינו את המבחן שנקבע בפסיקת בתי המשפט לצורך מחיקת תביעה על הסף מחמת העידר עילת תביעה, כאשר דבר החקיקה הרלבנטי לעניין זה הנו תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי.

...

יוצא אפוא שניתן להחיל בענייננו את המבחן שנקבע בפסיקת בתי המשפט לצורך מחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילת תביעה, כאשר דבר החקיקה הרלבנטי לעניין זה הינו תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי.

המשיב טען שהאמירות מתייחסות לעניינים שונים ויש בפיצול התביעות כדי להקל על העומס המוטל על בתי המשפט, אלא שסבורני שיש לדחות את הטענה, ולטעמי טוב היה אלמלא טענה זו הייתה באה לעולם.

סבורני, אפוא, כי התנהלותו האמורה של המשיב עולה באופן מובהק לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

לטענת המשיבה, המבקש פעל נגדה ונגד עובדיה במסע השמצות פוגעני במסגרת פרסומים שונים שפירסם באנטרנט ובאמצעי התיקשורת השונים.

המשיבה העמידה את תביעתה שכנגד על סך של כ-2.2 מיליון ₪, לפי מנגנון הפצוי שנקבע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע (פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל אחד מהפרסומים, מקום שבו הוכח שהפירסום בוצע ב"כוונה לפגוע"); לחלופין, העמידה את תביעתה שכנגד על סך כ-1.1 מיליון ₪ לפי מנגנון הפצוי שנקבע בסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע (פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל אחד מהפרסומים); כמו כן, ביקשה המשיבה לחייב את המבקש בפצוי על סך 360,000 ₪ בגין נזקיה בעוולות של שקר מפגיע, רשלנות, עוולה חוקתית או הפרת חובה חקוקה.

סילוקה של תביעה על הסף הוא סעד קצוני שתוצאתו מחיקה או דחייה של התובענה בטרם זו התבררה לגופה, ולפיכך שמור סעד זה רק לאותם מקרים בהם ברור על פני הדברים כי גם אם יוכח מלוא הנטען בכתב התביעה אין כל אפשרות, ולו קלושה, כי יעלה בידי התובע לקבל את הסעד לו עתר (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה י"ב (4.6.2007); רע"א 6340/19 טאבטייל בע"מ נ' קושניר, פסקה 12 (25.2.2020); רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 22 (20.8.2020)).

...

לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה כי זה כולל שני ראשים: האחד, טענות לפרסומי לשון הרע שנועדו לפגוע במשיבה ובעובדיה; והשני, טענות ולפיהן פועל המבקש להטריד את המשיבה ועובדיה במשלוח "כפייתי" של "אינספור" תלונות נגד העיריה, עובדיה ומנהליה, לגורמי חוק, ממשל ורגולציה, בטענות שווא לשוחד, שחיתות, מרמה והפרת אמונים.

למותר לציין, כי אם יימצא שאכן יש לדחות את התביעה שכנגד, כטענת המבקש, ניתן יהיה לפצותו על ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהבירור המשפטי באמצעות פסיקת הוצאות.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.