מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת לשון הרע נגד מפקחת משרד הרווחה ומדינת ישראל

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2015 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

נפרט כעת את נושאי התביעות התלויות ועומדות שאת איחודן ביקשו הצדדים: ס"ע 15778-04-14 גדי חדד- מדינת ישראל משרד הרווחה עניינה של תובענה זו היא תשלום רטרואקטיבי שכר על שעות נוספות, הכרה בותק קודם, המרה ותשלום גמול הישתלמות מקסימלי לפי דרוג המח"ר ולא לפי דרוג העוסי"ם. ביום 2.10.14 הוגש לבית הדין כתב הגנה מטעם המדינה.
התביעה הוגשה נגד מר מוחמד ג'יהאד אגברייה, אשר משמש כמפקח משרד הרווחה מחוז המרכז ת"א, מר משה שיאון סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מר יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים וגב' יוספה גולן ממונה על הטרדות מיניות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.
ס"ע 15065-12-14 גדי חדד- רבקה עקיבא ואח' מדובר בתביעה לתשלום פיצוי עבור נזקים שנגרמו לתובע בסך 1,500,000 ש"ח בגין לשון הרע, היתעללות והסתה לאיומים, לאלימות וגזעניות, פגיעה בחוק היסוד - כבוד האדם וחרותו, כליאת שוא ועיכוב שלא כדין, חוק הגנת הפרטיות וכליאת שוא לפי פקודת הנזיקין ועוד.
...

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

מבוא והצדדים להליך בפני תביעה כספית על סך של 150,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעות בגין פירסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן- החוק).
הנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת), הנה עובדת משרד הרווחה ושימשה כמפקחת מחוזית בזמנים הרלבאנטיים לתביעה, לרבות מפקחת על הפנימייה שאותה ניהל התובע.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל - משרד הרווחה, הוגשה בהיותה המעבידה של הנתבעת ומכוח אחריותה הישירה ו/או השילוחית למעשי ו/או מחדלי הנתבעת לטענת התובע.
...
גם אם היה מוכח הפרסום הפוגע הרי שקמה לטובת הנתבעות ההגנה האמורה לעיל ועל כן דין התביעה בין כך ובין כך: דחייה ביחס לכל העילות והנזקים הנטענים ביחס לשתי הנתבעות.
למען הסר ספק, כל טענות התובע בכתב התביעה ובסיכומיו (לרבות לעניין היות הישיבה מיום 9.11.14 משום ישיבת שימוע וכיו"ב טענות החורגות מעילת התביעה כאן והנזק) - נדחות.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

עיקר האישומים נגד העוררת נסוב על טענות כי פירסמה ברשת האנטרנט, בעצמה ויחד עם הנאשמים הנוספים, תכנים בוטים ומבזים, לרבות תכנים מיניים, ביחס לשורה ארוכה של מתלוננים, מרביתם עובדי ציבור, כשבמוקד מצויים גורמי רווחה וגורמים ממערכת אכיפת החוק והמשפט.
סחיטה זו, הובילה לכך שהמתלוננת ויתרה על כספי פיצויים שנפסקו לה כדין במסגרת תביעת לשון הרע אשר הגישה נגד נאשמת 1 ונאשם 2.
בנוסף, בין השנים 2016-2008, ביצעה נאשמת 1 עבירות מירמה שונות, הכוללות זיוף מסמכים רישמיים של מוסדות המדינה, אשר בוצעו כלפי המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבינוי והשיכון.
זאת ועוד, שני הצדדים היתנגדו לאפשרות של שיחרור לפיקוח אלקטרוני בהיעדר פקוח אנושי: העוררת מאחר שהיא סבורה שאין צורך בפקוח כזה, בשים לב לכך שהדבר לא נידרש מהנאשמים הנוספים עת שוחררו למעצר בית, ולעובדה שהיא שהתה במעצר מאחורי סוגר ובריח תקופה ארוכה, במהלכה עברה גם טפול שקומי; המשיבה לאור העמדה העקרונית כי פקוח אלקטרוני הוא אמצעי התומך בפקוח אנושי, ולא אמצעי העומד בפני עצמו (וראו בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 10 (10.8.2015)).
...
לאחר ששמעתי באריכות את טיעוני הצדדים, הן לעניין הטענות שהועלו בערר, והן ביחס לתנאים לשחרור העוררת לחלופת מעצר, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר, ולהורות על שחרורה של העוררת לחלופת מעצר בהתאם לתנאים שיפורטו בפסקה 19 של החלטה זו. ההליך הפלילי בעניינה של העוררת הוא סבוך, וכולל מסכת מורכבת של הליכים שונים, אשר אף הגיעו מספר רב של פעמים לפתחו של בית משפט זה בהקשרים שונים.
עמדה על כך השופטת ברון, אשר ציינה בהחלטתה מיום 24.7.2018, את הדברים הבאים: עוד ייאמר כי בית המשפט המחוזי סבר כבר בהחלטת המעצר כי אין מקום להבחין בין שלושת הנאשמים בפרשה בהתייחס לרמת מסוכנותם, ואני שותפה למסקנה זו בכל הנוגע לעילת המעצר; דעתי שונה ביחס לקביעתו המאוחרת של בית המשפט שלפיה היקף או אופי העבירות המיוחסות לעוררת מצדיקים הבחנה בינה לבין הנאשמים הנוספים עד כדי חריצת דינה למעצר ממושך מאחורי סורג ובריח ושחרורם של שותפיה לכתב האישום למעצר בית.
אם מצרפים לכך את העובדה שהעבירות המיוחסות לעוררת אינן ברמת החומרה הגבוהה ביותר, הרי שסבורני כי מדובר ברמת סיכון שאינה מצדיקה את המשך החזקת העוררת מאחורי סורג ובריח.
בהינתן השיקולים האמורים, הגעתי למסקנה כי בעת הזו יש מקום לשחרר את העוררת לחלופת מעצר בהתאם לתנאים המפורטים להלן: העוררת תמצא במעצר בית מלא, במשך כל שעות היום והלילה, בבית בו מתגורר בן זוגה, מר משה שלם, בבת ים (להלן: "מקום מעצר הבית").

