תביעת לשון הרע בגין תלונות שווא על הטרדה מינית

האם זכאי התובע לפיצויים בגין לשון הרע בענין זה העיד התובע בתצהירו כך: "בתאריך 1.9.2009, הוגשה ע"י סמדר כוכבי-הרוש תלונה במישטרה על מעשי איומים והטרדה מינית שלי כלפיה (שלא היו ולא נבראו) וזאת בשל כניסתי לרדיו לפי דרישתו המפורשת של צבי עמר.

גם מר דוד חכם המופיע בתלונה כעד (למרות שלא העיד כלל נגד התובע), הודה שמעולם לא נאמרו הדברים שיוחסו לי. בתאריך 28.4.2010, קבלתי הודעה ממשטרת ישראל, בדבר סיום החקירה נגדי בחשד לאיומים, דבר המאשר כי מדובר היה בתלונת שוא ע"מ להכפיש את שמי ותו לא".

מאחר וקוניק שלח את גב' כוכבי להגיש כנגד התובע תלונה כוזבת במישטרה בגין הטרדה מינית יש הצדקה לפסוק לתובע פיצויים.

אשר לתלונה במישטרה, בהתאם להוראות סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תלונה במישטרה ועדות במסגרתה אינן יכולות לשמש עילה להגשת תביעה בגין לשון הרע.

מן הכלל אל הפרט – התובע מייחס פירסום לשון הרע לנתבעת בשל שני עניינים עקריים: האחד, פירסום באתרים אנטרנטיים והשני, בגין התלונה במישטרה שהגישה גב' כוכבי והעדויות התומכות בה. אשר לפרסומים באתרים אנטרנטיים, התובע לא הוכיח כי הנתבעת היא שנושאת באחריות כלשהיא לפרסומים אלה.

...

התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

הגם שרוב התביעה נדחתה, מצאנו בנסיבות הענין להטיל על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

התביעה בת.א. 37933-05-10 ביום 24.5.10 הגישה חנה תביעה כנגד חגית וכנגד משטרת ישראל, בטענה כי בחודש אפריל 2010 חגית הגישה נגדה תלונת סרק למשטרת ישראל על פיה יוחסה לחנה שיחת טלפון ביום 6.4.10 אל בתה בת ה-13 של חגית, שבה הוטרדה הקטינה על ידי חנה (להלן – התלונה).

לטענת חנה, על אף שכאמור היא לא היתקשרה יותר לביתה של חגית – זומנה לחקירה ביום 7.4.10 בעקבות התלונה שהגישה חגית, לפיה ביום 6.4.10 אחרי הצהריים היתקשרה חנה לביתה של חגית ממספר חסום, הזדהתה כחני, והטרידה את בתה הקטינה של חגית, שחר, שהייתה באותה עת בת 13 , בשאלות על מקום המצאה של חגית.

חנה טוענת כי מדובר בתלונת שוא, וכי חגית ביצעה כלפיה עוולת נגישה לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין, הפרה חובה חקוקה בכך שמסרה תלונה למישטרה בידיעה שהיא כוזבת, ועברה על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק יאסור לשון הרע או החוק) בגין פירסום כוזב ופגיעה בשמה הטוב של חנה.

...

דווקא שוכנעתי כי ההפך הוא הנכון - כפי שנאמר לעיל, חנה הגיבה ברגשנות יתר ועשתה כל שביכולתה על מנת להציל את נישואיה , ולכן ביקשה עזרה מכל כיוון (על אף שבסופו של דבר לא הצליחה למנוע את הגירושין) , ולא היה בכוונתה דווקא לפרק את נישואיה של חגית.

בנסיבות אלה, אין מקום לפיצוי כלשהו לחגית ולבעלה מוטי, ודין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור – אני קובעת כדלקמן: התביעה בת.א. 44780-02-11 - נדחית על הסף.

הן התביעה בת.א. 37933-05-10 והן התביעה שכנגד – נדחות.

