תביעת לשון הרע של עובד בגין אמירות פוגעניות במקום העבודה

פיצוי בגין לשון הרע בכתב התביעה תובע התובע פיצוי בגין לשון הרע , אשר הוגדר על ידו כך: "ביטויים פוגעניים ואכזריים שהשפילו וביזו את התובע" וכן על הוצאת דיבה בכינויים כגון "גנב" ו"מאונן" ועוד (ס' 86-84).

אף אם ציין לפחות חלק מאותן התבטאויות אשר טוען כי הן לשון הרע ("גנב" ו"מאונן") לא עמד בדרישה לפרט גם את נסיבות הפירסום של אותן אמירות כנדרש ואף לא מתי נאמרו ובנוכחותם של איזה עובדים באופן ספציפי.הרקע המצוי בכתב התביעה ובתצהיר יש בו כדי לשפוך אור על האווירה במקום העבודה, ושוכנענו כי התובע אכן זכה לכינויים שונים כולל אלה שציין, ואולם בכך לא די ככל שעסקינן בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, כדלעיל.

בנסיבות אלה אין לומר כי צפויה היתה תועלת מהתראה שהיה נותן התובע.השווה לענין זה הדברים הבאים: " סבורה אני כי על פי כל קנה מידה אובייקטיבי, אין מקום להתבטאויות דוגמאת זו של המעביד בעניינינו, כלפי עובד, ועצם חשיפתו של עובד בסמוך להתפטרותו ליחס וצורת התבטאות כה בוטה, מהוה הרעת תנאים כה חמורה ומוחשית עד כדי כך שניתן לייחס למעביד את הרצון להפטר מן העובד, כפי שאף ראינו בעניינינו כמבואר לעיל.... אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, מסקנתי הנה כי התובע זכאי לפצויי פיטורים מהנתבעת בגין תקופת עבודתו" (עב' (חי') 5087/00 זיטינסקי – א.ח. תעשיות עיבוד שבבי מדויק בע"מ ( 2.3.03).

...

אף שסבורים אנו כי התובע האריך אף הוא שלא לצורך, הרי שמספר העדים הרב שזומן לעדות גם מצד התובע נבע בעיקר בשל הצורך להוכיח עניינים שהוכחשו, ושהובהר לעיל כי לא היה כל מקום להכחשתם, ובכדי להפריך טענות שווא שהועלו נגדו.

בנסיבות הענין סבורים אנו כי ראוי שההוצאות שיפסקו ישקפו לא רק את התוצאה אליה הגענו לגופו של ענין (קבלת חלק מתביעת התובע (כרבע הימנה לאחר קיזוז הרכיבים שבוטלו/שונו) ודחיה כמעט מלאה של התביעה שכנגד) אלא אף את הארכת ההליך שלא לצורך .

בנסיבות הענין תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו ושכ"ט בסך של 16,000 ₪.

דיון והכרעה חוק איסור לשון הרע נועד להגן על כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות איסור על פירסום אשר עלול להשפילו, לבזותו או לפגוע בו. זאת, בכפוף לסייגים הקבועים בחוק.

(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2)   לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

] הינה כי כן, במלאכת האיזון שערכנו בין כלל הערכים המונחים על כפות המאזניים, ובכללם חופש הביטוי, כבוד האדם והערכים הראויים במסגרת יחסי העבודה, ובשים לב לנסיבות המקרה דנן, אנו סבורים כי דברי הנתבעת בהודעת הדואר האלקטרוני מהוים לשון הרע כהגדרתה על-פי חוק.

] במקרה דנן, עתרה התובעת לפצוי בגין כל אחת מן האמירות הפוגעניות אשר הופיעו בהודעת הדואר האלקטרוני והעמידה את סכום תביעתה הכולל על סך של 250,00 ₪.

אנו תקווה כי פסיקתנו זו תהווה סמן אשר לנורמות ההיתנהגות הראויות במקום העבודה ואף תוביל את המדינה כמעסיק לשוב ולבחון עמדתה לעניין זה. סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל אנו רואים לקבל את תביעת התובעת וקובעים, כאמור, כי הפירסום שפירסמה הנתבעת בהודעת הדואר האלקטרוני מהוה לשון הרע.

...

כפי שהובהר לעיל, באיזון בין כלל השיקולים במקרה דנן לא זו בלבד שאנו סבורים שלא היה מקום לשלול את זכות גישתה של התובעת לערכאות על הסף, אף ראינו לקבל את תביעתה.

אנו תקווה כי פסיקתנו זו תהווה סמן אשר לנורמות ההתנהגות הראויות במקום העבודה ואף תוביל את המדינה כמעסיק לשוב ולבחון עמדתה לעניין זה. סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל אנו רואים לקבל את תביעת התובעת וקובעים, כאמור, כי הפרסום שפרסמה הנתבעת בהודעת הדואר האלקטרוני מהווה לשון הרע.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪.

