תביעת לשון הרע בהתכתבות בין עורכי דין שגרמה לפגיעה במוניטין

עסקינן בתביעת לשון הרע שהגיש התובע נגד הנתבע ע"ס 33,900 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") בגין ובעקבות דברי לשון הרע חמורים כטענת התובע, אשר נכתבו במסגרת פוסט מיום 3.10.19 ברשת פייסבוק במסגרת דף פייסבוק של הגב' נטלי קובלנקו (להלן: "הגב' קובלנקו"), אשר נימצאת ברשימת חבריו של התובע, פירסום שבוצע בשפה הרוסית, ובמסגרתו טענה היא כי תחום הנישואין האזרחיים הוא תהליך קצר מאד, שכל אדם יכול לעשות תוך 5 דקות וכי אין צורך בעורכי דין הגובים כספים שלא לצורך (להלן: "הפוסט").

אומנם לא הוגש תירגום על פי הוראות הדין, אך ההתכתבות בין הצדדים ותרגומה לא היתה במחלוקת של ממש ביניהם, והיא תפורט להלן במקטע הרלוואנטי לעניינו, כפי שתורגמה על ידי הצדדים: התובע (המגיב לדברי הגב' קובלנקו, בעלת הפוסט): "מה שכתבת זה לא נכון. זה כל מה שצריך לדעת על עצות משפטיות מאנשים שאינם עורכי דין". הנתבע הגיב לתובע: "פחחח הוא בכלל פליליסט. לשאול אותו שאלות בעינייני נישואין זה כמו לקבל ייעוץ מחשמלאי לגבי תיכנון מערכת ביוב". התובע מגיב לנתבע: "אני מאד מודה לך על כך שסיווגת את תחום התמחותי, אבל אתה מוזמן לשאול את השופטת לעינייני מישפחה- חני שיר, שאצלה אני עבדתי – לגבי בקיאותי בשאלות בתחום זה". הנתבע הגיב לתובע: "מה שנתבקש להוכיח כשאינסטלטור מתעסק בעבודות חשמל, גם תוצאות עבודתו הן בהתאם (רגשון צוחק). העיקר פוזות זולות בכמויות (רגשון מחייך) מ- מומחה (המילה "מומחה" נכתבה באופן לועג עם שגיאות כתיב מכוונות (כך מתאר התובע – הוספה שלי – ש.ק.)".

טענות התובע: התובע טוען כי כפועל יוצא מפירסום והסתה נגד התובע, הוא ספג עלבונות מהנתבע, אשר פגעו בשמו הטוב במוניטין שלו ובפגיעה בפרנסתו.

סעיף 2(ב)(2) לחוק מבהיר כי אכן פירסום הפוסט כפי שפורסם מהוה פירסום לשון הרע: "...רואים כפרסום לשון הרע....אם היתה בכתב והכתב עשוי היה לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע..." סעיף 14 לחוק קובע כי:" תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.". במקרה שלפנינו אין למעשה מחלוקת כי התובע יכול והוא כעורך דין פעיל מתעסק בדיני מישפחה, אך עולה השאלה האם הוכחה הטענה כי אין מדובר בתחום מומחיותו.

ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, (פורסם בנבו) הוגדרה תכלית הפצוי בגין לשון הרע כך: "הפצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק... לתקן את הנזק לשמו הטוב, למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד... ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר". כאמור, מוכן אני להניח ואף לא שוכנעתי אחרת כי נגרמה לתובע עוגמת נפש.

...

ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, (פורסם בנבו) הוגדרה תכלית הפיצוי בגין לשון הרע כך: "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק... לתקן את הנזק לשמו הטוב, למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד... ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר". כאמור, מוכן אני להניח ואף לא שוכנעתי אחרת כי נגרמה לתובע עוגמת נפש.

המסקנה איפוא כי לא הוכח לי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי מספר האנשים שנחשפו לפוסט הביא בהכרח לפגיעה בפרנסתו של התובע, אך בהחלט ניתן להניח כי ההתנצחות פגעה בתובע ובשמו כמי שמייצג בתחום דיני המשפחה, וכמי שהנתבע ניסה להעליבו בפני כל המעורבים בפוסט.

בשולי הדברים אבהיר כי אין מסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות ליתן צו עשה, ומכאן שאינני מוסמך להורות על מתן צו להתנצלות מצד הנתבע לתובע, כדרישת התובע בכתב התביעה, אך טוב יעשה הנתבע אם ימצא את הדרך הראויה לעשות כן. סוף דבר אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 750 ₪ נוספים.

