תביעת לשון הרע של מנכ"ל דיור מוגן נגד חבר ועדת ביקורת

עוד טענה התובעת כי דו"ח מבקר המדינה מחודש מאי 2018, אשר נפסל כראייה כשלעצמו, מציג תמונה של ניהול פסול הן של המנכ"ל והן של המזכיר ומשכך עשו שניהם את ועדת הבקורת לועדת "משפט שדה", בין היתר על מנת לפטר את התובעת.

יש לקבל את טענת הנתבעים 2-4 כי הוצאת דו"ח לגורמים הרלוואנטיים במפעל הפיס, חברי הדירקטוריון, המנכ"ל וכו', היא פעולה לגיטימית החוסה תחת חובתם כדין, ומוגנת בחוק איסור לשון הרע, גם כפרסום מותר שנעשה על פי דין וגם על "אמת בפירסום" בה נדון בהמשך.

מר יער והנתבע 1 הוכיחו טענתם זו. בנוסף טענה וועדת הבקורת כי אין לבית הדין סמכות לידון בעילות התביעה נגדה שכן טענת התובעת בדבר דיבה ולשון הרע בנושאים המצויים בסמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40 (5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 המוסמך לידון בעיניין אזרחי לפי חוק החברות.

...

התביעה נגד הנתבעים 2,3 ו-4 נדחית.

תשלם התובעת שכר טרחת ב"כ הנתבעים 2-4 בסך 25,000 ₪ וכן הוצאות מר איתמר יער בסך 6,000 ₪.

התביעה נגד נתבעת 1 נדחית מכל וכל מכל הנימוקים שפורטו כולם ביחד וכל אחד לחוד.

ביום 20.04.16 פנה התובע למנכ"ל מר ירון בבקשה לפרסם על לוח המודעות הודעה לדיירי הכפר בעיניין פיזור הועדות ואי זימון חברי וועדת ביקורת לישיבות הדירקטוריון וכן בדבר סילוקו מהישיבה מיום 18.04.16 (ראה נ/59, נ/60).

בכתב התביעה המתוקן הוסף פירסום נוסף, דברים שנאמרו בפרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 06.10.16, על ידי הנתבע כדלקמן: "יגאל גולדשטיין בנו של מר אליהו גולדשטיין תושב גני עומר הגיש תביעה, לפי חוק לשון הרע "בכוונה לפגוע בי ולבזות אותי ברבים" – כנגד יו"ר הדירקטוריון, יצחק רונן.

התובע טוען בכתב התביעה בעצמו: "..אשת הנתבע הגישה נגדי תלונה במישטרה על שתקפתי אותה פיזית ולכן התבקשתי ע"י המישטרה להמנע ככל האפשר מלהסתובב בכפר וכן להמנע ממפגש עם התובע ואשתו". לפיכך גם הפירסום הנ"ל מוגן תחת ההגנה "אמת דברתי" (ראה דיון להלן בשאלת ה"עניין צבורי").

בשל כל האמור לעיל עולה כי אין ולא היה בעצם אמירת הדברים בישיבת הדירקטוריון וגם אין ולא היה בתליית פרוטוקול הישיבה הנ"ל על לוח המודעות בכפר - משום פירסום לשון הרע של התובע נגד הנתבע.

...

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחות נזק, ובין היתר שקלתי את היותו של הנתבע איש ציבור, שקלתי את הרקע לדברים, שקלתי את העובדה שמדובר בשלושה פרסומים, שקלתי את המילים שנאמרו, שקלתי את תפוצת הפרסום, שקלתי את העובדה שהתובע לא מצא להתנצל ועד היום חוזר על הטענות, במסגרת הליך זה, ושקלתי את הנזק שנגרם לנתבע, מצאתי כי על התובע, מר יגאל גולדשטיין לשלם לנתבע, מר יצחק רונן, סך של 27,000 ש"ח. לסיכום התביעה שהגיש התובע, מר גולדשטיין, נגד מר רונן, נדחית.

