תביעת לשון הרע נגד עיתון מקור ראשון

עוד צוין בהחלטת זילברשץ, כי "החלטה זו הובאה לידיעתו של הרב אריאל ולידיעת עו"ד ריקי שפירא מארגון קולך והיא על דעתם". ההליך בבית משפט השלום בשנת 2013 הגיש המבקש תביעה לפצוי בגין לשון הרע נגד עמותת קולך, הגב' חנה קהת (המייסדת והמנהלת של עמותת קולך) והגב' איילת וידר כהן (מי ששמשה יו"ר עמותת קולך בתקופה הרלוואנטית).

עניינה של התביעה במספר פרסומים של המשיבות בעיניינו של המבקש: (1) כתבה בעתון "מקור ראשון" שבה התראיינה המשיבה 2 בעיניין הסלחנות של החברה לנושא של הטרדות מיניות, ובין היתר ציינה את "העובדה שאדם כמו יוני מילוא מ'ראש יהודי', שועדת בוררות קבעה שהטריד מינית באופן מילולי, עדיין מופיע בימי עיון כמרצה וכדמות חינוכית" (להלן: הפירסום הראשון).

...

סוף דבר – הבקשה נדחית.

ביום 20.7.2015 הגיש התובע לבית משפט השלום תביעת לשון הרע נגד עתון יתד נאמן ונגד העיתונאי בנימין רבינוביץ על סך 2,000,000 ₪.

כן נטען כי הפירסום הופיע בטריטוריה הקרובה והטבעית של עסקו של התובע; שהאכסניה לפירסום, יתד נאמן, בעל שיעור חשיפה גבוה; שקוראי העתון הנם בבחינת קהל שבוי שכן זהו מקור המידע היחיד לו הם חשופים; שהפירסום הופנה באופן ברור וישיר ללקוחות קיימים ופוטנציאליים של התובע, שהפירסום מתייחס ישירות למשלח ידו; שהפירסום מייחס לתובע עוון חריג של החטאת קהל המאמינים; שלא פנו לקבל תגובה מפורטת מאת התובע טרם הפירסום וההימנעות מפירסום היתנצלות או תיקון.

לא כך לגבי חלקו הראשון של הפירסום המתייחס לפירסום על מציאת רצועות תפילין מזויפות של עור עם שכבה סינטטית שהן פסולות לכל הדיעות, הוא פירסום שבו נוצרה בפועל, לשון הרע משתמעת ביחס לתובע.

...

אמנם, התובע טוען כי קהל הקוראים ידע את שמו וכי הוא בעל המותג, מפרסומים שעשה העיתונאי רבינוביץ בחשבון הטוויטר שלו, ואני מקבלת את טענתו כי הציבור זיהה את המותג איתו, אולם, בכל הנוגע לשאלת תום הלב של הנתבעים, עולה גם מכך שלא היו רצון או כוונה של הנתבעים לפגוע בתובע אלא רק להזהיר את הציבור, וגם עובדה זו תומכת במסקנה בדבר תום ליבם.

לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הצילומים פורסמו בעתון המקור במסגרת כתבות על ראש המועצה בגינן הוגשו תביעות לשון הרע, הן ע"י ראש המועצה והן ע"י עוזרתו האישית, הלא היא התובעת.

"העיקר שיש סידור עבודה לחברה של ממן" בדומה לתביעה שהגיש ראש המועצה כנגד הנתבעים אשר נדחתה זה מכבר על ידי מותב זה(31999-12-19), גם בתביעה זו נילקחו המילים והמשפטים, שלטענת התובעת מהוים לשון הרע, מתוך כתבות שלמות מבלי לציין את ההקשר הכולל של הפירסום.

דיון והכרעה המסגרת המשפטית בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965(להלן: החוק), ארבעה שלבים הם בבחינת השאלה האם אחראי מפרסם בעוולת לשון הרע: הראשון - כי מדובר ב"פירסום"; השני - כי הפירסום הנו משום "לשון הרע" לפי מובנו הטבעי והרגיל בעיני קורא סביר; השלישי - בחינת תחולתן של הגנות אפשריות; והרביעי, בהיעדר הגנה - בחינת הסעד המתאים לנפגע מהפרסום והתייחסות אפשרית להקלות הקבועות בחוק.