שתי ההודעות האחרונות, שבאו עד כמה שניתן להבין לאחר עזיבתו את תפקידו כיו"ר ואף מוענו לתיבת הדואר שלו במשרד עורכי הדין בניהולו, הביאו את התובע שלא להדגים עוד סבלנות, הגדרתו, אלא להגיש את התביעה ולמנוע מן הנתבע את המשך פניותיו.

מהות אותה תביעה, המחזיקה שלושה עמודים: "לשון הרע / כספית / פגיעה בפרטיות / הטרדה / הפרת חוק התיקשורת", כך נאמר בראשיתה.

התובע מלין על כי הנתבע שולח לו ולשלל אנשים זה זמן "מיילים ארוכים, מייגעים ורווי השמצות". הוא עומד בפרט על עשרה ציטוטים מתוך ההודעות, הפוגעות בתובע, ואלו הן: "יו"ר אחוזות החוף העו"ד עופר שחל כתב לי: שאם אמשיך להטריד לקבל חזרה את השלט שפורק הוא יתבע אותי ב-100,000 ₪!" "מירב הנוכלת שלא עזרו לה כל קסמיה" "אנו המתנדבים הראנו להם מאין משתין הדג" "נראה אותך אחר כך מנהל מולי מאבק צבורי" "בלגלוג גדול – משה גרליץ" "... אני מציע לכם לא להכניס את ראשכם הקודח לדייסה העכורה ששמה אחוזות החוף היו וככה הם פועלים בהכל ותמיד" "... אלו השקרים שמועברים ללקוח שהיא המועצה לשימור הנאלצת לאכול את הלוקשים שלכם" "אם בכל זאת נותר בכל מעט יושר ואומץ לב אשמח" "בברכה ובתקווה למעט יושר והגינות אפילו באחוזות החוף המומחית באי מתן תשובות, גניבת שלט הנצחה מהאנטנה ובאי מעש מתמשך" "אני מודיע לכם עכשיו שאפרק ואעלים את השלט של בית הבד ואלך למישטרה להפליל את עצמי". טוען התובע לאחר הבאת אלה: יש בפניות ובאמרות הללו משום "הטרדה לכל דבר וענין", כמו גם פירסום לשון הרע, פגיעה במוניטין של התובע, "עבירה על חוק התיקשורת (בזק ושידורים) הנוגע למשלוח דואר ללא הסכמת המקבל", כמו גם גרימת נזק הכרוך בקריאת המיילים ובהתייחסות אליהם, תוך אובדן שעות עבודה ניכרות בתפקידו כבעל משרד עו"ד ובזבוז משאבי ציבור.

בפועל, אפשר שהצדק עם התובע, בהקשר צר זה. ההתכתבות העיקרית שבה אומר אדם לרעהו דברים בוטים על אחר, עד כדי שקיימת אפשרות עיונית שבית המשפט יראה אותם כלשון הרע, היא זו שצרף התובע מבלי משים לאסופת המכתבים, כאמור לעיל, ובה קבע מנכ"ל אחוזות החוף בהודעתו לתובע כי הנתבע "ירד מהפסים ומטריד סדרתי, ממליץ להיתעלם ממנו" (מכתב מיום 20.7.14).

...

דיון דין התביעה להידחות.

סוף דבר התובע והנתבע שניהם אנשי מעשה, המשקיעים מזמנם ומרצם בסיוע למטרות ציבוריות נעלות.

התביעה נדחית אפוא.

פסק הדין של בית משפט השלום: בית משפט השלום קיבל את תביעת המערערת לאחר שהביא בפירוט את ההתכתבות בין המערערת לבין המשיב (סעיף 7 עמ' 2 עד סעיף 9 בעמ' 9 לפסק הדין), כשבהמשך הביא טענות הצדדים ובהגיעו לפרק הדיון בעמ' 11, הביא את המצב הנורמאטיבי של יסודות עוולת לשון הרע הן בחוק והן בפסיקה, החל מעמ' 11 סעיף 14.

