ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת.א. 18869-06-11, שניתן על ידי כב' השופט ישעיהו טישלר ביום 29.10.14, בו חויב המערער לפצות את הערייה בסכום של 15,000 ש"ח בגין פירסום לשון הרע.
כותרת הידיעה היתה "גם לתפור מיכרז לא יודעים לעשות בערייה". ובהמשך הכתבה:
"מתפרת המכרזים בעריית אשדוד עובדת ללא הפסקה. השבוע פורסם מיכרז למישרה פנויה של עורך דין לתפקיד תובע משפטי בעינייני פקוח חנייה. על-פי אחת מהדרישות לתפקיד, נראה על פניו שכנראה יש כבר מועמד או מועמדת שהוא "מקורב" או "מקורבת". באחד הסעיפים מצויין "עורך דין ללא ניסיון, שסיים היתמחות בפרקליטות המדינה או במישטרה, או בתקופת התמחותו הופיע בבתי משפט בתחום הפלילי", הוא יהיה כשיר להיות מועמד, וזאת במקום שהדרישה צריכה להיות ההיתמחות בדיני תעבורה, לדוגמא.
גם בהנחה וקמה לה עילה, הכללים הנוגעים לה שונים לרעתה - מאלה החלים על אדם פרטי, בפרט לאור ההכרעה ברע"א (מחוזי ב"ש) 1062-04-12 גלילי נ' עריית אשדוד, (29.10.12) אשר ניתן במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, בו נקבע כי אמות המידה לבחינת לשון הרע נגד רשות ציבורית שונות מאמות המידה בתביעתו של אדם פרטי.
כמו כן, ברי כי קיומה של הגנת אמת בפירסום אינו מותנה בהודאה מפורשת מטעם הערייה כי המיכרז 'נתפר', הודאה שאכן אין זה סביר לצפות לה; אף על פי כן, גם בהנחה, כי אמות המידה הנוגעות לתביעה של תאגיד ברף הנמוך, עדין היה על המערער להציג ראיות של ממש לטענותיו, וזאת לא עלה בידו לעשות.
...
מאחר והעירייה התנגדה לבירור הטענה כי "תפרה מכרזים" אחרים, יש להניח שטענה זו הינה אמת ובנסיבות אלה אין משמעות יתרה לשאלה האם גם המכרז הספציפי נשוא התביעה היה "תפור". גם המסכת העובדתית הנוגעת למכרז, נשוא הפרסום, מחייבת את המסקנה שהפרסום הוא אמת, שכן המבחן הוא לידיעה בעת פרסום הכתבה ולא על פי ההתרחשויות לאחר מכן.
לטענה זו עונה המערער שמאחר ובעבר לא קיבל תגובות מהעירייה, עת פנה לקבלת תגובתה, אין מקום לראות בבחירתו שלא לפנות אליה לקבלת תגובה, חוסר תום לב.
אין בידי לקבל עמדת המערער.
סוף דבר, הערעור נדחה.
המערער ישלם הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של 12,000 ש"ח להיום.