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

להבדיל ראו ת"א 15482-08-14 לאונור גבריאלה אילומינטי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים משפטיים), שם נדחתה תביעת לשון הרע נגד רשות המיסים בין היתר בשל הוראות סעיף 13(9).
בית המשפט מציין למשל את פסק הדין בעיניין מולקנדוב, שם: "התריעה ראש מחלקת הפיקוח על קרנות נאמנות ברשות ניירות ערך...בשיחה טלפונית שקיימה עם צד שלישי, מנכ"ל של קרן השקעות, מפני פעולותיו של מי שניהל את תיק ההשקעות של הקרן.." בית המשפט קבע שם כי מדובר בלשון הרע אולם קובע את הדברים מהוים פירסום מותר שכן: "רשות ניירות ערך מופקדת על עניינם של המשקיעים בניירות ערך, וחובתה מכוח הדין לדאוג להגנתם וטובתם של המשקיעים". בית המשפט העליון הנכבד מציין שבחינה של המקרים שנידונו בפסיקה, כמו גם עיון בדיוני הכנסת, לצד הניתוח הלשוני של הסעיף, מסייעים לשרטט את קוי המתאר של המצב הטיפוסי בו הוא עוסק וכך נכתב שם (בדעת הרוב של כבוד השופטת דפנה ברק ארז): "..אני סבורה, כי הכוונה שביסוד הסעיף היא לתת מענה למצבים הרבים שבהם רשות מוסמכת מתירה (או אף מחייבת), לפרסם דבר מה שאמלא ההיתר או ההוראה שניתנו היה יכול להחשב לשון הרע. מדובר במידע המצוי בזיקה ממשית לתפקידיה של הרשות אשר יש אינטרנס קונקריטי לפרסמו, אך עולה צורך להתגבר על חשש אפשרי הן מצד עובדי הרשות עצמם והן של "גורמי הביניים" – כגון כלי תיקשורת, ארגונים אזרחיים או אנשים פרטיים – מפני הגשה של תביעת לשון הרע נגדם.
הוכח שם שחברת הסיעוד פעלה בהתאם להוראות נוהל של המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה, המחייב בדווח לישכת הרווחה המקומית, ובהתאם לחקיקה למניעת הטרדה מינית.
...
אני דוחה את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, שכלל לא ביקר במקום ואף לא עיין בתמונות רלוונטיות.
לסיכום הנתבעת תשלם לתובע סך של 150,000 ₪ + 8,400 ₪.
באחריות התובע לפעול מול האתרים הנ"ל, בעקבות פסק דין זה. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 23,400 ₪ (התיק התנהל עד תומו, התקיימו שני קדמי משפט, שני דיוני הוכחות, והוגשו סיכומים).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ד) התובעים טענו באשר לכתבה הרביעית (מיום 12/5/03): כותרת הכתבה היא: "משרד הבריאות מועל בתפקידו". התובעים טענו, כי לאחר שהכתב סקר את כל הסכנות והזוועות המפורטות בכתבה באשר לאוזלת ידו של משרד הבריאות לפקח על מכונים במרפאות פרטיים, מובא שוב בכתבה העניין של מכון התובעים ומכון זה בלבד כדוגמה "לפעילותה הרופסת של הנהלת המשרד". התובעים טענו, כי הנתבעים חזרו בכתבה זו על דברי הדיבה שפורסמו כלפיהם קודם לכן וקודם לפירסום הכתבה לא נעשתה פניה כלשהי אליהם לשם אימות ובדיקת "העובדות" שפורסמו בכתבה.