בדיון בבקשה הנ"ל, שהתקיים ביום 15.6.14 בפני כב' השופט אבי שליו, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, כדלקמן: "אנו מוכנים שהצו שהוסכם בהחלטת כב' השופט צימרמן מיום 21.11.12 יוארך למשך שנה מהיום. בהתאם לצוו שניתן מבלי להודות בטענות מי מהצדדים, ולמען הסר ספק, נאסר על מי מהצדדים באופן הדדי לעקוב אחר אחר (הכפילות במקור – י"ד) רעהו, ליצור כל קשר האחד עם רעהו, לרבות באופן ישיר או באמצעות מכשיר סלולארי או בדואר אלקטרוני או בפקס ולאיים על מי מרעהו, לפגוע בפרטיותו או להטרידו בכל דרך בין אם בביתו או במקום עבודתו. מבלי להודות בטענות, המשיב מתחייב שאינו מתחזה למי מהמבקשים, לא ברשת האנטרנט לרבות בפייסבוק, ביוטיוב או ברשת חברתית אחרת והצדדים מסכימים כי ככל שיוכח מעתה והלאה כי המשיב יתחזה למי מהם, הם רשאים לתבוע אותו בגין כך והצדדים מסכימים על פיצוי מוסכם בגין כל הפרה בסך של 100,000 ₪. מוסכם כי ככל שקיימים פרסומים על שם מי מהמבקשים בתיק זה, המבקשים מודיעים לכל גוף שפירסם כי הם מבקשים להסיר אותם ואין למשיב כל היתנגדות להסרת הפרסומים האמורים...". כמו כן, בעקבות תלונתו של התובע למישטרה בגין תקיפה כאמור לעיל, הוחלט במהלך חודש אוגוסט לשנת 2014, על הגשת כתב אישום כנגד הנתבע ועניינו נדון במסגרת ת"פ 16835-08-14 (להלן: "התיק הפלילי").

לטענת התובע, בעקבות פסק דינו של בית המשפט בתיק הפלילי, החל הנתבע לפרסם פרסומים שונים בגנותו, העולים כדי לשון הרע ובהם פירסום של חלקים מפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי, לצד כותרות משמיצות ובהן אמירות פוגעניות בדבר הישגיו הלימודיים של התובע, באתר Youtube (יוטיוב), בקבוצות שונות ברשת החברתית פייסבוק הקשורות למכללה שבה למד התובע ובעמוד הפייסבוק האישי של הנתבע.

באשר לייחוס לתובע את הפסוק מספר תהילים: "בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו", אשר משמעותו: כל פעם שאנשים רעים באים לתקוף אותו, הם נכשלים - אמנם, יש בדברים אלה משום דברי לשון הרע, שהרי כינויו של אדם כאדם רע, אינו דבר חיובי, אלא דבר שעשוי להשפיל ולבזות, כמפורט בסעיף 1 לחוק המגדיר לשון הרע כך: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;". עם זאת, לדידי, בהקשר שבו הדברים נאמרו, היינו בעקבות הגשת התלונה של התובע כנגד הנתבע וזיכוי הנתבע בתיק הפלילי, אפשר, גם אם בדוחק, לראות את ייחוס הפסוק הנ"ל לתובע כמי שחוסה תחת הגנת האמת בפירסום שכן, בנסיבות, אפשר לראות את הגשת התלונה והזיכוי במשפט, גם במבט אובייקטיבי, כמעשה רע שניסו לעשות לנתבע ואשר כשל.

בסעיף 27 לסיכומיו, עותר התובע להגדיל את הפצוי בגין פירסום דברי לשון הרע לכפל הפצוי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, וזאת בשל הפגיעה והנזק לחייו של התובע כיום ובעתיד, לטענתו ואולם, משעה שטענה זו עלתה רק במסגרת הסיכומים (ולא בכתב התביעה), אין מקום לקבלה.

...

בדיון שהתקיים ביום 21.11.12 בפני כב' השופט אריאל צימרמן, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, כדלקמן: "...לאחר ששמענו את הצעת בית המשפט, הגענו להסכמה שלפיה ינתן צו חדש האוסר על כל אחד מבעלי הדין ליצור קשר כלשהו עם הצד האחר, לאיים עליו, להתחקות אחריו, לפגוע בפרטיותו, או להטרידו בכל דרך, בין אם בביתו, בין אם במקום עבודתו ובין אם בכל מקום אחר". ברם, לטענת התובע, בתום אותו דיון ובצאתם של הצדדים משערי בית המשפט, תקף אותו הנתבע פיזית.

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי מן הדין ומן הצדק לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע ולאחר שקלול כל הנסיבות, החלטתי להעמיד את סכומי הפיצוי על הסכומים שיפורטו להלן וכאשר אני מוצא מקום להדגיש שוב, את מה שכבר עולה מהדברים שציינתי לעיל בפרק זה של פסק הדין ולפיהם - ביחס לכל אחד מהפרסומים ישנו שוני, לעיתים מהותי, בין כל אחד ואחד מהמשתנים אשר משפיעים על גובה הפיצוי, היינו בהיקף החשיפה שלו זכה הפרסום, בחומר הדברים שפורסמו, בקהל היעד שנחשף לפרסום ובמשך הפרסום וכיוצ"ב. לפיכך, יתכן ושני פרסומים שונים, ששונים במהותם בחומרת הדברים שפורסמו, יזכו לפיצוי זהה או דומה וזאת משום, למשל, שהחשיפה לפרסום הייתה שונה מאוד או קהל היעד היה שונה וכו'.

