תביעת לשון הרע נגד ידיעות אחרונות

במסגרת ההחלטה התקבלה בחלקה בקשת רשות ערעור שהגישה מירב לוין, היא המבקשת ברע"א 8082/06 (המשיבה ברע"א 8019/06, להלן: המבקשת) על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בתיק אזרחי 26172/04 (בש"א 188274/04), מיום 22.12.2004, לענין המצאת טופס ויתור על סודיות רפואית, תשובות לשאלון וגילוי של מסמכים ספציפיים הנוגעים למצבה הרפואי של המבקשת במסגרת תביעה בגין לשון הרע שהגישה נגד ידיעות אחרונות בע"מ ואחרים, הם המבקשים ברע"א 8019/06 (המשיבים ברע"א 8082/06, להלן: המשיבים).

...

יחד עם זאת, סבור אני כי אף ערעורה של המבקשת דינו להידחות.

סוף דבר ההגנה על פרטיותו של בעל דין חשובה היא אך אינה יכולה לשמש מקלט לתובע באיזון למול האינטרס של עשיית הצדק ולמול זכותו של נתבע להתגונן באופן ראוי.

על כן יתכן שבמקרה דנא היה מקום מתחילה כי בית המשפט עצמו יעיין במסמכים הרפואיים, וסברתי איפוא בראשונה להציע להחזיר את התיק לבית משפט השלום לשם כך; אך נראה לי בסופו של יום, כי דבר זה יסרבל מעל לצורך תיק הנמשך כבר ממילא זמן רב. על כן תעמוד הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעינה, ולדידי, אם תהא טענה ספציפית של "פרטיות מיוחדת" או של אי רלבנטיות לגבי מסמך כזה או אחר מאלה שנצטוותה המבקשת על גילויים, ניתן כמובן לפנות לבית משפט השלום, אשר יבדוק; היה וימצא כי אכן יש צדק בטענה, יחליט בהתאם - ואם ימצא כי נעשה מאמץ לסרבול, דלת ההוצאות פתוחה.

הוא הגיש תביעת לשון הרע כנגד עתון ידיעות אחרונות בע"מ, עורכו הראשי מר משה ורדי, העיתונאי מרדכי גילת והתחקירנית הדס רגולסקי (להלן, יחד: המשיבים).

...

בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי התובע כונה "עריק" גם בפרסומים קודמים – שבגינם הוא לא הגיש תביעה – כי עיתון "ידיעות אחרונות" הוא בעל תפוצה רחבה ביותר, וכן הביא בחשבון, כלשונו, את "אישיותו של התובע". בסופו של יום, קבע בית המשפט: "במתח הפנימי התמידי הקיים בתקשורת בין הרצון להעלות את הרייטינג של העיתון על ידי שימוש במונחים מושכי תשומת לב, לבין השמירה הבסיסית על כבוד האדם ותרבות השיח הציבורי הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשית על הנתבעים פיצוי בסך 5,000 ש"ח לנוכח השימוש החוזר ונשנה שלא לצורך בכינוי 'עריק' בכתבה המדוברת". עוד חייב בית המשפט את המשיבים בהוצאות המערער ובשכר-טרחת עורך-דינו, בסכום של 15,000 ש"ח. כנגד פסק-הדין – הן לעניין החבות והן לעניין גובה הנזק – משיגים שני הצדדים שבפנינו.

סיכומו של דבר, אין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי לעניין קיומה של הגנת "אמת בפרסום" ביחס לאמור בכתבה לפיו המערער הוא "איש ציבור שניצל את מעמדו בעיריית ת"א לקבלת טובות הנאה כספיות". "עריקה" פוליטית בית המשפט המחוזי הטיל בסופו של יום אחריות על המשיבים בגין ביטוי אחד שנכלל בכתבה.

מסקנתי היא, אם כן, כי השימוש במילה "עריק", במסגרת הכתבה, לא היה בו כדי להצדיק הטלת אחריות על המשיבים בגין פרסום לשון הרע.

סוף דבר ע"א 9462/04 נדחה.