ב"כ המערערת טען עוד כי מדובר בעורכת דין ששמה נפגע כי הרי כל מה שיש לעורך דין; זה שמו הטוב, היושרה והרקורד שלו, וכי פגיעה במוניטין זה של עורך הדין בכלי תיקשורת מצדיק פסיקת פיצויים הולמים, ומכאן מתבקש בית משפט זה לקבל את העירעור ולפסוק למערערת פיצוי בסך 100,000 ₪ וכן הוצאות הולמות.

בית המשפט העליון ברע"א 4740/00 לימור אמר ואח' נגד אורנה יוסף ואח', נה(5), 510 (ניתן ביום 14.8.01) (להלן "עניין אמר"), היתייחס לפירסום המתאר את המערערת שם, כנרקומנית וקבע כי איסור לשון הרע בא כדי ליצור את האיזון בין זכויות אדם מרכזיות בכל משטר דמוקרטי וכי הזכות לשם הטוב ולפרטיות מזה והזכות לחופש הביטוי והשגת חומר שיש לציבור עניין בו לשם פירסומו, נגזרות מכבוד האדם – בין אם הוא עורך דין ובין אם הוא עתונאי.

התפיסה שביסוד סעיף זה היא שעצם הפגיעה בכבודו של הזולת משמעה גרימת נזק לזולת, אלא שתפיסה זו הייתה מקובלת על בתי המשפט עוד טרם חקיקת סעיף 7א. מאז ומתמיד ראו עצמם בתי המשפט מוסמכים לפסוק פיצויים בתביעות לשון הרע, לרבות פיצויים ניכרים בלי שהגבילו עצמם לשעור מירבי כלשהוא, וזאת ללא דרישה להוכחת נזק כלשהוא, ודאי ללא צורך בהוכחת נזק ממוני.

...

מכל מקום המערערת העמידה את דרישתה בערעור לפסיקת הסך של 100,000 ₪, סכום המצוי בפיצוי הסטטוטורי, וכי בעניין זה נראה לי כי בית משפט השלום טעה בפעם הראשונה כאשר יחס למערערת את עיקר האחריות לפרסום בתוכנית הרדיו ובמיוחד כשקבע כי הוא היה מעמיד את הפיצוי "על סך של שקל אחד" – סעיף 19 לפסק דינו ובפעם השנייה כאשר הוא בא לשום ולקבוע את הפיצוי בשל עוולת לשון הרע על סך של 15,000 ₪, סכום שהוא נמוך בהרבה מסכום הפיצוי הסטטוטורי שנקבע בחוק (50,000 ₪), ומכאן מתבקשת התערבות ערכאת הערעור בסכום הפיצוי שנפסק לטובת המערערת.

על כן, אני מחליט לקבל את ערעור המערערת ולהעמיד את הפיצוי על סך של 40,000 ₪ (במקום הסכום שפסק בית משפט השלום בסך של 15,000 ₪).

כמו כן, אני מחייב את המשיב לשלם למערערת הן בשל דחיית הערעור שכנגד והן בשל קבלת ערעור המערערת את הסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. תשלום הסכומים הנ"ל יהיה תוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין למשיב, שאם לא כן, הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעונם המלא.

הקובל הנו עו"ד וותיק ובעל מוניטין ואף מיתנדב לטובת הציבור ומכאן שהפגיעה בשמו הטוב הנה משמעותית וניכרת.

בהמשך לכך, הגיש הקובל שורה של מסמכים שלטענתו מבססים את הוצאותיו הנטענות (לרבות פרוטוקולים ומסמכים מהליכים אזרחיים בין הקובל והנאשם, המלמדים גם על כך שהקובל יוצג בהליכים אלו; מסמכים מתיק הוצל"פ שפתח הנאשם כנגד הקובל ללא הצדקה ונסגר בהתאם; אישורים בדבר הגשת תלונות למישטרה בגין גניבה מרכב ובגין התפרצות לדירה שהגיש הקובל; אישור בדבר תשלום אגרת בית משפט בסך 650 ש"ח; התכתבויות שונות בין הנאשם לבין הקובל).

ההגנה הפניתה למקרה קודם שבו הקובל תבע בעבר אדם בגין לשון הרע ותביעתו נדחתה וזאת בגין ארוע שעניינו הגשת תלונה ללישכת עורכי הדין.

אין ספק כי שעה שהתלונה ללישכת עורכי הדין ניסגרה ונגנזה ולאחר שהנאשם הודה בכך שהוציא את דיבתו של הקובל רעה בתלונה שהגיש, מדובר בפגיעה משמעותית בשמו הטוב של הקובל בפני הגוף המקצועי והאתי שאליו הוא משתייך, וזאת שעה שמדובר במי שעיסוקו בעריכת דין ואשר אף מיתנדב לטובת הציבור.

