"
במכתב השני מיום 19.11.06 אשר מוען לד"ר רון פרימר נרשם:
"בהמשך למייל הקודם, אודה לך על העברת מייל זה ליועמ"ש מקרפ"ר על מנת לקבל היתייחסות לסוגייה זו לבקשת ארז."
התובעת הגישה תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, במסגרתה ביקשה מבית הדין לחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין כל פירסום של לשון הרע כנגדה על ידי הנתבע.
אולם, לטענת הנתבע, סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע מעניק לו חסינות מפני תביעות לשון הרע בגין שליחת מכתבים אלה, היות וזאת עשה מתוקף תפקידו כממונה הישיר על התובעת, שכן, לטענתו, על פי דין היה חייב לדיווח על היתנהגות התובעת לגורמים האחראים עליו ועל התובעת, ולכן המכתבים אינם באים בגדר לשון הרע, ויש לסלק את התביעה על הסף.
לכן, העברת האינפורמציה על ידי הנתבע לממונים עליו ועל התובעת הייתה רלוואנטית באותם זמנים, ובנסיבות העניין אף היה מחויב בדווח זה. ניכר שאופן נסוחן של הודעות הדוא"ל, לא היה במטרה להשמיץ את התובעת או להוציא דיבתה רעה, אלא מתוקף היותו של הנתבע ראש מדור בריאות תעסוקתית בחיל הים, כאשר התובעת הייתה כפופה לו משמעתית ופיקודית, היה רשאי לברר מהם הכלים העומדים לרשותו בטרם יחליט באיזה סנקציה הוא רשאי לנקוט בנסיבות העניין, ואף ביקש להעביר את מכתביו ליועץ המשפטי, מתוך מטרה להפעיל את סמכותו כדין.
אמנם, ניתן לטעון כי עצם משלוח הדואר האלקטרוני עם פרטי הארוע, יש בהם משום פגיעה בשמה הטוב של התובעת.
...
לטענת הנתבע, בשל העדר עילה, דין התביעה להיות מסולקת על הסף.
לא מצאנו לנכון להתייחס לכל טענות התובעת, לאחר שהגענו למסקנה, כי הנתבע חוסה בצלו של סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.
נוכח כל האמור לעיל במצטבר, שוכנענו כי תכתובת הדואר האלקטרוני אשר נשלחה על ידי הנתבע בנסיבות המקרה שלפנינו, נכנסת לגדרי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, ולפיכך מסקנתנו היא כי דין התביעה כנגד הנתבע להידחות על הסף.
לפיכך, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
