תביעת לשון הרע בפורום באינטרנט נגד מנהל הפורום

לשון הרע שתיים הן טענות ההגנה העיקריות של התובעת בכובעה כנתבעת שכנגד בתביעת לשון הרע כנגדה: האחת טענת העידר היריבות מאחר ואינה אחד מהנושאים באחריות לפי סעיף 11 לחוק והשנייה כי לא הובאו ראיות כי הדברים שנאמרו עולים כדי לשון הרע וכי כתוצאה מכך נגרמו לו הנזקים הנטענים.

שם נקבע ב"רחל בתך הקטנה": "מן הראוי לפרש את סעיף 11 לחוק כך שלא יכיל בהגדרתו "אתר אינטרנט" כאמצעי תיקשורת הקבוע בסעיף 11 לחוק, ולפיכך אין חבות בלשון הרע על הנתבעת מכוח סעיף זה."

היטיב לנסח בלשון ציורית את הנימוק לכך בית המשפט בתא (ת"א) 37692/03 יצחק סודרי נ' ארנון שטלריד מיום 1.8.05: "במקרה דנן, האתר משמש כתשתית טכנולוגית לפרסומים המתפרסמים בו, תשתית שבאמצעותה יכולים אנשים "להקים" פורומים, ואחרים יכולים לפרסם את דעותיהם במסגרת אותם פורומים.

עם זאת צוין כי: "יחד עם זאת בומבה דיל מקפידה לעבוד עם ספקים אמינים ובעלי מוניטין בלבד ומקיימת בקרה על התנהלותם הצרכנית". הגולשים לא התלוננו כלל בתלונתם על היישומון עצמו ועל העידר שתוף פעולה עם מנהל היישומון, הוא הנתבע, כך שלא היה בדבריהם כל לשון הרע אפילו כנגד היישומון עצמו.

...

בנסיבות העניין, דין התביעה שכנגד להידחות על הסף.

סוף דבר הוא כי התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

ודוק: גם כאשר נדרשים בתי המשפט לעילה שעניינה במרחב הוירטואלי – כגון עילה שביסודה פירסום לשון הרע באנטרנט – בתי המשפט אינם פועלים, ללא הסמיכה בדין, במסגרת דיונית ווירטואלית שבה ה"נתבע" פקטבי, ה"עדים" אינן עדים וה"צדדים" אינם עומדים זה-מול-זה. יש לציין כי בתיקים רבים שבהם נדונה עד כה שאלת חשיפת זהותו של גולש אנונימי באנטרנט, לא נעשה הדבר במסגרת תביעה עיקרית נגד נתבע אנונימי (תביעת "רן דן"), אלא במסגרת הליך נפרד שאמור להקדים את התביעה העיקרית שתוגש נגד הנתבע לאחר זיהויו.

כך לדוגמה בפרשת בושמיץ: "אני סבורה שמנהלת סבירה, אשר הישתתפה הישתתפות פעילה בפורום וקראה וידעה על הדיעות המפורסמות בו אשר מהוות לשון הרע, אינה פטורה מאחריות לפרסומים אלה...

...

אף אין ספק, כי ככל שתיוצר סתירה בין חקיקה עתידית "לבין המשפט המקובל, יד החוק על העליונה" (ברק, שופט בחברה דמוקרטית, 232) - אך לעת הזאת, בהעדר חקיקה, בתי המשפט הכירו בעילת תביעה, וסבורני כי אין מקום לקבוע עתה אחרת.

בית המשפט קמא התייחס לכך, שפסק דינו משנה מאמות המידה שקבעה השופטת אגמון-גונן בעניין פלונית, ולכך שמדובר בשינוי "באקלים המשפטי"; סבורני, כי אף אם אמות המידה שקבע בית המשפט קמא מקלות יותר מגישתה, הנה באותה תקופה התרוצצו בקרבה של מערכת המשפט מספר גישות - ובהן של סגנית הנשיאה פלפל, ואין לומר כי בחירת גישה פלונית או שינוי הימנה הוא שינוי באקלים המשפטי, בטרם פסק בית משפט זה את פסקו.

