תביעת לשון הרע של עורך דין בגין פרסומים לוועדת האתיקה

בתגובה פנה הנתבע בתלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין בטענה כי התובע מאיים עליו בניהול הליכים אישיים שעה שמייצג את אישתו כנגדו.

מדובר בפירסום שלא חרג מהסביר בנסיבות שיחה בין בני זוג ולכן קמה חזקה שנעשה בתום לב. אמנם עולה כי הנתבע ממשיך להביע באוזני אישתו את דעתו אודות עורך דינה, אולם כל עוד פרסומים אלו לא חורגים משיחה בין בני זוג הנמצאים בהליך גירושין, יש לקבוע כעניין של מדיניות משפטית שהתבטאויות כאמור, בוטות ככל שיהיו, לא אמורות להוות עילה לתביעה בגין לשון הרע.

לפיכך הפירסום אינו מהוה לשון הרע וגם לו היה בו תוכן המקים עילה לפי החוק, עומדת לנתבע הגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק.

אמנם אין לעודד שיח הפוגע בכבודם של אחרים, לרבות במשלח ידם של עורכי דין, אולם בגדר האיזונים שבחוק איסור לשון הרע, ניתן לסבול פרסומים בוטים אשר לא זוכים להד ופירסום מעבר לשיחה בין שני אנשים.

...

לפיכך דין התביעה ביחס לפרסום השני להידחות.

סוף דבר בשיחה בין בני הזוג, כינה הנתבע את עורך דינה של אשתו, "עורך הדין הנוכל שלך", לאור טיב הפרסום ונסיבותיו, מצאתי כי אינו מהווה לשון הרע וגם אם מדובר בפרסום אסור, עומדת לנתבע הגנת הבעת הדעה.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

בפני תביעה כספית בעילה של הוצאת לשון הרע ובעילה נזיקית והפרת חובה חקוקה בגין משלוח תלונה ע"י הנתבע כנגד התובע לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין.

עומדות לו ההגנות שנקבעו בסעיפים 15(2), 15(3) ו-15(8) לחוק וכן קיימת חסינות מפני תביעה עקב הפירסום לפי סעיף 13(5) לחוק.

דיון ומסקנות: פירסום לשון הרע: סעיף 2 לחוק קובע מהו פירסום : (א) פירסום לעניין לשון הרע בין על פה ובין בכתב ובדפוס" וכאמור בסעיף קטן (ב) (2) הוא ייחשב כפרסום אם הוא "עשוי לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע". בהתאם לכך, משלוח התלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין , מהוה פירסום.

אילולי הגנת סעיף 15(8) לחוק, יפגע הליך הבקרה והביקורת על התנהלותם של אלו הכפופים לממונה או לרשות המוסמכת בשל חשש טבעי של מתלונן , במקרה דנן של עורך דין, שמא תוגש נגדו תביעה בגין פנייתו ללישכת עורכי הדין או לועדת האתיקה בגין תלונה בנוגע לחבר למקצוע.

...

לפיכך אני קובעת כי קיימת חסינות לפרסום מכוח סעיף 13 (5) לחוק שעה שהתלונה הוגשה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין המהווה חלק מהליך משמעתי , בין אם יבשיל לקובלנה בין אם לאו.

מהטעמים האמורים לעיל נדחית התביעה ומתייתר הצורך בבירור שאלת אמיתות הפרסום .

דין התביעה בעילה נזיקית להידחות בהיעדר טענה משפטית בנוגע לאותה עילה למעט הפרת חובה חקוקה של חוק איסור לשון הרע, במסגרתו נקבעו הגנות ופרסומים מותרים כמובא בגוף פסק הדין.

התביעה שכנגד של עו"ד עוז כהן בגין עוולת לשון הרע מבוססת על פרסומים, בתלונות שהגישו זלצמן לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין, שהם לטענתו פרסומים שמנוגדים לחוק איסור לשון הרע.

אפתח ואומר כי אם צד מבקש למחוק סעד מכתב התביעה הוא לא נידרש לשלם אגרה, ומכאן שטענותיו של עורך דין כהן בעיניין לא ברורות.