באשר לכתבה הראשונה מיום 30/9/99: (9.1) הכתבה שכותרתה העיקרית היא "בדיקות רדיואקטיביות ללא נוכחות רופא" כוללת בצידה "בוקסה" שכותרתה: "תביעת דיבה נגד רשות השידור" ושם נכתב: "מכון קר, מכון פרטי לבדיקות רפואיות, הגיש ביולי 98 תביעת לשון הרע בבית משפט השלום בתל אביב, על דו"ח ביקורת של מבקר המשרד בסניף המכון בירושלים. התביעה הוגשה נגד משרד הבריאות, רשות השידור, רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות ברשות, והכתבת רבקה נוימן. נוימן פירסמה ביולי 96 ב"מבט" חלק מימצאי הדו"ח נגד המכון.
מינצר הוסיף כי "כל הבדיקות במכון קר מתבצעות בהתאם לנהלים ולנוהגים המחמירים בישראל, ועל פי הנחיות משרד הבריאות". מהנהלת משרד הבריאות נמסר כי "המשרד נערך להקמת מערך בקרה במכונים לרפואה גרעינית". (9.4) טענת ההגנה מכוח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע: במקרה דנן, הכתבה במהותה מעלה טענות שהן אמת ויש בהן עניין ציבורי וזאת מעבר לעובדה ולפיה חלק מהכתבה שבו נסקר ההליך המשפטי נהנה מהגנת "פירסום מותר" מכוח סעיף 13 לחוק.
(10.3) תגובתו של מר מינצר הובאה כדלקמן: "מנהל המכון, גור מינצר, אומר כי מימצאי משרד הבריאות "כוזבים". לדבריו, המכון "עומד באופן תדיר בכל הביקורות של הגורמים המפקחים על הקרינה, מכשירי הלייזר להסרת שיער בטוחים ומופעלים בפקוח רופא ועל ידי מטפלים שעברו הכשרה מתאימה, ומכשיר הלייזר להסרת משקפיים מופעל על ידי רופא בלבד". בעיניין הפיקוח על החומרים הרדיואקטיוויים במכון, כתב מינצר בדצמבר 2001 לרופאים והטכנאים במחלקה לרפואה גרעינית: "איננו יכולים לעמוד בלחציהם של משרד הבריאות והרשויות כדי להבטיח עמידה בדרישות החוק". למכתבו הוא צירף פנייה של משרד העבודה והרווחה המפרטת את נוהלי העבודה עם חומרים רדיואקטיווים.
ואולם, לדברי בכיר במשרד הבריאות, "הפיקוח של המשרד על המרפאות הפרטיות הוא אפסי. מדובר לעתים בסכנה לבריאות הציבור". (10.4) בהמשך הכתבה נכתב, כי הנהלת משרד הבריאות התבקשה ב"ימים אלה" להשיב לממצאי בדיקת מבקר המדינה על המרפאות הפרטיות.
...
(10.14) בנסיבות אלו, אני סבורה, כי קיימת הגנת תום הלב גם באשר לכתבה זו. (10.15) הכתבה מתייחסת במפורש למקרים נוספים במכונים אחרים ולא רק למכון התובעת, ולא נכתב כי מקרה המוות שמוזכר בכתבה מיוחס למכון קר. (לעניין זה מקובלים עלי דברי ב"כ הנתבעים בסעיפים 122 – 135 לסיכומיה ולא מצאתי לנכון להרחיב יתר על המידה בעניין זה בגוף פסק הדין).
(12.2) מקובלת עלי לחלוטין טענת הנתבעים ולפיה מדובר ברשימה שהיא הבעת דיעה על היתנהלות משרד הבריאות נוכח דו"ח מבקר המדינה והכתב מצא לנכון לתת את עריכת הביקורות במכון קר באשדוד כדוגמא להתנהלות משרד הבריאות.
לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו