תביעת לשון הרע בגין פרסומים כוזבים על קוסמטיקאית

בפסק דין זה: התובעת והנתבעת שכנגד – להלן: "התובעת" הנתבעים והתובעים שכנגד – להלן "הנתבעים" זוהי תביעה כספית על סך 470,735 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, קוסמטיקאית פרא רפואית ויועצת לכירורגיה פלאסטית, בעלת מכון לטיפולים אסתטיים בנווה סביון, נגד נתבעת 1, חברה העוסקת בייבוא, מכירה והשכרה של ציוד טכנולוגי לתחום הרפואי והקוסמטי, (להלן: "הנתבעת"), שהנה נציגת חב' פאלומר האמריקאית בארץ ונגד בעל המניות בה ומנהלה – נתבע 2, (להלן: "הנתבע") .

הנתבעים עותרים, בתביעה שכנגד, לחייב את התובעת לשלם להם סך 724,407 ₪ : 225,000 ₪ בשל הפסד רווח מביטול מכירות שעמדו להסגר עם 3 לקוחות פוטנציאליים 100,000 ₪ בשל נזק לא ממוני בשל לשון הרע עקב הגשת תלונות השוא - 135,016 ₪ בשל פירסום לשון הרע במיסרון - 67,508 ₪ בשל פירסום לשון הרע לחברת "פאלומר" - 67,508 ₪ בשל העוולה על פי חוק עוולות מסחריות - 129,375 ₪.

בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים, כי התובעת הגישה נגדם תלונות שוא לרשויות מתוך כוונה לחבל בשמם הטוב, תוך נקיטה בשקר מפגיע והפרה חובה חקוקה במסירת ידיעות כוזבות.

...

סוף דבר התובעת תשלם לנתבע פיצויים בגין כל עוולות לשון הרע שביצעה כלפיו בסך כולל של 55,000 ₪.

כן תשלם התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, בגין דחיית תביעתה הוצאות שכר טרחה בסך 30,000 ₪.

בנוסף, בגין התביעה שכנגד, תשלם התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות אגרה ובנוסף, שכר טרחה בסך 20,000 ₪.

יש גם לקוסמטיקאיות פרטיות כאן יש קנדלה וסופרנו, אבל המערכות הטכנולוגיה שמוטמעות על המכשיר הם לא לייזר, הם אי פי אל ואינפרה אדום.

קיצורו של דבר, שפרסום המתייחס למתחרה עסקי; העלול להשפילו, לבזותו או לפגוע בעיסקו או במשלח ידו; בין אם הוא אדם ובין אם הוא תאגיד – ניכנס, ככלל, תחת הגדרת "לשון הרע"; ובהיעדר תחולה לאחת מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, עשוי המפרסם למצוא עצמו נושא באחריות בשל כך" בפיסקה 37 לפסק דינו עמד כב' השופט עמית על הזיקה שבין חוק איסור לשון הרע לבין העוולה של תאור כוזב: "במבט-על, ניתן לומר כי חוק איסור לשון הרע הוא מעין 'חוק כללי' בתחום הוצאת הדיבה (הגם שכאמור הוא פורשׂ חסותו במישרין על דיבה מסחרית – סעיף 1(3) לחוק). לעומת זאת, העוולות של תאור כוזב ושקר במפגיע הן עוולות ספציפיות העוסקות בפירסום הודעות כוזבות בזיקה לעולם התחרות העסקית. אכן, חרף ההבדלים בין שלוש העוולות, ניכר כי קיימת ביניהן זיקה מושגית של ממש ואף חפיפה בלתי מבוטלת. אף ייתכנו מצבים בהם מעשיו של אדם יביאו להתגבשותן של שלוש העוולות גם יחד. כך, מקום בו יעלה בידי תובע להוכיח כי עוסק פלוני פעל במזיד בכך שפירסם נגדו הודעה כוזבת שיש בה כדי לפגוע בעיסקו, הרי שנתמלאו היסודות של כל שלוש העוולות, ואין מניעה שהתביעה תהא מבוססת על שלושתן בגין מעשה אחד." כב' השופט מאזוז מבהיר בפסק דין אי.די.איי, כי הוא סבור כי חוק איסור לשון הרע אינו האכסניה הטבעית לבחינת 'לשון הרע מסחרי' ובכך חולק על דברי הש' עמית כדלקמן: ראשית, אעיר כי איני סבור כי "הטריטוריה הטבעית" או "האכסניה הטבעית" (כלשון חברי בפסקות 16 ו- 74) של הסיכסוך מושא ערעורים אלה הוא חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע).