התובע ישלם לנתבע סך של 27,000 ש"ח. התובע ישיב לנתבע אגרת בית משפט לפי דרישה.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 27,000 ש"ח. בפוסקי ההוצאות לקחתי בחשבון את המשאבים המרובים שדרש תיק זה, את הבקשות הרבות מאוד שהגיש בעיקר התובע, את העובדה שהתקיימו שלושה דיונים הוכחות ארוכים, את העובדה שהתיק נוהל עד תום.

(9.5) ביום 17/6/14 פירסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפירסום הבא: (נספח י"א לכתב התביעה) "חשוב מאוד שתדעו שנכון לעכשיו התוכנית של מע"ר דרום צפויה לעבור בעיקר על קולות החרדים... כרגע על פי כל הסימנים צפויים להצביע בעד: 4 חברי מועצה של אגודה, 3 חברי מועצה של ש"ס, גרשוב וגבי כנפו. אתם מבינים עכשיו טוב מי אלו שמוכרים אתכם? מחר ברבע לשש בערב אם העתיד שלנו חשוב לכם, בואו איתנו לבניין הערייה!". כנפו טוען, כי השמוש במונח "מוכרים אתכם" הוא "לשון הרע", בכך שמייחסים לו אינטרסים זרים, העדפת טובתם של אחרים על פני טובתם של תושבי העיר, קבלת החלטות שלא על בסיס מקצועי ושימוש לרעה בכוח הצבורי.

הוא מתח ביקורת לגיטימית על מהלכיו של התובע שנועדו לקדם את מע"ר דרום וטען כי לאחר שהתובע הבין כי פעילות הנתבע עשויה לפגוע בו בהמשך כהונתו כנציג ציבור, וביכולתו לגרוף רווחים לכיסו ולכיסם של חבריו על חשבון תושבי העיר, הוא החליט לתבוע אותו על מנת להשתיקו.

הפרסומים בדבר "המחטף" לכאורה שמבקש גבי כנפו לבצע, ולקיים דיון בועדה המקומית בעת מבצע צוק איתן (סעיפים 9.6, 9.7, 9.8) מהוים לטעמי "לשון הרע". לגיטימי ביותר למחות נגד העובדה שדיון יתקיים בעת מילחמה, אך יצירת ההקשר בין קיום דיון לכאורה תוך מחטף ובמחשכים בזמן מילחמה, על מנת לאפשר את "מכירת" אינטרס תושבי אשדוד לטובת יזמים הקרובים (עפ"י הפרסומים) לכנפו – הוא המהוה "לשון הרע"; שכן מיחס לכנפו מעשי שחיתות עלומים, הנכסים לגדר הגדרת "לשון הרע" כמשמעותה בחוק.

בחקירתו הנגדית העיד כנפו (פרוטוקול ישיבת יום 3.4.16 עמ' 90-94), כי הוא מנכ"ל של קבוצת 207 ובעל מניות (קטן) בה ואין בבעלותו חברות נוספות בעיר אשדוד.

חבר המועצה מר אבי אמסלם מש"ס, לא נכח בדיון שהתנהל בועדה, אשר נמשך שעות אחדות לפני ההצבעה אולם דקות ספורות לפני ההצבעה בועדה, הוא הגיע והצביע בעד האישור להגדלת כמות יחידות הדיור.

לעומת זאת, חזקה שלילית היא כי מפרסם לא היה תם לב אם נתקיימה אחת הנסיבות הבאות: אם הפירסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו; אם הפירסום לא היה אמת והמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לברר את האמת עובר לפירסום; או אם הוכח שהמפרסם התכוון לפגוע במידה החורגת מהמידה הסבירה הנדרשת להגנת הערכים המוגנים ע"י הגנת תום הלב (סעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע; וכן ע"א 6903/12 Canwest Global Communication Corp.

