תביעת לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ורשלנות נגד גוגל

התביעה הוגשה בעילות של הוצאת לשון הרע, שקר מפגיע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה".

ככל שפורסמו פרסומים המהוים לשון הרע, הרי שאלה פורסמו ע"י התובעים כנגד מאור ומשפחתו במסגרת כתבה באתר "בטריבונה" שפורסמה באותו היום בו פורסמה כתבה מס' 2 באתר "מאקו". בין השאר, ירום פירסם כי "אחרי שאנחנו עבדנו קשה ופילסנו לו את הדרך, עמי אדרי שהוא 'פושט רגל' מצא שיש כאן כסף ועוד מקור הכנסה, בתחילה האבא והאח זילזלו בו ולא התייחסו אליו ברצינות ופתאום שראו שהוא מצליח – הם התחילו לאיים על כולם ולהפר חוזים". בכוונת התובע בפירסום הייתה לבזות, להשפיל ולפגוע במשלח ידו של מאור, של אחיו ושל אביו.

בסיפא לכתבה, לאחר תאור מפורט של מימצאי פסק הדין וכולל ציטוטים מהעדויות שהופיעו בפסק הדין, הופיעה תגובה מאת מאור באותיות מודגשות: "מאור אדרי: "ממליץ בחום לאמנים לבדוק בגוגל לפני שהם חותמים" ממאור אדרי הפקות בראשותו של עמי אדרי ומשה זיו תיקשורת נימסר לפניית בטריבונה בנושא: "בין הזמר מאור אדרי לחברת ג'רני הפקות בע"מ תם בסוף 2011 הסכם לשיווק הופעותיו של מאור לאחר שההסכם בוטל ע"י מאור – הגישה ג'רני תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כאשר הצעד המרכזי שהתבקש בה הוא אכיפת ההסכם". אדרי המשיך: "בפסק דינה נשיאת בית המשפט כבוד השופטת הילה גרסטל נקבע כי לא ניתן לאכוף את ההסכם בנסיבות העניין ולנוכח מצב היחסים המעורער בן הצדדים ג'רני הפקות הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט העליון בטענה שבית המשפט המחוזי שגה בקביעתו האמורה. הוצאת העניין לתקשורת משקפת את המרמור שלו מההפסד בבית המשפט המחוזי ולא יכול להמשיך להרויח כסף על גבו של מאור אדרי..." התובעים טוענים כי האמירות כי התובע "ממורמר" משום שהוא "לא יכול להמשיך להרויח כסף על גבו של מאור אדרי" וכי התובעים הם ש"הוציאו" את הדברים לתקשורת הנם דברים כוזבים המהוים לשון הרע.

...

כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו- 4, יחד ולחוד לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כל סכום שישלם הנתבע 4, לתובעים עפ"י פסק הדין, יושב לו על ידי הנתבע 1, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום.

התובעים ישלמו הוצאות משפט לנתבעים 2-3 בסך של 7,500 ₪, וכן ישלמו לנתבע 5 הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפני תביעה כספית בגין לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ורשלנות, על סך 200,000 ₪.

טענות התובע התובע טוען כי הנתבע 1 העלה סירטון לאתר יוטיוב תחת הכותרת "אבנר קופל מת אבנר קופל מת" שבהמשך שונה ל- "champions party". סירטון זהה הועלה ע"י הנתבע 3 תחת הכותרת "חגיגות האליפות 2011 – GATE11". ביום 29.03.2012 עם היוודע לתובע דבר קיומו של הסירטון באתר יוטיוב, פנה באמצעות בא כוחו בפקסימיליה לחברת Google Inc.

אך מכל מקום, ברור בעליל כי כאשר מדובר בארוע בו אין עבריין מצד אחד וקורבן עבירה מהצד השני, אלא כל המעורבים פעלו בנגוד לדין הפלילי, אין לדעתי להעלות על הדעת שהחוק הפלילי ביקש להעניק לאחד המעורבים במעשה העבירה עילה בנזיקין נגד מעורב אחר בארוע העברייני בשל עצם ביצוע עבירה על ידי האחר (הפרת חובה חקוקה)".

...

סבורני כי המקרה דנא חצה במובהק את גבולות חופש הביטוי הלגיטימי, אף זה הקשה והמקומם.

משהוסרו הסרטונים, התייתר הצורך בדיון בסעד זה. פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום.

עריות בבתו הקטינה; ומכאן באה תביעתו בה עסקינן , במסגרתה עותר לחייב את הנתבעת בפצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה .

התובע הגיש כבת תביעה מתוקן במסגרתו צירף 3 נתבעים פורמליים, "גוגל" ישראל "מייקרוסופט ישראל בע"מ

אם פורסמו נגד אדם דברי לשון הרע בכמה מקומות בעת בעונה אחת, אין זה מחובתו כלל ועיקר להגיש תביעות נגד כולם.

...

לענין פרסום פסק הדין אני מאשרת פרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים, וזאת במטרה לשמור על טובת הקטינה ולא לפגוע בה. מספר הערות לפני סיום - לא מצאתי להיזקק לטענת הנתבעת כי, יש לקזז מהסכום שייפסק נגדה כל סכום שהתובע קיבל ואו יקבל מהנתבעים האחרים - מנועי חיפוש .

