תביעת לשון הרע נגד מאמן כדורסל על ידי מאמן הכדורסל

הרקע לבקשה המשיב (התובע), הוא מאמן כדורסל.

המשיב הגיש נגד המבקשים והנתבעת 2 תביעה לתשלום יתרת שכר עבודה מחודש יולי 2016 ועד לחודש נובמבר 2016, שכר עבודה עד לתום התקופה הקצובה בהסכם העבודה, פיצוי בגין העסקה פוגענית, פיצוי בגין לשון הרע ופצוי בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות.

אולם, על פני הדברים, מהוראות אלה לא ניתן ללמוד את שמנסים המבקשים לטעון, דהיינו שניתן להגיש תביעה אישית כנגד בעל תפקיד בפני המוסד לבוררות או לטעון טענות להרמת מסך נגדו בכל נושא ועניין על ידי מאמן או שחקן.

...

עם זאת, משעילות התביעה האחרות הן עילות המצויות בסמכותו של בית הדין ואינן ברות בוררות אני סבורה שאין לפצל את הדיון ולהעביר את עילות התביעה הללו לדיון בפני המוסד לבוררות, זאת על מנת לקיים דיון יעיל, למנוע הכרעות סותרות ולחסוך בעלויות.

בשולי הדברים אציין כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי שניתן לתבוע את המבקש במוסד לבוררות, ואסביר.

סוף דבר הבקשה נדחית.

נספח ב'2 – העתק כתבה מיום 15.11.16 באתר ספורט 5 – בכתבה זו צוטט מר ברנר כמי שאמר: "למרות סגל השחקנים המעולה, הקבוצה נימצאת בתחתית הטבלה, ואנחנו חייבים שהוא יעזור לנו מקצועית... פנינו למיקי דורסמן, מאמן מעוטר ובכל יכולת מקצועית מהטובות בארץ, ששמש כמנהל מקצועי בליגת העל בבקשה לעזור לנו להפיק את המיטב מסגל השחקנים הזה". בהמשך לדיוננו לעיל, איננו רואים באמור בכתבה זו משום לשון הרע.

שנית, הטענה שמר ברנר ניסה לחפש מאמן חלופי לא הוכחשה על ידי הנתבעים.

כן צוטטו קטעים מתוך "כתב התביעה" לפיהם מר ברנר פועל "בזדון ובעקביות כדי לפגוע ולכרסם במעמדו ובסמכויותיו של מרשי וזאת באופן חסר תקדים ותוך פגיעה במירקם המקצועי של הקבוצה". בכתבה המצולמת מיום 23.5.17 נאמר שהעמותות סבלו מ-"ניהול בעייתי שהביא לקריסה", ועוד "מיליונים שנעלמו לכאורה", "מאמנים שמצטערים על הרגע שדרכו באולם זיסמן" והאשמות שמטרתן הייתה "להפנות אצבעות מאשימות כלפי מר ברנר וכלפי מר וילהלם". עוד נאמר בכתבה זו, מפי מר פלדה, כי "המועדון הזה והאנשים המנהלים אותו הוא פשוט רקוב מהיסוד" וכי "הטענות העיקריות נגד השניים [מר ברנר ומר וליהלם] הן בנוגע לתקציב שלכאורה לא הוזרם לתיפקוד השוטף של הקבוצה". מר ברנר נישאל בכתבה, על הכספים שהזרימה עריית רמת גן לקבוצה – "אז לאן הלך הכסף, אם לא לאנשי הצוות והשחקנים?" וענה "את התקציב הם קיבלו, אבל מה עשו עם הכסף? אין לי מושג". כדי להמחיש את העובדה שהקבוצה לא קיבלה תקציב, אמר מר פלדה בכתב – "הפסיקו לתת לי מים באימונים לשתות, הייתי מגיע לאימונים, לשחקנים היו בקבוקי מים, למאמן לא היה בקבוק מים לשתות... משעה שלוש בצהרים כשהשחקנים נמצאים באולם עד אחת בלילה, לא קיבלו אפילו לאכול סנדויץ. שחקנים בגובה 2 מטר, 2.05 מטר גדולים, זה אנשים שמן הסתם יותר רעבים מבן אדם ממוצע. מועדון כדורסל מיתנהל, צריך לדאוג לשחקנים שלו, לתת להם משהו לאכול. אנחנו חברה, אנחנו בני אדם. אנחנו בני אדם" (תמליל הכתבה המצולמת צורף כנספח י' לכתב התביעה שכנגד).