לסיכום: לאור האמור לעיל, משהגעתי למסקנה כי חלקם של הפרסומים הוא בגדר "לשון הרע", וכי הקמפיין בכללו היוה פירסום לשון הרע נגד התובע, ומשהגעתי למסקנה כי לא עומדות לנתבע הגנות סעיף 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע, דין התביעה להיתקבל בנוגע לסוגיית האחריות.

...

הטענה בנוגע לאמיתות הפרסומים נדחית משהגעתי למסקנה כי לא ניתן ליהנות מהגנת אמת בפרסום.

לסיכום עניין זה: ממכלול הנסיבות ולאחר שמיעת העדויות אני סבורה כי הנתבע לא פעל בתום לב ואינו יכול ליהנות מהגנת סעיף 15 לחוק.

לסיכום: לאור האמור לעיל, משהגעתי למסקנה כי חלקם של הפרסומים הוא בגדר "לשון הרע", וכי הקמפיין בכללו היווה פרסום לשון הרע נגד התובע, ומשהגעתי למסקנה כי לא עומדות לנתבע הגנות סעיף 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע, דין התביעה להתקבל בנוגע לסוגיית האחריות.

רקע וטענות הצדדים המשיב שימש בתקופה הרלוואנטית כמנכ"ל חברת "גני עומר בע"מ" שהנה חברה לדיור מוגן (להלן: "החברה"), ואילו המבקש, אשר מתגורר בדיור המוגן במקום, שימש כחבר וועדת הבקורת אשר מונתה על ידי האספה הכללית.

סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע: "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות העובדים;"

עוד יוער כי בתביעה דומה שהוגשה על ידי המשיב (ת"ק 24866-07-12 ישראל פלס נ. יצחק רונן (21.11.2012), בה תבע המשיב את יו"ר וועדת הבקורת, מר יצחק רונן, בגין לשון הרע, החליט בית המשפט להעביר התביעה מבית המשפט לתביעות קטנות לבית המשפט השלום].

המבקש אף טען להגנה המנויה בסעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע בו נקבע כי : "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום". בית המשפט שלל מהמבקש הגנה זו, כאשר נראה כי היה עליו לבצע בדיקה מדוקדקת יותר של ההגנה זו, תוך בחינת האמור על רקע חובתו של המבקש, כחבר ועדת ביקורת, לבצע ביקורת ולהעביר דברים המתגלים לו במסגרתה, מתוקף תפקידו, והכל בזהירות הראויה.

...

המבקש אף טען להגנה המנויה בסעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע בו נקבע כי : "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". בית המשפט שלל מהמבקש הגנה זו, כאשר נראה כי היה עליו לבצע בדיקה מדוקדקת יותר של ההגנה זו, תוך בחינת האמור על רקע חובתו של המבקש, כחבר ועדת ביקורת, לבצע ביקורת ולהעביר דברים המתגלים לו במסגרתה, מתוקף תפקידו, והכל בזהירות הראויה.

נראה כי בנסיבות שצוינו, לא די בעצם אמירתם, כדי לשלול הגנה זו. סיכומו של דבר, לאחר שקילת מלוא נסיבות העניין, ומשנראה כי ניהול התובענה במסגרת הליך של תביעות קטנות אינו המסגרת הראויה, אני מקבלת את הערעור באופן שפסק הדין של בית המשפט קמא יבוטל והתובענה תועבר לבית המשפט השלום אשר יקבע דיון בפניו וידון בה מחדש.

נוכח האמור ומשהוריתי על ביטול פסק הדין, מורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו במסגרת תיק זה. כמו כן, לאחר שמצאתי כי מן הראוי היה שלא לדון בתובענה זו במסגרת הליך של תביעות קטנות, הנני מורה אף על ביטול החיוב בהוצאות שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא מיום 2.8.2012.