...

לדבריו נעתר לבקשתו של אביבי לשמש כמנכ"ל המועצה על אף שהיה כבן 67 "כשהגעתי ראיתי שאני לא מקבל סמכויות... אחרי חודשיים אמרתי לקובי אני מבין שהעוזרת שלך היא האדם החשוב אני לא נהנה מהעבודה מבקש להתפטר" (עמ' 24, שורה 23) בהמשך טען כי לא התאפשר לו לעבוד נוכח התנהלותה של התובעת "ראיתי שכל הדברים מתנהלים רק על פיה של תמר. לא באתי להיות העוזר של העוזרת". (עמ' 24, שורה 31) עדותו בנוגע לסכסוך שהתגלע בינו לבין התובעת וניתוק יחסי העבודה באה לידי ביטוי בישיבת מליאה שהתקיימה בעניינה של התובעת והדברים יובאו בהמשך .

סוף דבר לאחר בחינת מכלול הפרסומים, עולה כי התביעה הוגשה באופן שהכביד על בירור ההליך ומנע את אפשרות התובעת להוכיח כי פרסום מסוים מהווה לשון הרע.

על כן, התביעה נדחית.

בחודש ינואר 2004 פורסמה בעיתון 'מקור ראשון עתון ישראלי לאומי' (להלן: "העיתון") וברשת האינטרנט כתבה נרחבת אודות מר יהודה מאיר (ראה נספח א' לכתב התביעה – להלן: "הכתבה") שכתב הנתבע 2, מר אפי מאיר, שכותרתה "אל"מ יהודה מאיר שהורד לדרגת טוראי וסולק מהצבא מסתער על ראשות עיריית אריאל". בגוף הכתבה נכתב, בין היתר, בזו הלשון: "'אתה בקשר עם קצינים נוספים שנפגעו ונזרקו מהצבא כמוך? אני בקשר עם משה גבעתי'.

משקבעתי כי הפירסום נשוא התביעה הינו בגדר לשון הרע, יש לבחון האם עומדת לנתבעים הגנת אמת בפירסום, לה הם טוענים.

...

מכל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי לנתבעים עומדת הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק.

סוף דבר התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכר־טירחת עורך־דין, בסך של 7,000 ₪, בצרוף מס־ערך־מוסף, ריבית והפרשי הצמדה, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום תל אביב - יפו תא 212225/02 פרץ בוני הנגב האחים פרץ בע"מ עיתון מקור ראשון החדש 1999 בע"מ פסק דין

התובעת מלינה על כך כי הנתבעים גרמו לפרסום מאמרים מכפישים ומבזים בעיתונות המקומית, העולה כדי הפצת לשון הרע כנגדה.

התובעת סבורה כי באמירות אלה יש משום קיומה של לשון הרע על פי החוק, שכן יש בכתבה השתלחות בתובעת אשר, לכאורה, "משחדת שופטים במערכת המשפט, על מנת שיטו משפט לטובתה, והכל כדי לפגוע בחלשים", כלשון כתב התביעה.

לעניין זה נקבע בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, תק על 2008 (3), 2030, 2051 (2008), כדלקמן: "מעקרונות היסוד האמורים לעיל, נגזרים השיקולים שיש לשקול לצורך הערכת שיעור הפיצוי הראוי, בין לחומרה ובין לקולא. בראש וראשונה, יש לתת משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, אשר הפצוי התרופתי נועד להטבתו. קיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה...

...

בהמשך הדברים, הופיעה מודעה פרסומית נוספת בעיתון זה ביום 25.1.02 על פיה בהמשך להודעה הקודמת בדבר הקמת עמותת "נפגעי פרץ בוני הנגב ולאור ריבוי הפניות והתגובות בעניין החלטנו על פתיחת משרדנו בשדרות מול משרדי חברת פרץ בוני הנגב...

כמו כן ישלמו הנתבעים מס' 4 ו-6 לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לפיכך, נדחית התביעה כנגדו.