תביעת לשון הרע בין שכנים לפי חוק איסור לשון הרע

מבוא לפני תביעה לתשלום סך של 150,000 ₪ , עפ"י חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), בטענה כי הנתבע – מר לוין ( להלן: "הנתבע" ו/או "מר לוין") הוציא דיבתו של התובע רעה (להלן: "התובע" ו/או "מר בן יעקב").

אין עסקינן בויכוח מילולי בין שני זרים בעת מפגש אקראי, אשר במהלכו נאמרה לשון הרע אלא בויכוח מילולי בין שכנים הגרים זה לצד זה עשרות בשנים, ואשר להם סיכסוך עתיק יומין, ומטעני רגש לא מבוטלים בשל הסיכסוך המתנהל ביניהם.

למותר לציין, כי בהמשך ביקרו נציגי הוועדה המקומית בנוכחות רחבה במקום, בסיור מקצועי, הוא הסיור נשוא התובענה העיקרית שעניינה לשון הרע, והסיור אשר במהלכו כאמור הוחלפו גידופים העולים כדי לשון הרע בין מר לוין למר בן יעקב.

...

מיותר לציין כי בנסיבות אלו, בהן לא הונחו בפני כל ראיות לתאונה הנטענת, לא הצליחו התובעים שכנגד להרים את נטל ההוכחה לאירוע הנטען, ודינן של טענותיהם אלו להידחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בזאת ואני מחייבת את הנתבע – מר זאב לוין, לשלם לתובע, מר אהוד בן יעקב סך של 4,000₪ אשר ישולמו תוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד כולה, על כל רכיביה, נדחית.

לפניי שתי תביעות בסכום של 33,625 ₪ כל אחת לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

משום כך, לא תלה מבעוד מועד מודעה בלוח המודעות של הבניין, ולא עבר בעצמו בין השכנים כדי לברר למי שייכים האופניים כדי שאלו יפונו על ידי בעליהם.

...

סך הכל ישלם הנתבע (בצרי) לתובע 2,500 ₪.

התביעה בת"ק 59417-02-20 והתביעה שכנגד, נדחות.

על כן, למרות ששתי התביעות (התביעה העיקרית והתביעה שכנגד) נדחו, התובע ישלם לנתבע (רוזן) הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪.

שוכנעתי איפוא שהמעשים והתכונות המיוחסות לתובעת עלולים לפגוע בשמה הטוב של התובעת, לגרום לביזויה והשפלתה והשמתה כמטרה לשנאה בעיני ציבור הנמענים של ההודעות, ציבור הכולל מישפחה, חברים, שכנים, מכרים וקולגות.

תוכן ההודעות גם עלול כאמור, לשם קיומה של עילת .XXXXX להביא לפגיעה בפרנסתה ובמעמדה של התובעת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, די בכך שהפירסום עלול לגרום לתוצאות האמורות של ביזוי התובעת והעובדה שהנתבע, על פי טענתו, לא התכוון לפגוע בתובעת, אין בה איפוא כדי להעלות או להוריד לעניין הקביעה שמדובר ב"לשון הרע".

...

למעלה מהדרוש אציין שהנתבע לא טען וממילא לא הוכיח שעומדת לו הגנה כלשהי מכוח החוק, כך שנוכח כל האמור לעיל, הוכחה לפני עילת התביעה על פי החוק, על כל יסודותיה.

אמנם התובעת לא טענה שפוטרה מעבודתה או שקידומה המקצועי עוכב בשל הפרסומים מושא התביעה, אולם די בכך שהיא נאלצה להצדיק ולהסביר עצמה בפני הורים, אנשי צוות והפיקוח עליה, כדי לבסס טענותיה לפגיעה שנגרמה לה; כן שקלתי את העובדה שמדובר בפרסומים אשר בוצעו ביחס לקבוצות נמענים אשר חלקם בלבד, כך שניתן היה לזהות ולייחס XXXXX שבה XXX מעיר מגוריה של התובעת, עיר את האמירות הפוגעניות בפרסומים לתובעת ומנגד את העובדה כי למעט עדות התובעת ואמה, לא הובאו לפני עדויות נוספות כלשהן מטעם התובעת כדי לבסס נזקיה ולא שוכנעתי כי היה בפרסומים כדי ליצור השלכות עתידיות ביחס לתובעת; מנגד שקלתי טענות הנתבע לפני, לדבריו לא היתה לו כוונה לפגוע בתובעת ומצאתי לקבל דבריו.

