תביעת לשון הרע בין בני זוג לשעבר: פרסומים פוגעניים על רקע גירושים

בפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע, שהוא בן זוגה לשעבר על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

רקע, טענות הצדדים והשתלשלות ההליך התובעת והנתבע הנם בני זוג לשעבר המשתייכים לזרם הדתי לאומי.

התובעת הנה XXXX התגרשו בשנת XXXX הוגשה על ידי התובעת בטענה שהנתבע הפיץ נגדה פרסומים שונים הנוגעים להליך הגירושין ביניהם אשר עולים כדי לשון הרע מאחר ומיוחסים לה מעשים מבזים.

לדברי הנתבע מדובר בתביעה שהוגשה על רקע נקמנות, כמו גם תלונות השוא שהוגשו נגדו במישטרה, כל זאת לצורך סחיטת כספים.

( זהות הנמענים ומספרם (ר' דברי הנתבע בדיון מיום 24.5.20 הסוגיה הטעונה הכרעה נוגעת איפוא לשאלה האם יש בתוכן ההודעות והתמונות משום "לשון הרע", שכן לטענת הנתבע, אין בהודעות תוכן פוגעני שפוגע בשמה הטוב של התובעת.

...

למעלה מהדרוש אציין שהנתבע לא טען וממילא לא הוכיח שעומדת לו הגנה כלשהי מכוח החוק, כך שנוכח כל האמור לעיל, הוכחה לפני עילת התביעה על פי החוק, על כל יסודותיה.

אמנם התובעת לא טענה שפוטרה מעבודתה או שקידומה המקצועי עוכב בשל הפרסומים מושא התביעה, אולם די בכך שהיא נאלצה להצדיק ולהסביר עצמה בפני הורים, אנשי צוות והפיקוח עליה, כדי לבסס טענותיה לפגיעה שנגרמה לה; כן שקלתי את העובדה שמדובר בפרסומים אשר בוצעו ביחס לקבוצות נמענים אשר חלקם בלבד, כך שניתן היה לזהות ולייחס XXXXX שבה XXX מעיר מגוריה של התובעת, עיר את האמירות הפוגעניות בפרסומים לתובעת ומנגד את העובדה כי למעט עדות התובעת ואמה, לא הובאו לפני עדויות נוספות כלשהן מטעם התובעת כדי לבסס נזקיה ולא שוכנעתי כי היה בפרסומים כדי ליצור השלכות עתידיות ביחס לתובעת; מנגד שקלתי טענות הנתבע לפני, לדבריו לא היתה לו כוונה לפגוע בתובעת ומצאתי לקבל דבריו.

כן שקלתי את דברי הנתבע לפני בדיון מיום 24.5.20 לפיהם הוא התנצל על הפגיעה בתובעת וכי פנה בעניין זה לאנשים רבים, אם כי יוער בהקשר זה שלגרסת התובעת שלא נסתרה היא פנתה אליו עוד בטרם הגשת התביעה לחדול מביצוע הפרסומים, מה שלא נעשה; נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה שנכון להעמיד את גובה הפיצוי על סך של 18,000 ש"ח. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 18,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר.

א - רקע עובדתי התובע והנתבע בתביעה שכנגד הינו הבעל לשעבר (להלן ייקרא: ''התובע'') והנתבעת והתובעת בתביעה שכנגד (להלן תיקרא: ''הנתבעת'') הינם יהודים, אזרחי ישראל, אשר נישאו זל''ז ביום 14.9.1988 והתגרשו ביום 18.5.2015 בבית הדין הרבני בחיפה.

הנתבעת טוענת כי עילות התביעה העומדות לה בשל הסתרת הכנסותיו הגבוהות של התובע הן עוולת התרמית (פקודת הנזיקין) ועוולת הגזל (פקודת הנזיקין), הפרת הסכם הנישואין (חובת נאמנות בין בני זוג) והפרת חובת נאמנות של שותף על פי פקודת השותפויות - בהסתרת הכספים פעל התובע בנגוד לסעיף 29 לפקודת השותפויות ולא היה נאמן לנתבעת.

