תביעת לשון הרע בין עורכי דין - פסק דין מנומק בתמצית

בית משפט לתביעות קטנות בקריות ת"ק 15720-11-21 קדוש נ' אורגד עו"ד תיק חצוני: בפני כבוד השופט מוטי כהן תובעים חנניה קדוש נתבעים שחר אורגד עו"ד פסק דין

בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ז – 1976, יהא פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

לטענת הנתבע, מכאן החלה מסכת הכפשות ופרסומים פוגעניים ברשת הפייסבוק, אשר בעטיה הוגשה תביעת לשון הרע מצד הנתבע נגד התובע – תאד"מ 65787-10-21 (שלום ראשל"צ).

ב-ע"א 136/92 בייניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוב חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5)114 (להלן: "עניין בייניש"), בעמ' 124 נקבע כך : " בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו". ובעמ' 125 לפס"ד בינייש הנ"ל נקבע כך : "הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השרות מתעשר שלא כדין (ראה גם ע"א 499/89, 502רמת אביבים בע"מ ואח' נ' מירון, בן-ציון ופריבס עורכי-דין, שותפות רשומה; מירון, בן-ציון ופריבס, עורכי-דין, שותפות רשומה נ' רמת אביבים בע"מ ואח' [3], בעמ' 594).

...

אף בחינה עניינית של השירות שהעניק הנתבע לתובע, הן השיחה והבדיקה הראשונית והן הייעוץ המשפטי הטלפוני כמו גם הזמנים שנדרשו לכך, מובילים למסקנה כי שכר הטרחה בסך 599 ₪ (כולל מע"מ) הינו סביר.

יצוין כי הייעוץ המשפטי שניתן ע"י משרד הנתבע ניתן טלפונית, ואינני רואה בכך פגם, הן בשים לב לצו השעה וההתמודדות עם משבר נגיף הקורונה באותה העת, והן מהטעם שהתובע הבהיר כי הינו עסוק בעבודתו וניכר כי דווקא שירות זה הקל עליו ולא הביא לביטול ימי עבודה לשם כך. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

כמו כן, אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע בסך 500 ₪.

בית משפט השלום בעפולה תאד"מ 1456-01-22 הירש נ' שינו אמיתי תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס תובעים דב הירש בעצמו נתבעים עידית שינו ע"י ב"כ עוה"ד אילן מירון פסק דין

בהתאם תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , פסק הדין להלן יהיה מנומק באופן תמציתי .

העובדות בקצרה: התובע והנתבעת שניהם עורכי דין במקצועם וביניהם התנהלו הליכים אחרים גם הם בעילה לפי חוק איסור לשון הרע .

...

בעניין זה אני קובעת כי התובעת פרסמה את מכתבה מושא התביעה בתום לב. תוכן המכתב לא חרג מהסביר בנסיבות ונשלח רק לגורם בפרקליטות .

בשים לב לכל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 5,000 ₪.

התובע שוכר את הדירה מאת מר ס. וואנו, עו"ד אשר בבעלותו משרד עורכי דין (להלן: "המשכיר") התובענה נוגעת לשני מכתבים אשר שלח הנתבע למשרדו של המשכיר, מכתבים אשר מתארים את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים בבניין המשותף, במסגרת פניות אלה אף ביקש הנתבע מהמשכיר להחליף את התובע בדייר אחר, לגישתו של התובע יש בתוכן המכתבים כדי לפגוע בו ולהכפיש את שמו, ולהוות פירסום לשון הרע, כהגדרתו על פי דין.

כאמור בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בכל הנוגע להליך בסדר דין מהיר, "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו"; מקום שהמחלוקת בין הצדדים הנה עובדתית בלבד, לא מצאתי שיש בהליך זה משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, באופן המצדיק לחרוג מהנמקה תמציתית.

בפסק דינו של כב' הש' עמית בע"א 751/10 פלוני נגד דיין אורבך (פורסם בנבו, 8.12.2012) פורטו השלבים הללו:"תרשים הזרימה בתביעת לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהוה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק, והאם מיתקיים יסוד הפירסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם ניכנס הפירסום לד' אמות אחת החסינויות – דין התביעה להדחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפירסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפירסום וענין צבורי. אם הפירסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפירסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפירסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים". ראה עוד, ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558, 568 (2004); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי (ניתן ביום 27.7.2011).

...

לפיכך אני דוחה את התביעה בכל הנוגע לפרסום השני, בקשר עם עילת פרסום לשון הרע.

לאור כל האמור, דין התובענה להידחות; משנדחתה התובענה, יש לדון בחיוב התובע בהוצאות ההליך; מצאתי לנכון שלא לחייב התובע בתשלום הוצאות הנתבע בצורה ריאלית, אלא מופחתת – זאת, מן הטעם הפשוט, שהגיעה העת להקטין הלהבות, ואולי אף לסייע לכיבוין.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות ההליך (מופחתות) בסך של 2,000 ₪.

משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

הגשת התביעה אשר בסופו של יום ביקש התובע למחוק אותה נולדה לאור הגשת התלונה ללישכת עורכי הדין, וזאת ניתן ללמוד מסמיכות הזמנים אשר ביום 27/10/05 הוגשה התלונה ללישכת עורכי הדין וביום 27/11/05 הוגשה התביעה בגין לשון הרע.

...

גישה זו איננה מקובלת עלי בנסיבות העניין.

סוף דבר אני נוטה להאמין כי התובע שכנגד אכן נפגע מדבריו של הנתבע שכנגד אולם סבורני כי בעת קבלת המכתב מלשכת עורכי הדין בגין התלונה תחושותיו של הנתבע שכנגד היו קשות גם כן, אולם לא במקרה זה ולא בנידון דידן ניתן לקבל סעד של פיצוי כספי בגין תחושות אלו.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה שכנגד.

לתובעת נודע דבר פנייתם של הנתבעים ממנהלת הפעוטון או אז החלה התובעת להיתנכל לנתבעים תוך שהיא מאיימת בהגשת תביעה, ואף שלחה מכתב התראה החתום על ידי עורך דין מטעמה ובה דרשה פיצוי כספי עוד קודם להגשת התביעה.

בהתאם להוראות סעיף 15 (ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ז - 1976, יהא פסק הדין מנומק באופן תמציתי: המחלוקת מיתמקדת בשאלה האם מעשי הנתבעים עולים לכדי פירסום לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע.

...

המסקנה העולה מן האמור היא כי הנתבעים הביעו, לכל יותר, חשש מפני התנהגותה של התובעת שנראתה בעיניהם כלא מותאמת, מתוך דאגה לבתם, ולכן ביקשו את בדיקתם של הגורמים המקצועיים.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות, לא מצאתי לחייב בהוצאות, ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.