כן שקלתי את דברי הנתבע לפני בדיון מיום 24.5.20 לפיהם הוא התנצל על הפגיעה בתובעת וכי פנה בעניין זה לאנשים רבים, אם כי יוער בהקשר זה שלגרסת התובעת שלא נסתרה היא פנתה אליו עוד בטרם הגשת התביעה לחדול מביצוע הפרסומים, מה שלא נעשה; נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה שנכון להעמיד את גובה הפיצוי על סך של 18,000 ש"ח. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 18,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

תביעה כספית ע"ס 250,000 ש"ח ועניינה סיכסוך בין שכנים, אשר הביא להגשת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה (להלן: "החוק"; "חוק איסור לשון הרע").

...

אמנם בתיעוד שצורף לתיק בית המשפט על ידי התובע לא נשמע קולו של התובע ואולם שוכנעתי, כי מדובר בצילום חלקי של התרחשות כוללת שהתרחשה בין הצדדים, ואשר רק חלקה הוגש לבית המשפט.

באיזון הכולל אני סבור, כי יש לחייב את התובע בהוצאות בסך של 6,000 ₪ בגין התנהלות דיונית זו. ו.4.

סוף דבר ותוצאת פסק הדין: תוצאת הדברים הינה אם כן, כי הנתבע ישלם לתובע סך כולל וסופי של 3,000 ₪, זאת בתוך 40 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה על פי דין החל ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בתום קדם משפט שהתקיים ביום 13.9.2022 נתן המותב החלטה בה קבע: "בהיעדר מחלוקת על כך שהפרסומים מושא התביעה אכן מהוים פרסומים במובנו של חוק איסור לשון הרע, וכן בהיעדר מחלוקת על כך שתוכנם של פרסומים אלה מהוה אכן לשון הרע במובנו של החוק, על [המערערת] לפתוח בהגשת הראיות על מנת להוכיח כי הפרסומים האמורים חוסים בצל ההגנות המפורטות בחוק [...] בנסיבות אלה, אני מורה על פיצול הדיון בין סוגיית האחריות לסוגיית הנזק, וקובעת כי על ה[מערערת] להתחיל בהבאת הראיות בסוגיית האחריות". לאחר שהמערערת הגישה את התצהיר מטעמה, ביום 7.2.2023 הגישה המשיבה בקשה למחיקת התצהיר (להלן: הבקשה למחיקת תצהיר).

המשיבה טענה כי ב"כ המערערת טען בדיון שהתקיים ביום 13.9.2022 כי אין למכתבים קשר "לסכסוך השכנים המתמשך" בין הצדדים, אך חרף זאת, כך נטען, בתצהירה "לא העלתה [המערערת] ולו טענה אחת שאינה נובעת ישירות מסכסוך השכנים". משכך, ביקשה המשיבה כי בית המשפט ימחק את התצהיר, או יורה למערערת להגיש מסמכים שאינם נוגעים לסכסוך השכנים, והיכולים ללמד כי "דבריה ה[ם] אמת". בו ביום הורה המותב למערערת להגיב לבקשה למחיקת תצהיר, וביום 13.2.2023 הוסיף וקבע כי "המועד להגשת ראיות [המשיבה] נדחה עד להחלטה אחרת" (להלן: ההחלטה בדבר הארכת מועד).

המותב הוסיף כי "דומה כי [המערערת] נתפסת לכלל טעות בנוגע להחלטה [המבהירה]", וציין כי ההחלטה כיוונה לכך שלפי המתוה הדיוני שנקבע בתום הדיון שהתקיים ביום 13.9.2022, בשלב הראשון על המערערת להציג ראיות המתייחסות להגנות הנטענות על ידה לפי חוק איסור לשון הרע.

...

בתום קדם משפט שהתקיים ביום 13.9.2022 נתן המותב החלטה בה קבע: "בהעדר מחלוקת על כך שהפרסומים מושא התביעה אכן מהווים פרסומים במובנו של חוק איסור לשון הרע, וכן בהעדר מחלוקת על כך שתוכנם של פרסומים אלה מהווה אכן לשון הרע במובנו של החוק, על [המערערת] לפתוח בהגשת הראיות על מנת להוכיח כי הפרסומים האמורים חוסים בצל ההגנות המפורטות בחוק [...] בנסיבות אלה, אני מורה על פיצול הדיון בין סוגיית האחריות לסוגיית הנזק, וקובעת כי על ה[מערערת] להתחיל בהבאת הראיות בסוגיית האחריות". לאחר שהמערערת הגישה את התצהיר מטעמה, ביום 7.2.2023 הגישה המשיבה בקשה למחיקת התצהיר (להלן: הבקשה למחיקת תצהיר).

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.