סיכומו של דבר, אני פוסקת כי פרסומים אלו לשני חבריו, לאחותו, לבת זוגו ולבני 15 משפחתו של התובע, המאשימים אותו בעבירות פליליות שמעורבות בהן יחידת להב ורשות המיסים חשיפת פרטיו האישיים לרבות מסמכים רפואיים ומשפטיים חיסויים וההשמצות כלפיו הנם בגדר פרסומים מכפישים שעולים כדי הוצאת דיבתו של התובע ה - האם לנתבעת עומדות הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע האם יש אמת בפירסום לאור קביעתי כי אמירות הנתבעת עולות כדי פירסום לשון הרע כלפי התובע, הרי שיש לבדוק האם הנתבעת חוסה תחת הגנות העומדות לה מכוח חוק איסור לשון הרע.

לדברי הנתבעת ההליכים בבית הדין עסקו בגירושין והיו תחת המטרייה של חוק יחסי ממון בין בני זוג, אולם תביעתה עוסקת בעוולות והפרות מכוח דיני נזיקין, חוזים ושותפויות שבוצעו על ידי התובע כנגד הנתבעת בזמן הנישואין והם אינם בסמכות בית הדין.

בחודש 1/2014 פנתה לקבלת טפול אצל פסיכותרפיסטית ואצל ד''ר חרמץ וזאת בשל היתייחסות פוגענית מצד התובע משפחתו וחבריהם המשותפים.

...

התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתא שכן בית הדין הרבני נתן פסק דינו ואף הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בנוגע לטענותיה של הנתבעת.

מהאמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד של הנתבעת על כל טענותיה ועילותיה.

התביעה שכנגד כספית, נזיקית ולשון הרע נדחית.

בנוסף הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף מע''מ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

הצדדים התגרשו בשנת 2001 .

המשיבים טוענים, שלא ניתן לזהות את התובע כמושא הפרסומים, ולכן גם אם יש בפרסומים משום לשון הרע, לא קמה לתובע עילת תביעה.

מענה לשאלה, האם פירסום הנו בגדר לשון הרע, יש לתת על רקע הפירסום 438 ).

לכן, ענין צבורי לא 20 ,369 ( בכללותו (ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך, סה( ייבחן בראי הביטויים הפוגעניים מושא התביעה, כשלעצמם, אלא בראייתם כחלק ממכלול הפירסום (עע (ארצי) 36064-09-16 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' סיגל שמעון 2018 , להלן: פרשת ישראייר).

התובע והנתבעת הנם בני מישפחה לשעבר והורים לילדים משותפים.

...

₪ הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 5,000 21.2 .

₪ הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך של 8,000 21.3 .

בשים לב לכך, שהנתבעים היו מוכנים להכרעה לפי שיקול דעת בית המשפט, ללא שמיעת ראיות, לפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק, ולהקשר המשפחתי - אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, על הצד נמוך, בסך של 7,000 ₪.

רקע רלוואנטי ועיקר טענות הצדדים התובע (להלן בשם בדוי 'אברהם') והנתבעת (להלן בשם בדוי 'שרה'), הם בני זוג לשעבר, ולהם שלושה ילדים משותפים, תאומים בגירים בני כשמונה עשרה שנים וחצי, וקטינה בת כשתים עשרה שנים וחצי.

יכול להיות ספק כי פעולה ישרהה של כתיבת "סטאטוס" או "פוסט" ברשת החברתית היא אכן פירסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע".

לטענת אברהם הוא זכאי לפצוי המקסימלי עבור כל אחד משמונת הפרסומים, משום שהפרסומים 'משמיצים חמורים' בהקף חשיפה גבוה ובסגנון 'בוטה ופוגעני' המלמד על כוונת הזדון שבהם.

21.7 הגם ששמונת הפרסומים עולים כדי "לשון הרע" יש לקרוא את הדברים בקונוטציה הייחודית בה נכתבו- קבוצת פייסבוק שבה נשים מרגישות בנח "לשפוך" את לבן ולשתף אחרות באירועים שחוו סביב תקופת הגירושין.

...

מנגד טוענת שרה שיש לדחות את התביעה משלא היה בה כל צורך או ערך של ממש.