...

בסופו של דבר זלצמן השיבו ומילאו אחר החלטות בית המשפט וכבר ניתנו בעבר החלטות שקבעו ששאלת ההוצאות תישקל בתום ההליך.

סיכומו של דבר: הבקשות נדחו, ונותר רק לבחון בסוף ההליך אלו הוצאות נגרמו לעו"ד כהן כתוצאה מהעיכובים במתן תשובות על ידי זלצמן והאם יש לחייב בהוצאות בגינן בנסיבות תקופת החירום.

לצורך קידום ההליך אני מורה כי התובעים יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום והנתבע יגיש תצהירים מטעמו 30 יום לאחר מכן.

ביום 25.12.2013 הוציאה ועדת האתיקה המחוזית של לישכת עורכי הדין מכתב למר שפר, ובו החלטה כדלקמן: "לגנוז את התלונה. הועדה רואה בחומרה הגשת תלונה שהוגשה כבר בעבר והוחלט בה וזאת בהעתק מדוייק של התלונה. אילו היתה לועדה סמכות להזהיר את המתלונן או לחייבו בהוצאות היא היתה עושה כן". עו"ד סגל טוען בתביעתו כי התלונה מהוה לשון הרע חמורה ביותר.

עוד טוען הוא כי הגנות חוק לשון הרע, התשכ"ה-1965 עומדות לו. דין תביעת לשון הרע של עו"ד אלי סגל להיתקבל, תוך פסיקת חלק בלבד מסכום הפצוי אותו תבע.

סיכום נושא ההגנות מפני חבות בגין פירסום לשון הרע: בענין האמירה הקשה ביותר בפירסום בתלונתו של מר שפר לועדת האתיקה, לפיה עו"ד סגל אמר לו אמירה שקרית לפיה התשלום האחרון בעיסקה למכר דירה 15 נמצא בידו, תוך שגרם לו נזקים רבים, מר שפר אינו זוכה להגנה, שכן אמירה כזו של עו"ד סגל לא היתה ולא נבראה, מר שפר ידע שהיא לא אמת, והפרסום נעשה שלא בתום לב. חזקת חוסר תום הלב חלה גם על האמירה בפירסום ממנה משתמע, שלא בצדק, כי עו"ד סגל שיקר בטענה שאין די בתשלום האחרון כדי לפרוע את הלוואת המשכנתא.

...

  לאור כל האמור, על מר שפר לפצות את עו"ד סגל בסך 25,000 ₪ בלבד.

       אשר על כן, דין התביעה שכנגד להידחות.

       התביעה שכנגד של מר סורין שפר נדחית.

לפניי תביעה לפצוי בסך 140,000 ₪, בגין פירסום לשון הרע.

כך נקבע בע"א 466/83 אג'מיאן שאהה, ארכיהגמון הכנסייה הארמנית בירושלים נ' הארכיהגמון יגישה דרדריאן, לט (4) 734 (1986): "המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם אלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו הפירסום". כאמור, מדובר בתביעה בגין תלונה שהוגשה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין כנגד בנו של התובע, כאשר בתלונתו, היתייחס הנתבע לאפשרות שהתובע ביצע עבירת הלבנת הון.

בכלל זה לא ניתן לנצל את הגנת החוק לשם פגיעה בבני מישפחה של עורך דין, או בצד ג' כלשהוא, שאינו חבר בלישכת עורכי הדין ואינו נשוא התלונה בועדת האתיקה.

...

אני מוצאת, בהצטבר כל האמור לעיל, כי מנקודת מבטו אכן יש ממש בחשדות אלה, כדי הצורך לפנות בתלונה נגדו.

מכאן, כי מתוך האבחנה בין תלונת שווא שהמתלונן יודע כי אין בה אמת, ולא תוכל לחסות תחת הגנת "תום הלב", לבין תלונה שהמתלונן מאמין באמת ובתמים כי היא נכונה, ותוך יישום עקרונות אלה על המקרה דנא, אני סבורה כי הנתבע חוסה תחת הגנת תום הלב שבסע' 15 לחוק.

מכאן, מצאתי כי דין התביעה להידחות.