רקע עובדתי: התובע היה במשך שנים רבות ובעת הרלוונטית לתובענה זו, מנהל האגודה לתרבות הדיור (להלן: "את"ד") בעיריית לוד (להלן: "העיריה").

לשון הרע: תביעה המוגשת בגין פגיעה בלשון הרע עיקרה שמירה על שמו הטוב של אדם, "אכן, הזכות לשם הטוב של האדם היא ערך יסוד בכל משטר דמוקרטי. היא תנאי חיוני לחברה שוחרת חירות. היא מבוססת בין השאר על הצורך בהערכה פנימית, בגאווה אישית ובהכרה אישית בין בני אדם" (בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור פד"י נג (3) 817 עמ' 832).

" על הרציונל שמאחורי הסעיף נקבע בבג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פד"י מז (5) 653 עמ' 658 "ההצדקה להגנה זו נעוצה באינטרס הצבורי החשוב בכך שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים שעליהם הן מופקדות. אומנם, מידע שכזה עלול להיות שגוי ולגרום לנפגע נזק רב, אולם 'החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על פיו". מכתבו של הנתבע הופנה למנכ"ל העיריה שמתוקף תפקידו מהווה הכתובת הנכונה כממונה על כלל עובדי העיריה ונושא באחריות הכוללת על תפקוד עובדי העיריה ובהקשר זה "התלונה המוגנת חייבת להיות מוגבלת לסוג העניינים שבנוגע אליהם היה האדם שאליו הופנתה התלונה ממונה על הנפגע" (אורי שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז 1997,ע מ' 302) ולמבקר הפנימי שמתוקף תפקידו אמור לחקור בנושאים נשוא מכתב הדיבה כאמור בסעיף 170 א' לפקודת העיריות; "(א) ואלה תפקידי המבקר:

פירסום המכתב: אחת מטענותיו של התובע עניינה תפוצתו הרחבה של המכתב "אחרי שקיבלתי את המינוי ב-18.1.99 והוא בוטל ב-19.1.99 ומיום זה ידעתי שיש מכתב כזה, כל עובדי העיריה וחברי המועצה ידעו זאת" (פ' עמ' 50 ש' 12-13).

עצוב היה הסברו של מבקר העיריה באשר לעיכוב הבדיקה, בעיריה שבה מעשים שכאלה, לצערנו, לא היו חריגים, שלא עמדה בדרישות של ניהול ראוי ובסדרי מינהל תקינים, עד כדי פזורה ומינוי ועדה קרואה על ידי שר הפנים: "משרד מבקר העיריה מונה עובד נוסף אחד לי. קבלנו את המכתב והיינו עסוקים בסדרה גדולה של דברים לא פחות חשובים...

לסיכום, הגם שלא ננקט בפועל כל הליך נגד התובע הרי הן מבקר העיריה והן סגן הפרקליט המדינה סברו כי יש לכאורה ממש בעבירות שבוצעו ע"י התובע ודי בכך כדי לקבוע כי תעמוד לנתבע גם הגנת "אמת דברתי". לאור הכל האמור לעיל דין התביעה להדחות.

...

לא שוכנעתי כי התובע היה עומד בהכרח בתנאי המיכרז הנדרש לתפקיד הנידון ונבחר לתפקיד כאמור בעדותו של מר פנחס עידן ראש העיר דאז "התקשי"ר מחייב אותי להוציא מיכרז אך המינוי היה זמני. יכול להיות שבסופו של דבר היה מישהו אחר מקבל את התפקיד. הוא היה צריך להיתמודד כמו כולם במיכרז והטוב היה זוכה" (פ' עמ' 41 ש' 22).

לאור האמור לעיל נדחית התביעה.

מאחר והוברר כי גם הנתבע אינו טלית שכולה תכולת ולא שוכנעתי לגבי מניעיו הטהורים והאלטרואיסטים אינני פוסקת הוצאות.