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, לא מצאנו כי ניתן לבסס על מסרונים אלה את טענת התובע מבחינה ראייתית.

לאחר עיון בטענות הצדדים וראיותיהם, לא מצאנו שמר פלדה עצמו ייחס חשדות בפלילים לתובעים שכנגד.

סיכומו של דבר, מר פלדה נמצא כמי שהוציא לשון הרע, מבלי שתעמוד לו הגנה בדין, בכך שייחס למר ברנר התנהלות "בזדון". כאמור, מר פלדה טען להגנת אמת דיברתי בלבד.

סוף דבר התביעה נדחית.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט יואל עדן) מיום 1.5.2011, בת.א. 1206/05, אשר דחה את תביעת המערערים, שעילתה לשון הרע בגין פרסום אשר ביצע המשיב במסגרת פורום באתר אינטרנט, וקבע כי הגם שלא הוכיח המשיב את טענתו בדבר אמת בפרסום, קמה לו הגנת תום לב בפירסום.

האמרות שבאו מעטו של המשיב ואשר פורסמו באתר הנן: "לאחר ההפסד בכדורסל. לקצץ במשכורת של השחקנים ומר לנקרי בראשם, האם יש הצדקה לתשלום של 100,000 ₪ ב-8 חודשים". במענה נשאל המשיב על ידי מנהל האתר אם אפשר לראות מסמכים, תלוש משכורת וכדומה והמשיב השיב: "כן יאיר, אפשר. בנו של אלי לנקרי מקבל משכורת של למעלה ממאה אלף שקל בעונת המשחקים תרצה אני מוכן להראות לך". במענה השיב משתתף בפורום, בשם בן ארז, כי בתור אחד שהיה חלק מהקבוצה ומכיר את הדברים מקרוב, אין אמת בדברים וכי המשכורת הינה נמוכה בהרבה ממה שנאמר ועוד ציין כי עידן לנקרי לא רק משחק בקבוצה ומאמן אותה, אלא גם מאמן קבוצה במחלקת הנוער של האגודה וכי כל האמירות כנגדו חסרות בסיס עובדתי.

סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע המסדיר את סוגיית הנטלים והחזקות קובע מפורשות כי חזקת תום הלב תקום לאדם אם ביצע את הפירסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15, כמפורט לעיל, וחזקה שעשה את הפירסום שלא בתום לב אם נמצא, בין השאר, כי הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפירסום אמצעים סבירים להווכח אם אמת הדבר ואם לאו, או בנסיבות בהן נמצא כי המפרסם התכוון, על ידי הפירסום, לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15 לחוק.

...

לטענת המערערים הגם שבית משפט קמא עמד על הספקות שהתעוררו בליבו לעניין הגנת אמת בפרסום, ספקות אשר במידה מסויימת ערערו את עמדת המערערים, בפרט לנוכח העובדה כי לא היה בידי המערער 2 כדי להציג מסמכים בכתב אודות רמת הישתכרותו, קבע הוא בסופו של דבר כי לא היה אמת בפרסום.

הדגשת חופש הביטוי, תוך צימצום הדרישות להוכחת תום הלב, עלולה להרחיב את אפשרות השמעת הבקורת עד הפיכתה לדברי לשון רע. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לקבל את הערעור ולקבוע כי לא קמה למשיב הגנת תום הלב בפרסום.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט יואל עדן) מיום 1.5.2011, בת.א. 1206/05, אשר דחה את תביעת המערערים, שעילתה לשון הרע בגין פירסום אשר ביצע המשיב במסגרת פורום באתר אינטרנט, וקבע כי הגם שלא הוכיח המשיב את טענתו בדבר אמת בפירסום, קמה לו הגנת תום לב בפירסום.