15,000 ₪ עבור הפרסום בקבוצת הפייסבוק של תלמידי המרכז הבינתחומי ששמה "לוח הטרמפים הרשמי של המרכז הבינתחומי" - "פרוטוקול עוז ימין הסטודנט הנרפה למשפטים עם אביו השטינקער של המשטרררע". סוף דבר אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע סכום כספי כולל בסך של 70,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל וכן את אגרות תביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות לגזברות ועד התשלום בפועל לתובע.

כמו כן, בנסיבות בכללותן, ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר בסך של 15,000 ₪.

בנוסף, הוציאו הנתבעים לשון הרע על התובעים באמצעות פרסומים רבים, שארבעה מהם פורטו בכתב התביעה: (1) במכתבם מיום 26.5.2012 של הנתבעים מס' 2-1 לועדה המקומית לתיכנון ובנייה חיפה (להלן: הועדה המקומית), בו ביקשו הצמדת פקח שישגיח על עבודות בנייה בהיתר של התובעים, הם כינו אותם כמי ש"ידועים כפורעי חוק".

(2) נתבע מס' 3 השמיע באוזני מזכירת הוראה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, שהוא מקום עבודתה של התובעת, ביטויים רוויי שנאה כלפיה, וכינה אותה "אדם רע ואכזרי, אשר עושה צרות לכל הסובבים אותו, מסוכנת"; (3) נתבע מס' 1 העביר לדיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון מידע על הליך משפטי שהתנהל בין התובעים לנתבעים בבית משפט לתביעות קטנות, כינה את התובעת "שקרנית" וטען כי מינוייה לתפקיד בפקולטה הנו "שגיאה קשה"; (4) נתבעים מס' 2-1 השמיצו את התובעים במסעדה באיזור מגוריהם, והנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת) אף אמרה: "אין סיכוי שמהנדסת מלומדת (התובעת - א"ג) תהיה חברה של מוכרת במסעדה". נטען כי הפרסומים מהוים ניסיון להשפיל את התובעים, לעשותם לשנאה, לבוז וללעג, על מנת לפגוע בדמותם בהליכים המתנהלים בפני הרשות המקומית, לפגוע במשלח ידה של התובעת בטכניון ולהכפישם ברמה האישית בביתם ובאיזור מגוריהם.

הודגש כי אין לבחון כל אחד מהפרסומים ב"חלל ריק", אלא יש לראותם כחלק ממסכת מתוכננת ומכוונת שנועדה ליצירת מומנטום שלילי נגד התובעים בכל מקום אליו יפנו - בעבודה, בבית ומחוצה לו. מאחר והפרסומים נעשו בכוונה לפגוע ובזדון, נתבע בגין כל אחד מארבעת הפרסומים שפורטו פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.

אשר לפירסום הראשון, נטען כי אין מדובר בלשון הרע, ובכל מקרה עומדת להם הגנת "אמת דברתי", מאחר והתובעים פעלו בנגוד להיתר בנייה ואף הוגש נגדם כתב אישום על-ידי הועדה המקומית.

הינה איפוא, עלינו לשאול ולשקול, מה היה מבין האדם הסביר, לנוכח האמירות הפוגעניות .

...

עדות התובעים, בני זוג, הינה בגדר "עדות יחידה". החלטתי לקבלה, בהיותה משתלבת עם מכלול הראיות בתיק זה, המצביעות על רצף מקרים של התנכלויות של הנתבעים לתובעים, ובמיוחד לתובעת.

הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי הכולל ללא הוכחת נזק על סך 20,000 ₪.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: (1) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 22.6.2015, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) 10% מסכום אגרת התביעה ששולמה בפועל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

יש לפצות את התובע בגין לשון הרע על סך של 100,000 ₪ לנוכח מספר רב של אמירות פוגעניות ולא מקרה בודד (ראה סעיף 48 לכתב התביעה), ויש לפצות את התובע בגין פגיעה בפרטיותו בסך של 50,000 ₪ (ראה סעיף 64 לכתב התביעה).

וראו מה נקבע שם: "מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מיגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שתוף וגילוי מירביים...חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תיפקודם, כחלק אינטגרלי מניהול תקין של כוח אדם וכאנטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק...מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמאציה רלוואנטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות. עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים...מאידך יש להיתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות...לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה - במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב - להזהר האחד בכבודו של מישנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות". הינה כי כן, יש לפרש את חוק איסור לשון הרע בהקשרים של יחסי עבודה, באופן שיגן על הערכים שבבסיס החוק, אך מבלי לפגוע במירקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור עילת תביעה בגין כל התבטאות.

...

משכך, נדחית גם תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע.

בנסיבות אלו אני קובעת כי לא בוצעה כל הפרה של פרטיות התובע, במקרה דנן.

לסיכום אשר על כן התביעה נדחית.