ודוק, אף שבדרך-כלל פרשנות הקטע הנטען להיות לשון הרע תיעשה על רקע שאר חלקיו של הפירסום, הרי עילת התובע תישאר מוגבלת לאותם קטעים בפירסום שבגינם בחר לתבוע בגין לשון הרע, אלא אם תבע בגין הפירסום כולו (ראו: ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ (להלן – ד"נ חברת החשמל לישראל בע"מ [4]), בעמ' 354; ע"א 809/89 משיעור נ' חביבי [5], בעמ' 11).

...

בתא"מ (הרצ') 23882-08-09 יהודית יקותיאל נ' יעל כוכבי, נפסק ע"י כב' הש' חנה קלוגמן (13.11.13) כך: "... לו הייתה התובעת מזמנת לעדות לקוחות פוטנציאליים, או אותם לקוחות של התובעת אשר מסרו לה על אותן השמצות ומוכיחה כי קיימת שיטה אצל הנתבעת להשמיץ את התובעת ולהבריח את הלקוחות לחנויות אחרות, הרי שהיה בידה להוכיח את תביעתה. אלא שבמקרה הנדון העדות היחידה שהצליחה התובעת להביא היא של אותו חוקר מדובב. גם החוקר לו רצה היה יכול לעמוד בחוץ ולצלם את כל אותם לקוחות פוטנציאליים, אשר הנתבעת השמיצה באוזנם את התובעת והבריחה אותם מחנות התובעת. החוקר לא הציג דוח המתייחס לקונים פוטנציאליים מזדמנים, אלא צירף תמלול שיחה שלו עצמו עם הנתבעת, בה ניסה להוביל את הנתבעת לומר את הדברים שאמרה ואינני יכולה לראות בכך הוצאת דיבה או פגיעה בתובעת בהתאם לחוק עוולות מסחריות." בסע"ש (ת"א) 12511-04-14, שי בלייברג נ' יעקב קירמאיר ואח', נקבע על-ידי כב' הש' שמואל טננבוים (8.6.17) כך: "ראשית נציין כי לטעמנו ספק רב אם האמירות המיוחסות לנתבעים במסגרת שיחות אלה נכנסות תחת ההגדרה של "פרסום" על פי החוק, משום שהשיחות המוקלטות עם החוקר הן שיחות מגמתיות ביותר, נעשו ביוזמת התובע וכל מטרתן היא להוביל את הנתבעים לומר את הדברים שהתובע מצפה לשמוע ובדיעבד מסתבר שגם כדי להניע הליך משפטי כנגדם.

אנו סבורים כי שיחות שכאלה בהן התובע או מי מטעמו מובילן כך שיהפוך ל"קורבן", רחוקות מהמשמעות של פרסום "רגיל" בו אדם מרצונו וביוזמתו אומר או כותב את הדברים.

הואיל ומדובר בהלכה מנחה, ולא מצאתי כי מתקיימות נסיבות לחרוג ממנה, אני קובעת כי דברי הנתבעת לחוקרים מהווים פרסום כמצוות החוק.

אפקטיב ביוטי ביחד עם ירון הגישו תביעה שכנגד לתשלום סך של 1,000,000 ₪ בגין, בין היתר, לשון הרע, תאור כוזב ועוולות מסחריות בשל פירסום שעשו הנתבעות שכנגד שהיה בו להכפיש אותם (להלן:"תביעת לשון הרע").