לטענת התובע, במהלך שנת 2018 ועד חודש פברואר 2019 - תקופה בה הועסקו שניהם בבית הספר, הפגין כלפיו הנתבע היתנהגות בריונית ומאיימת, לרבות קללות וגידופים בפני בעלי תפקידים, הכפיש את שמו ברבים, איים עליו, הביא לכך שסולק ממשרתו בבית הספר, בחודש פברואר 2019, ובהמשך, פוטר מעבודתו בעיריית חיפה, בעקבות תלונות שוא שהגיש נגדו הנתבע לעירייה.

הפרסומים שלושה פרסומים עומדים בבסיס התביעה, כמפורט להלן: בשיחה שהתקיימה בתאריך 4.1.19 בה הישתתפו התובע, הנתבע ומנהלת בית הספר גב' תמר רבינר (להלן: "המנהלת") הטיח הנתבע בתובע האשמות שוא קשות, תוך הכפשת שמו, ובכלל זה, לטענת התובע, אמר הנתבע כי התובע חתרן, מיתחמק מבצוע עבודות, מטריד מינית מורות ותלמידות, שוכב עם מורות, מכניס ילדות לחדרים, מיתחמק מעבודה ומחפש לבלות עם מורות, חולה נפש, מטורף, מחבק מורות, לקח כלי עבודה ולא החזיר, וכי איים שידקור אותו.

המפקח, מר בטיש, העיד כי הוזמן לשיחה שהתקיימה בבית הספר בנוכחות התובע, הנתבע והמנהלת, בעקבות סיכסוך ביניהם, העד אישר ששמע מהם כי הסיכסוך הוא בעקבות תלונות של הנתבע על הטרדה מינית של מורות מצד התובע, אך הוא עצמו לא יודע על ראיות לכך.

וכן ת"א (נת') 6685/02 עו"ד דוידוביץ יהונתן נ' שנקר ציונה, [פורסם בנבו], שם במהלך ויכוח צעקה הנתבעת לעבר התובע "מנוול" ו"נוכל" ו"תישאר נכה מסכן כל החיים", ביהמ"ש קבע, כי יש באמרות אלו "לשון הרע" (סע' 28 לפסה"ד); אך לגבי האימרות "פסיכופט", "מנוול" ו"נוכל" נקבע כי קיימת לנתבעת ההגנה בתביעה בסע' 4 לפק' הנזיקין [נוסח חדש] – מעשה של מה בכך.

...

לאחר ששקלתי את נסיבות הפרסום במקרה שלפניי, ובכלל זה את היקף הפרסום, ואופי הדברים שנאמרו, החלטתי להעמיד את הפיצוי לתובע על 8,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבע גרם לפיטוריו מעיריית חיפה.

לא מצאתי כי מתקיימת אף אחת מהעילות הנ"ל, ודומה שאין צורך לפרט מדוע, מעבר לדברים שנכתבו עד כה. לסיכום, אני מקבלת את התביעה רק ביחס לפרסום השלישי, ודוחה את יתר רכיבי התביעה.

הנתבעת מעלילה עלילות שוא ובין היתר בגין הטרדה מינית ומגישה תלונות שוא במישטרה, הכול במטרה להזיק, להשפיל ולפגוע בתובעים ובשמם הטוב.

העילות בבסיס התובענה הן: פירסום לשון הרע, פגיעה בפרטיות, איומים, הטרדות והצקות, שימוש לרעה בהליכי משפט, תלונות שוא במישטרה והחזר הוצאות.

יתרה מכך, הנתבעת אף איימה על תובעים 3 ו-4, במכתב משנת 2009, כי תתלונן במישטרה על הטרדה מינית, אם ידבר אליה בצורה בוטה (נספח ו' לתצהיר התובעים): "במידה ושוב תדבר אלי בצורה בוטה תעברי דירה וכו' ותצעק עלי כבר כמה פעמים שמעתי ממך צעקות אני לא ברמת אינטלגנציה שלך שתצעק עלי תמיד יש לי את הקלף לגיש [כך במקור] נגדך תלונה במישטרה על התרדה [כך במקור] מינית משך שנתיים שלמות. וכל השכנים מודעים לכך ויודעים מי אתה ובת זוגך! ויש לך מזל שעדין לא ביצעתי זואת [כך במקור] אחרת היית עצור!" (הדגשות במקור).

...

זאת ועוד, מחומר הראיות שבפני ומשמיעת העדים והתרשמותי מהם, שוכנעתי, כי אכן הנתבעת מרבה לייצר פרובוקציות בחלקים המשותפים בבניין.

בעת פיצוי נפגע מכוח חוק איסור לשון הרע, ההכרעה בדבר גובה הפיצויים אינה נסמכת על נוסחה מדויקת המאפשרת את תרגום השיקולים השונים לכדי סכום כספי "הכרעה בעניין זה נעשית, בסופו של דבר, בדרך של אומדן" (שנהר, עמ' 370).

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בצר לה, בנואשותה וברשעותה, היא מנסה לטיפול אשמת שוא על "קורבנות מזדמנים"- במירכאות או בלעדיהן – ולהגיש נגדם תלונות כוזבות.

משכך טענה הנתבעת, כי כל הנטען על ידה הוא אמת, וכי יש עניין צבורי בפירסום, וכי אלה נעשו בתום לב. בהתאם למבחנים שנקבעו בעיניין פלוני, הרי שהביטויים שייחסה הנתבעת לתובעת לעיל "תלונות שוא" "עבריינית סדרתית" "נוכלות" פיתוי גברים והגשת תלונה כנגדם, השמוש המיוחס לתובעת במיניותה והאמירה שתמונותיה מתאימות לאתרי מין זולים, הן אמירות קשות העולות כדי לשון הרע (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק) משום שהן נועדו לבזות את התובעת ואף לפגוע במשלח ידה.

. אשר לאמירה, כי מדובר במי ש"מגישה תלונות שוא", קביעתי לעיל ביחס לפירסום מיום 5.9.18 (סעיף 23 לעיל) רלוואנטית גם לאמירה זו. האמירה מהוה לשון הרע כהגדרתה בחוק, שכן יש בה לפגוע בשמה הטוב של התובעת, היא פורסמה ברבים, לא הוכח שהיא אמת ולכן גם לא עומדת לנתבעת כל הגנה בהתאם לחוק ולכן דין התביעה להיתקבל.

כאמור לעיל בפרסומים קודמים ובהתאם למבחנים שנקבעו בעיניין פלוני, הרי שהביטוי "מתלוננת שוא סדרתית" מהוה משום לשון הרע משום שהוא נועד לבזות את התובעת או לפגוע בשמה הטוב.

לא עומדות לנתבעת שכנגד איזו מההגנות בחוק ולכן דין התביעה להיתקבל ביחס לאמירות הנ"ל. ביום 11.9.18 פירסמה הנתבעת שכנגד בפייסבוק "נוגה ויזל רודפת אותי שנתיים וחצי. היא איימה ברצח ילדיי, בין היתר. אם הבנות תכתובנה נוגה ויזל בג"צ בגוגל, יעלה מיסמך מחריד. היא פוטרה ממשטרת ישראל כיוון שהוגדרה כמטרד. היא מטרידנית אובססיבית, מגישה תלונות שוא, בודה ראיות, מנסה להפיל אנשים תמימים. קצין בריאות הנפש של המישטרה, אליו היא סירבה להגיע לבדיקה, אבחן אותה כבעלת הפרעת אישיות נרקסיסטית. יש לה קריירה שלמה בנושא. הגשתי נגדה תלונה בלישכת עורכי הדין. אני מגישה נגדה ביום רביעי בקשה לצוו הטרדה מאיימת. כל הפוסט הזה שקרי מתחילתו ועד סופו" (נספח 232 לתצהיר התובעת שכנגד).

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה והתביעה שכנגד באופן חלקי, כמפורט לעיל לגבי כל אחד מהפרסומים.

משכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין הפרסומים בצירוף אגרת בית משפט בסך של 3,836 ₪.

משקבעתי, כי הפרסומים בוצעו כדי לפגוע, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום נוסף בסך 50,000 ש"ח. כן אני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 25,000 ₪ בגין הפרסומים בצירוף אגרת בית משפט בסך 1,778 ₪.