סוף דבר, אם תישמע דעתי יושב התיק לבית משפט השלום, וזה יעיין במידע המצוי בידי המשיבה - ויחליט אם להורות על חשיפתו בהתאם לכללים שבפסק דין זה. נוכח החשיבות הציבורית בבירור הסוגיה, ובמעמדה של המשיבה שאינה פועלת בתיק זה אך לתועלתה הפרטית, אציע שלא נעשה צו להוצאות.

אין חולק, כי העמותה ניהלה פורומים ברשת האנטרנט בשני אתרים, האחד ע"ש "עבריינות מין ואלימות במשפחה" והשני ע"ש "ילדים לא מתגרשים מאבא" (להלן - "הפורום"), שני האתרים הנ"ל, שמשו למרבה הצער 'עיקר הזירה' להוצאת לשון הרע אשר מייחס כל אחד מן הצדדים למישנהו.

התביעה העיקרית – פירסומי הנתבעת אודות התובע כאמור, מקורות טענות הדיבה העומדות ביסוד תביעתו של התובע, הנם תחילה 'בתלונה' שיזמה הנתבעת כנגד התובע ואשר הוגשה למישטרה ושבעקבותיה עוכב התובע לחקירה, המשך בדברים שהוטחו בתובע במסגרת מיזכר הפעולות במהלך חקירתו במישטרה וכלה בשלוש התגובות שפירסמה הנתבעת בפורום "עבריינות מין ואלימות במשפחה" ברשת האנטרנט.

(10) הפירסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן; הגנה לאור חובה מוסרית לבצוע הפירסום בהתאם לסעיף 15(2) לחוק: במסגרת סיכומיה, טוענת הנתבעת כי הנה המייסדת והמנכ"ל של ע.ר ל.א – לחימה באלימות נגד נשים משנת 1977 וכי חלה על הנתבעת חובה מוסרית וחברתית לכתוב את הדברים שנכתבו על ידה במסגרת פורום במהלך שיחה עם נפגעות תקיפה מינית ואלימות.

...

בנסיבות אלו, משעה שמחד הוכחה כוונה לפגוע ומאידך הפרסום הוסר על ידי הנתבעת, הרי לאחר ששקלתי בדבר שוכנעתי כי יש להעמיד את הפיצוי על סך 75,000 ₪.

סוף דבר: אשר על כן, אני דוחה את התביעה הראשית ומקבלת את התביעה שכנגד.

בהתאמה – הנני מחייבת את התובע הוא הנתבע שכנגד לשלם לנתבעת היא התובעת שכנגד את הסכום 75,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

המבקשות טוענות, כי התגובות שפורסמו באינטרנט עולות כדי לשון הרע והוצאת דיבה אודותיהן, והן מבקשות לתבוע את כותבי התגובות בגין לשון הרע.

בנוסף טען, כי כמנהל פורום באנטרנט, הפעיל הנתבע את כוחו למחוק ולהימנע מלמחוק פרסומים שנעשו באתר, וזאת בחוסר תום לב וברשלנות.

בענין סודרי דובר בתביעת דיבה שהופנתה נגד פרסומים פוגעים שנעשו באתר אינטרנט (בפורום), שהנתבע הוא אחד ממקימיו ובעליו.

...

אין לאפשר לאדם להשתמש בטכנולוגיה של רשת האינטרנט המאפשרת אנונימיות, כדי לפגוע במכוון באחרים.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי עולה חשש ממשי להתקיימותה של עבירת לשון הרע.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה למשיבות 1-2 לחשוף את שמותיהם של הגולשים שפרטיהם נמצאים בידיהן, כמפורט בהודעות שהומצאו לבית המשפט.