מדובר בטענות שאינן רלבנטיות ואין בהן ממש , לא מצאתי להתייחס אליהן ודינן להידחות.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה כאמור לעיל ,וקובעת כי הנתבעת אחראית לפרסום לשון הרע בעצם שליחת המכתב לא.ד.,ולא עומדת לה הגנה לפי חוק איסור לשון הרע.

כך עולה, כי המבקשים טוענים שהפירסום מהוה עבירה פלילית של פגיעה ברגשי דת (סעיף 173 לחוק העונשין), ושל הסתה לגזענות, (סעיף 144 לחוק העונשין), וכן מהוה לשון הרע כלפי כל מוסלמי כהגדרת המונח בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.

בבקשה גם הוזכרו עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה.

המשיבות טענו לחוסר יריבות והפנו לע"א 1622/09 גוגל ישראל בע"מ נ' חב' ברוקרטוב ואח' (נבו), שבו קבע בית המשפט העליון בהליך שנוהל כנגד חברת גוגל ישראל בע"מ, כי עצם קיומו של קשר בין חברה זו למשיבה 2, אינו "בסיס מספיק" לראות בשתי החברות בעלות דין חליפיות וכי הקשר העיסקי בין שתי החברות "אינו יוצר זהות ביניהן וכשהוא לבדו אין בכוחו לטשטש את קו הגבול ביניהן כישויות משפטיות נפרדות עד כדי שניתן יהיה לצוות על המערערים לקיים סעד שבמהותו מופנה כנגד Google Inc". אין ספק, כי ראציונל זה חל גם לגבי הקשר בין You Tube לבין שתי המשיבות.

במצב דברים זה, גם לא ראיתי צורך להתייחס לטענה המקדמית הנוספת שדין הבקשה להדחות על הסף בשל אי הגשת תביעה עיקרית, וכמובן ליתר השאלות שהצדדים עסקו בהן בהרחבה ובכלל זה, האיזון בין ערך חופש הביטוי לבין הצוו המבוקש.

...

המשיבות טענו, כי לא ניתן להיעתר לבקשה בשל העובדה שטרם הוגשה תביעה עיקרית אף על פי שכבר בישיבה הראשונה שהתקיימה, מיד לאחר שהוגשה הבקשה, העלו טענה זו כטענה מקדמית.

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא בעיקרו של דבר, שהבקשה אינה מופנית כלפי הגוף המתאים, ועל-כן לא ניתן לדון במכלול היבטיה.

במצב דברים זה, גם לא ראיתי צורך להתייחס לטענה המקדמית הנוספת שדין הבקשה להידחות על הסף בשל אי הגשת תביעה עיקרית, וכמובן ליתר השאלות שהצדדים עסקו בהן בהרחבה ובכלל זה, האיזון בין ערך חופש הביטוי לבין הצו המבוקש.

לפני תביעה בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות והפרת חובה חקוקה.

שנית, מקובלת עלי עמדת הנתבעות, שניתן היה לדלות את הקף התיקים או את רובם הגדול ממאגרי המידע המשפטיים המפרסמים את פסקי הדין המותרים בפירסום או אפילו מחיפוש שמו של התובע במרחבי האנטרנט (למשל " גוגל").

כאן המקום לציין, כי התובע לא הוכיח בתביעה זו את נזקיו כפי שאפרט בהמשך פסק הדין , יחד עם זאת, ולשם דחיית הטענה שצרוף הרשימה העצימה את פירסום לשון הרע שהביא לנזקיו, אדון בקצרה בטעם זה. על פי הפסיקה ולשם בחינת טענת ריחוק הנזק יש להיעזר במבחן הצפיות של המזיק את הנזק, ובמקרים בהם מתעורר קושי ביישום מבחן הצפיות ניתן להיעזר במבחן הסיכון (עמדת כב' הש' לשימוש במבחן הסיכון- רע"א 1519/20 פלונית נגד רעות- שירות נשים סוצאלי).

הדיבור "הגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה" שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] המסדיר את עוולת הרשלנות, כמו הדיבור "ההפרה גרמה לאותו אדם נזק" שבסעיף 64 לפקודה המסדיר את עוולת הפרת חובה חקוקה, מבטאים את יסוד הקשר הסיבתי בעוולות אלה (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113).

...

(ראו גם: פרשת פלוני, בעמ' 32) לאור האמור, אני קובע כי הגנה זו אינה קמה לנתבעת 1.

עם זאת, מאחר שלא הוכח כל קשר בין הנתבעת 1 לבין הגב' ממן, אני סבור שניתן לקבוע כי הנתבעת 1 לא התכוונה לפגוע בתובע בעת מתן הרשימה.

(ראו: סעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות) במקרה דנן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם ובראי הפיצויים שכבר נפסקו לתובע בפסק הדין, (שהתנהל בינו לבין גב' ממן בבית המשפט לענייני משפחה), וסעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות, אני סבור שיש לקבוע פיצוי בסך 5000 ₪ שעל הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד.