תביעת לשון הרע בעקבות הליך פיטורים

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד וטענו שעל התובע להשיב לחברה סכומים שהוציאה בגין אי שתוף הפעולה שלו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, לרבות הליכים משפטיים שהיא נדרשה לפתוח עקב כך; להשיב את הסכומים שקבל בתקופת ההודעה המוקדמת; להשיב לחברה חלק משכרו; ולפצות את החברה בגין גרימת נזקים שהוא גרם לה בחוסר תום לב. הנתבעים הגישו תביעה נוספת נגד התובע [סע"ש 39070-08-15] ובמסגרתה עתרו לפצוי בגין פירסום לשון הרע; פיצוי בגין נזק לא ממוני שניגרם לנתבעים בגין הפרת חובת הנאמנות והסודיות לרבות מכוח חוק עוולות מסחריות; פיצוי בגין חובת התובע לשמור על שמם הטוב.

המחלוקת בתביעתו של תובע סבה סביב מערך ההסכמים שנוצר בין הצדדים; בשאלת זכאותו של התובע לתשלום חוב השכר; בזכאותו של התובע לתשלום עבור תקופת ההודעה המוקדמת וזכויות סוציאליות; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי בגין פירסום לשון הרע.

זאת, מתוך היתחשבות בתובע ובטובתו – "אמרתי לעובדים שהתובע מצוי במתח נפשי והם מתבקשים להמעיט ולפנות אליו, וזאת על מנת להקל על התובע בעקבות הליכי הפיטורים, וכאשר התובע אכן התנהג כמי שסובל ממתח נפשי".[footnoteRef:57] [57: ס' 54, תצהיר מר זנגר.

...

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 72,235 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.15 ועד לתשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד, פיצוי בגין פרסום לשון הרע בסך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.15 ועד לתשלום בפועל.

התביעה נגד התובע והתביעה שכנגד נדחות.

בעיניין גסלר [ע"א (י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עריית ירושלים (24.3.2011)], שגם בו נדונה תביעה לפצוי על פי חוק איסור לשון הרע בשל הטלת עיקול, נפסק כי לא עומדת לעירייה הגנת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, נוכח העובדה כי אין המדובר בפירסום שהייתה הערייה "חייבת לעשות על פי דין" או "על פי היתר". אמנם, בידי הערייה סמכות כללית להוציא עיקולים מכוח פקודת המיסים (גביה), אך זו עומדת לה כאשר קיים חוב.

לו היה נפסק אחרת, משמעות הדבר הייתה כי כל עובד הוראה שפוטר בפיטורי צימצום יכול היה לתבוע בגין לשון הרע את כל שרשרת נושאי המשרה במשרד החינוך בהליך הפיטורים, דהיינו: את המפקח, מפקח המחוז, מנהל המחוז, מנהל אגף פקוח והוראה, המנכ"ל ואף השר (בעל המפעל החינוכי), וזאת כמובן גם כאשר מדובר בפיטורים מינהליים של אלפי מורים.

...

בנסיבות המקרה שלפנינו, אין ספק שלפחות לגבי הפיצוי בגין עוגמת נפש יש חפיפה בין סכום הפיצוי שנפסק, לסכום הפיצוי המגיע ללא הוכחת נזק על פי סעיף 7 לחוק, שעמד בשעתו, לפני עדכונו, על סך של 50,000 ש"ח. סוף דבר - אם תישמע דעתי, הערעור יידחה כאמור, ללא צו להוצאות.

נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון מצטרף לדעתם של הנשיא יגאל פליטמן והשופטת לאה גליקסמן כי דין הערעור להידחות ללא חיוב המערער בהוצאות.

סוף דבר על פי דעתו של אב בית הדין הנשיא פליטמן, אשר לתוצאתה הצטרפו השופטת גליקסמן ונציג המעסיקים מר גדעון, ובניגוד לדעתו החולקת של השופט רבינוביץ, שאליה הצטרף נציג העובדים מר חבשוש, נדחה בזה הערעור, ללא צו להוצאות.

ענייננו בתביעה שבה עתר התובע לתשלום מלוא פצויי הפיטורין, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין הפרת הסכם השימור, פיצוי בגין עוולת לשון הרע, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת והפרשי שכר.