עם זאת, לא ניתן להעניק לשיקול זה משקל יתר בקביעת הפצוי שעה שהקובל לא הגיש כל חוות דעת או כל מיסמך אחר אודות הנזקים הבריאותיים ו/או הנפשיים הקונקרטיים שנגרמו לו. בנוסף, יש לשקול את הנזקים הנוספים שנגרמו לקובל, לרבות נזקים ממוניים בדמות הוצאות שהוציא לצורך היתמודדות עם התלונה בלישכת עורכי הדין ולצורך הגשת הקובלנה דנן (לרבות תשלום אגרת בית משפט) וכן את אובדן זמן ההישתכרות.

...

עוד הדגיש הקובל כי התלונה שהגיש הנאשם כנגדו בלשכת עורכי הדין הצריכה מצדו התמודדות קשה וממושכת עד שבסופו של דבר הסתיים בירור התלונה בסגירתה וגניזתה על ידי הלשכה.

מחד גיסא, שקלתי את הפגיעה בשמו הטוב של הקובל כתוצאה מהתלונה שהגיש כנגדו הנאשם ללשכת עורכי הדין, נשוא כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ואשר בסופו של דבר נסגרה ונגנזה.

אשר על כן, ולאחר עריכת איזון בין השיקולים השונים, ותוך בחינת התמונה הכללית המתקבלת בסופו של הליך זה, ובחינת הנזקים שנגרמו לקובל במבט רחב, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנאשם לפצות את הקובל בסכום של 5,000 ₪.

סוף דבר – בהמשך להחלטה מיום 24.6.21 ולהסכמת הצדדים, אני קובע כי על הנאשם לפצות את הקובל בסך כולל של 5,000 ₪.

התובעת הופתעה, כך לטענתה, כי לאחר כחודש ימים מהזמנת העבודה, הנתבעת החליטה לפרסם בקבוצת הפייסבוק בה התובעת מפרסמת את עבודותיה, סיפור כזב, כפי שהיא טוענת, תוך פגיעה בשמה הטוב של התובעת, והפצת שקרים, על מנת לפגוע בפרנסתה, תוך ציון שמה, בידיעה ברורה כי הדבר יגרום לתובעת נזק תדמיתי חסר תקדים.

לפי התובעת, היא רכשה, משך שנות עבודתה, מוניטין טוב ושם טוב ואמין בעולם הקעקועים.

הפירסום שבבסיס התביעה נכתבו הדברים הבאים: " שאלה. קבעתם תור עם מקעקעת. שילמתם מראש על סקיצה, המקעקעת מרחה אתכם חודש בלי להכין את הסקיצה...ואז ביטלה את התור שעתיים לפני השעה שנקבעה, שלחה לכם לוואטסאפ היתנצלות עם ציור של סקיצה לא מוכנה(אפילו לא קצת... נזכרה בה מסתמן יום קודם) סירבה!! אחרי חודש להתחייב על תאריך חדש וגם סירבה לבטל ולהחזיר את התשלום. מה עושים??? יש לי חברים עורכי דין שיוכלו לעזור?" אחד המשתתפים באותה קבוצה/ פורום שאל את הנתבעת באשר לזהות בעל המיקצוע, כי אז, ציינה הנתבעת את שמה של התובעת.

בחנתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שצורפו, וההתכתבויות בין הצדדים, שהן אינן "פירסום" והשאלה הראשונה שיש לענות עליה, היא האם יש באותו פוסט שפורסם ע''י הנתבעת משום הוצאת לשון הרע נגד התובעת.

...

על כן, יישום הוראות החוק, וההלכה בענייננו, מביא למסקנה, כי הפרסום לא עבר את משוכת הביקורת הלגיטימית, והבעת הדעה הצרכנית שזכותה של הנתבעת להביע, ועת הביקורת הועלתה אף ללא אזכור שמה של התובעת, מראה כי פרסום הפוסט לא נעשה לשם ביוש של התבועת או פגיעה בשמה הטוב, ולא היה דופי בכך שבעת שהיא נשאלה באשר לזהות בעלת המקצוע היא מסרה את פרטי התובעת.

על כן, ומשלא ביססה התובעת את תביעתה , ולאור הקביעות לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.