התביעה הוגשה ע"ס 150,000 ₪, על פי ס' 7 א ו- ב לחוק, ובנוסף פיצוי בגין עוגמת הנפש והנזק שניגרם.
טענותיו התפשטו בקרב אנשי המיקצוע, עפ"י דברי הנתבע עצמו ויש על כן לפצות את התובע בסכום של 130,000 ₪, המורכב מ- 100,000 ₪ עפ"י החוק ו- 30,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני-עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.
(א) אדם גונב דבר אם הוא –
(1) נוטל ונושא דבר הניתן להגנב, בלי הסכמת הבעל, במירמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;
(2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להגנב, בפיקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במירמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.
הגנת תום לב במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(6) הפירסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פירסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת – הבעת דיעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה;
הגנותיו של הנתבע מתרכזות במספר מישורים אשר בסיסם הוא: "אמת דיברתי" ועל כן עומדת לי הגנת תום הלב, התובע דמוית צבורי עליה ניתן להעביר בקורת מקצועית לגיטימית, והזכות לחופש הביטוי העומדת לכל אחד, גם לנתבע, אשר בנוסף לכל גם הגן על אינטרס אישי שלו, וגם אם הן קיצוניות בהתבטאותן ומכעיסות עדיין הזכות לחופש הביטוי גוברת.
לו אכן היה מסרב לחלוטין התובע להציג את התסריטים בפני הנתבע היתה בכך היתנהלות במשפט בחוסר תום לב, אשר הייתה כשלעצמה מצדיקה העברת הנטל אליו.
...
בסיכומו של דבר: היה לשון הרע בדברי הנתבע על התובע בביטוי "גנב", עם זאת היה שימוש של התובע בתסריט של הנתבע על ידי התובע כאשר שאב ממנו רעיונות, דמויות, ועלילה לתוך סרטו גם אם הם מהווים רק חלק ממנו, בין אם ביודעין, בין אם במקורות להשראה, בין אם באופן לא מודע.
נכון בעיניי לפסוק כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 6,000 ₪ בלבד.
על כן הנני מקבלת את התביעה כך שהנתבע ישלם לתובע 6,000 ₪.