התובע היה רשאי להתפטר עקב הרעת התנאים שארעו לטענתו, ואולם הוא בחר להמשיך לעבוד בנתבעת ואף לחתום על הסכם השימור, על כן הוא לא יכול לטעון כעת טענות בנוגע להרעת תנאים.

במסגרת הליך פיטוריו היו עובדים רבים שנחשפו לסיבת פיטוריו וזאת בנגוד לחוק איסור לשון הרע.

...

התובע לא הצביע על כל מקור - בדין או הסכמי - המקים לו זכאות להחזר אש"ל, ואף לא הציג קבלות או ראיות שלפיהן אכן הוציא כספים למטרה זו. מכאן שדין הטענות בנוגע לרכיבים אלו להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 21,390 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.10.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח תוצאות המשפט, עת התקבל פחות מ-10% מסכום התביעה, אנו קובעים כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.

באשר לארוע ההפגנה, אודותיו כתב הנתבע את ה"פוסט" מושא התביעה, התובע טוען כי המדובר בהפגנה אשר התארגנה בעקבות הליך שימוע לפני פיטורין שנקבע למחנך אדם ורטה, לאחר שתלמידה אותה לימד התלוננה על כך שהביע בפני הכיתה את דעותיו הפוליטיות ואת דיעותיו של צה"ל. לטענת התובע, הגיע הוא להפגנה יחד עם מאות משתתפים אחרים, במטרה לעודד הגנה על חופש הביטוי ושמירה על ערכי הדמוקרטיה במערכת החינוך, אולם בשום פנים ואופן לא היתה מטרת ההפגנה לעודד או לקבל הישתמטות משירות צבאי.

המחלוקת: בית המשפט הדן בתביעת לשון הרע בוחן מספר שאלות ומתווה ההכרעה נקבע בע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' מוחמד בכרי (פורסם בנבו, 27.7.2011): "בבואנו לידון בתביעת לשון הרע, עלינו לבחון את הדברים על פי תרשים הזרימה הבא, תחילה, יש לבחון אם הביטוי מהוה לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע ... לאחר מכן יש לבחון אם המדובר בפירסום מותר אשר נהנה מחסינות (סעיף 13 לחוק) או אם עומדת למפרסם הגנת אמת דברתי או הגנת תום הלב (סעיפים 14-15 לחוק).

...

אני מאמין לנתבע כי הוא סבר, סובייקטיבית, כי עצם השתתפות התובע בהפגנה, כאשר ממול ניצבו אנשי ימין, מובילה למסקנה כי מדובר בהפגנה התומכת בהתבטאויות ורטה לגופן, או לפחות, משתתפי ההפגנה מוכנים לקבל התבטאויות קשות בגנות צה"ל והמשרתים בו (אשר צוטטו מפיו של ורטה בעיתונות) ולראות בהן כהבעת דיעה ליגיטימית.

המסקנה היא, כי עומדת לנתבע הגנת תום הלב האמורה בסעיף 15 (2) לחוק.

המסקנה: משקבעתי כי עומדת לנתבע ההגנה האמורה בסעיף 15 (2) אני דוחה את התביעה.

במסגרת תביעתו תובע המשיב פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים, פיצוי בשל דרך הפיטורים שלא נעשתה כדין, פיצוי בשל אובדן הישתכרות וכן פיצוי בגין עוולות לשון הרע.

...

לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות משמדובר בבקשה שניה של המבקשת לסילוק עילות תביעה על הסף, עת בבקשתה הראשונה לא כללה או התייחסה המבקשת לעילות התביעה בגין "לשון הרע", הגם שעילת תביעה זו נתבעה בכתב התביעה המקורי של המשיב וכן הוזכרה בכתב ההגנה של המבקשת אשר הוגש בחודש אוגוסט 2019.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום, בשלב מקדמי זה של ההליך, לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

משכך, לא ניתן לקבל את טענות המבקשת להיעדר סמכות עניינית ומצאנו שיש מקום לקיים דיון לגופם של הדברים.

לאור האמור לעיל, בקשת המבקשת לסילוק על הסף של רכיבי התביעה שעניינם פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, נדחית.