לטענת התובעים, בסירטון מושמעים דברים מכפישים נגדם המהוים לשון הרע והוצאת דיבה, ואולם התביעה הוגשה בגין התבטאות ספציפית שהשמיע הנתבע, כדלקמן: "עכשיו, מדובר כאן בשני האנשים אשר לא פעם אחת בלבד הורשעו בסעיף של הוצאת דיבה" (להלן ייקרא גם: "הביטוי").

לעניין אמתות הפירסום, הנטל להוכיח כי המדובר בדברי אמת מוטל על כתפי המפרסם (דנ"א 7325/95‏ ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' קראוס ואח'‏, פ''ד נב(3) 1) (1998)), ואין הכרח שתהיה זהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפירסום, אלא די בכך שתהא התאמה בין המשמעות הכללית והתוכן העולים מן הפירסום (ראו: שנהר, בעמ' 221).

...

לפיכך, אני קובעת כי קמה לנתבע ההגנה המנויה בסעיף 14 לחוק ביחס לאמירה כי הוגשו נגד התובעים מספר תביעות, או התקיימו הליכים נגדם, בגין לשון הרע.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪, וכן החזר תשלום שכר המומחית מטעם הנתבע כנגד כקבלה/חשבונית מס, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד ההוצאה ועד התשלום בפועל.

התובע הגיש תביעות על הוצאת לשון הרע נגד כתבת "ידיעות אחרונות" ואח' וכנגד כתבת "הארץ" ואחרים.

...

לעיתים נפרשות העובדות וההנחות ללא עוררין ולעיתים מוזמן הצופה לנתב את דרכו בינותן ולהגיע למסקנה משלו.

הדברים יבחנו בהקשרם על פי מבחן אובייקטיבי, על מנת לקבוע מהי המשמעות שהצופה הסביר (במקרה שבפנינו), היה מייחס להם: "עוסקים אנו בבדיקת התנהגות אדם פלוני על יסוד השקפות רווחות בקרב הציבור, והשקפות אלה עשויות להשתנות ממקום למקום ומזמן לזמן. אולי אין מנוס כאן אלא לחזור אל מכרנו הוותיק, "האדם הסביר", ולשאול את פיו.

" התוצאה הינה כי התביעה נדחית שכן לא הוכחה עילת לשון הרע.

הגנת "עתונאות אחראית", מכח סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע הוזכרה בעבר למשל במסגרת ע"א 9462/04, בן ציון מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, (מיום 28/12/2005, הש' א' ריבלין, ס' ג'ובראן, א' חיות) וכן ר' 7380/06, דרור חטר-ישי נ' מרדכי גילת  (מיום 2/3/2011, הש' א' גרוניס, מ' נאור, ס' ג'ובראן).

הערה שניה, בנוסף, הפירסום אינו מוגן מכח הוראות סעיף 15(11) לחוק איסור לשון הרע המקים הגנה במקרה של "מסירת ידיעה לעורך אמצעי תיקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פירסומה באמצעי התיקשורת". אין חולק על כך שהפירסום לציבור הכולל אינו בגדר "מסירת ידיעה" פרטנית למי שהוא "עורך אמצעי תיקשורת". הערה שלישית והתייחסות לכך שהתביעה הוגדה כנגד הנתבע בלבד · התובע בחר להגיש התביעה אך ורק כנגד הנתבע ולא כנגד העתון במסגרתו נעשה הפירסום.

...

תמצית טענות הצדדים תמצית טענות התובע התובע ציין שביום 17/12/2021 פרסם הנתבע במסגרת טור קבוע במהדורת יום שישי של עיתון "מעריב", מאמר ובו כתב ביחס לתובע כך: "דרעי, עבריין מורשע שדמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". אמירה שהיא הוצאת לשון הרע תוך כוונה לפגוע בתובע ובשמו הטוב.

האמירה – "עבריין מורשע", אינה בגדר הוצאת לשון הרע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי ואך ורק ביחס לאמירה המייחסת לתובע ולפיה "דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". אני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 26/12/2021, ועד למועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.