בנסיבות אלה אין צורך לדון בטענה החלופית לגביו באשר ) הקבועה בסעיף לתחולתה של הגנת "זוטי הדברים". אשר לפרסום החמישי והשישי – משאלה לא נעשו באחת מן הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק- הגנת "הבעת הדעה" אינה יכולה לחול עליהם, וטענות שרה בעניינם נדחות אף מבלי לדון בשאלת סיווגם כעובדה או כדעה.

המסקנה מכל שפורט לעיל היא שתוכן שמונת הפרסומים מהווה לשון הרע על פי סעיף 5) לחוק.

לאור מכלול השיקולים שפורטו לעיל, נפסק פיצוי עבור כל אחד משני הפוסטים בסך 1,800 ש"ח ופיצוי עבור כל אחת מחמש התגובות בסך 800 ש"ח, ובסך הכל 7,600 ש"ח. התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת באופן חלקי.

רקע לפני תביעה לפצוי כספי בסך 350,000 ₪, בשל שלושה פירסומי לשון הרע, ובהם יוחסה לתובע היתנהגות אלימה במערכות יחסים זוגיות.

טענות הצדדים על פי התביעה, במהלך הריאיון ששודר בשידור חי, פירסמה עדי לשון הרע נגד התובע, בכך שתיארה אותו כבן זוג אלים, שהפעיל נגדה אלימות בדרכים שונות, עד כדי חשש לחייה, תוך שהיא משווה את הקשר הזוגי ביניהם לנסיבות רצח ענת אלימלך ז"ל. אין חולק, שעדי לא הזכירה את שמו של התובע, אך לגישתו מסרה פרטים מזהים אודותיו.

כלומר, אמירה אשר אין בה כשלעצמה מובן שלילי או פוגעני, עשויה להחשב כזו, על רקע ההקשר בו נאמרו או נכתבו הדברים.

בת.א (ת"א) 3053/99 בן ציון מורדוב נ' ידיעות בע"מ כתבה כב' השופטת דרורה פלפל: "לפי סעיף 3 לחוק, אין דרישה כי לשון הרע תעלה במישרין מהכתוב, ודי בעיניין זה שמשתמעת מהדברים לשון הרע. סעיף 3 לחוק מבחין בין שתי דרכים שבהן עשויה להשתמע לשון הרע מפירסום: הדרך הראשונה נוגעת למקרים שבהם לשון הרע עשויה להשתמע מהפרסום עצמו. במקרים אלה המסקנה הפוגעת עולה מבין השורות של הפירסום. הדרך השנייה נוגעת למקרים שבהם הפירסום נראה על פניו תמים לחלוטין, אולם קיימות נסיבות חיצוניות המקנות לו את אופיו הפוגע". במקרה שלפני מדובר, כאמור, בריאיון שהתקיים בנושא אלימות בין בני זוג ועל כך אין מחלוקת.

במילים פשוטות, הגדרתו של אדם כבן זוג אלים, קנאי, שתלטן, אובססיבי היא לשון הרע, משום שהיא עלולה לבזותו בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו, כהגדרת סע' 1(2) הנ"ל. אין די לתובע בכך שהפירסום מהוה לשון הרע.

אני סבורה, כי מי שיכול היה לזהות את עדי ויש לו הכרות עימה, יכול היה לחבר את הפרטים ביחס לבני זוגה לשעבר, ולקשר אותם לתובע, שהוא בן הזוג "שעבד במערכת" וגרוש פעמיים, מה גם שפרסום הריאיון נעשה כחודשיים לאחר פרידתה מהתובע, להבדיל מתקופות של שנים רבות מאז גירושיה השונים (עמ' 35 שו' 17-22 לפרוט'), ולכן הוא נתפס כבן זוגה האחרון.

...

על פי הנאמר לעיל, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעות הוכיחו ברף הנדרש כי הדברים שיוחסו לתובע בעת הריאיון הם דברי אמת, הן בכל הקשור לקשריו עם עדי והן בנוגע לצביה ולליאור.

ראשית, בעניין המסרון הראשון, כבר הגעתי למסקנה כי הנאמר בריאיון אודות יחסו של התובע לעדי ליאור וצביה, והאלימות הסמויה שנהג בה במערכות יחסיו עימן, הוא אמת.

סיכומם של דברים, התביעה נדחית.