האמרות שבאו מעטו של המשיב ואשר פורסמו באתר הנן: "לאחר ההפסד בכדורסל. לקצץ במשכורת של השחקנים ומר לנקרי בראשם, האם יש הצדקה לתשלום של 100,000 ₪ ב-8 חודשים". במענה נישאל המשיב על ידי מנהל האתר אם אפשר לראות מסמכים, תלוש משכורת וכדומה והמשיב השיב: "כן יאיר, אפשר. בנו של אלי לנקרי מקבל משכורת של למעלה ממאה אלף שקל בעונת המשחקים תרצה אני מוכן להראות לך". במענה השיב מישתתף בפורום, בשם בן ארז, כי בתור אחד שהיה חלק מהקבוצה ומכיר את הדברים מקרוב, אין אמת בדברים וכי המשכורת הנה נמוכה בהרבה ממה שנאמר ועוד ציין כי עידן לנקרי לא רק משחק בקבוצה ומאמן אותה, אלא גם מאמן קבוצה במחלקת הנוער של האגודה וכי כל האמירות כנגדו חסרות בסיס עובדתי.

סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע המסדיר את סוגיית הנטלים והחזקות קובע מפורשות כי חזקת תום הלב תקום לאדם אם ביצע את הפירסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15, כמפורט לעיל, וחזקה שעשה את הפירסום שלא בתום לב אם נמצא, בין השאר, כי הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפירסום אמצעים סבירים להווכח אם אמת הדבר ואם לאו, או בנסיבות בהן נמצא כי המפרסם התכוון, על ידי הפירסום, לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15 לחוק.

...

לטענת המערערים הגם שבית משפט קמא עמד על הספקות שהתעוררו בליבו לעניין הגנת אמת בפרסום, ספקות אשר במידה מסויימת ערערו את עמדת המערערים, בפרט לנוכח העובדה כי לא היה בידי המערער 2 כדי להציג מסמכים בכתב אודות רמת השתכרותו, קבע הוא בסופו של דבר כי לא היה אמת בפרסום.

הדגשת חופש הביטוי, תוך צמצום הדרישות להוכחת תום הלב, עלולה להרחיב את אפשרות השמעת הביקורת עד הפיכתה לדברי לשון רע. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לקבל את הערעור ולקבוע כי לא קמה למשיב הגנת תום הלב בפרסום.

בת"א (שלום ת"א) 26288-05-12 קופל נ' YOUTUBE LLC (פורסם בנבו, 26.6.2016) נדחתה תביעת לשון הרע שעסקה בביטויים שונים שנאמרו על ידי אוהדי כדורסל.

יחד עם זאת, אין מדובר בקביעה גורפת, ובנסיבות מסוימות נקבע שקללות נחשבות כלשון הרע, גם בתחום הספורט, ובפרט בתחום הכדורגל: בת"א (ת"א) 26685-01-14 קרמונה נ' בוברוב (פורסם בנבו, 14.6.2016) התקבלה תביעת לשון הרע שעסקה בביטויים "חתיכת מטומטם, אפס אידיוט", "חתיכת מטומטם, למה אתה עושה תנועות מאחורי הגב שלי לשחקן?", "המאמן המטומטם שלך מסמן עם הידיים לשחקן שלי מאחורי הגב שלי!", "אפס, מטומטם" ו-"מאמנים דפוקים", שנאמרו במהלך משחק טניס שולחן על ידי שחקן למדריכו של השחקן שנגדו, כשנקבע שמדובר בארוע שנמשך דקות ארוכות, שנועד להשפיל את התובע.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני סבור שחיוב הנתבע לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 12,000 ₪, ישקף באופן מידתי ומאוזן את הפיצוי הראוי בגין האירועים שנידונו בתובענה זו. סיכום הנתבע ישלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 12,000 ₪.

התביעה נדחית ביחס לסעדים הנוספים שנדרשו.

לאור הפער העמוק שבין סכום התביעה לחיוב הנתבע בסופו של יום, אך מאידך לאור כך שהתביעה התקבלה גם אם החלקה, ולאור הקביעות ביחס לגרסת הנתבע, וכן נוכח ההוצאות שנגרמו לתובע בהליך, לרבות שכר העדים, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות ההליך לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור מתון של 3,500 ₪.