בסעיף 50 לכתב התביעה פירטה אפקטיב ביוטי את השקעתה בפתוח המוצר: "התובעת שילמה ממיטב כספה עבור, בין היתר, עיצוב מארז המכשיר, לוח הלחצנים, הפקת פרסומים מפוארים הכוללים ומציגים את המכשיר, הפקת סירטוני תדמית ופירסום בעברים ואנגלית בקשר למכשיר, הפקת מסמכים ודוקומנטציה שתתלווה למכשיר בעת מכירתו, כגון חוברות הדרכה להפעלת מכשיר, חוברות הנחיה לבצוע טיפולים ושימוש במכשיר, תיק מעקב טיפולים, תעודות הישתלמות לקוסמטיקאיות בקשר לשימוש במכשיר הבימקס, עלוני מידע שונים ועוד". פעולות אלה אשר פורטו במסגרת כתב התביעה ובמסגרת הסיכומים של אפקטיב ביוטי (סעיפים 18- 26 לסיכומי אפקטיב ביוטי) הנן פעולות שיווק שמטרתן לקדם את מכירות המכשיר ואין הן מלמדות על סיוע בפתוח המכשיר.

...

לאור האמור לעיל, תביעת השיקים של MSQ מתקבלת והתביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי אפקטיב ביוטי נדחית.

סוף דבר על פי קביעתו של כב' השופט ד"ר ע. בנימיני שדן בתיק זה בראשיתו, פוצל הדיון באופן שתחילה נדונה שאלת האחריות בכל אחת מן התביעות ורק לאחר מכן יהיה מקום לקיים דיון בשאלת גובה הנזקים והסעדים הכספיים.

על מנת שייקבע אופן הדיון בסעדים הכספיים אני קובעת ישיבת קדם משפט ליום 18.11.12 שעה 09:30.

נטען שהמסמכים רלוואנטיים משום שבפרסומים נטען שוייס אינה קונה את המוצרים מביופור או ממרכז שיווק, כאשר לטענת וייס פרסומים אלה הם בבחינת לשון הרע והיא רכשה את המוצרים כדין ממשווקים מורשים.

באשר לטענת ביופור שהמסמכים עשויים להיות רלוואנטיים לתביעה שאותה היא הגישה (דרישה 15), לא מצאתי שביופור ביססה טענה זו. ביופור הפניתה להנמקה הרלוואנטית לתביעת לשון הרע ולא הובררה הרלוואנטיות של המסמכים לפלוגתות בתביעת ביופור שאינה עוסקת בטענה שוייס מוכרת מוצרים לא מקוריים אלא בטענה שווייס מוכרת מוצרי ביופור ללא איבחון כנדרש ושהיא מציגה תיאורים כוזבים למוצרים מסוימים באתר האנטרנט שהיא מפעילה.

בעניינינו הטענה היא ללשון הרע בקשר לעסק של וייס, ומשכך אחד הנתונים שעשויים להיות רלוואנטיים לקביעת גובה הפצוי הוא ההכנסות של וייס ממכירת מוצרי קוסמטיקה.

הגם שהמסמכים רלוואנטיים לתביעות לשון הרע, משעה שוייס היא התובעת ושהמסמכים רלוואנטיים לעניין גובה הפצוי – אני סבור שיש להותיר בידי וייס את הברירה אם לגלות את המסמכים אם לאו במובן זה שאם המסמכים לא יגולו וייס לא תהא רשאית לטעון שיש להביא בחשבון נזק אפשרי לעסקה כתוצאה מהפרסומים וההנחה תהיה שמחזור ההכנסות העיסקי שלה הוא אפסי ושלא נגרם כל נזק מהפרסומים, וזאת מבלי לגרוע מן האפשרות שיינתן משקל לפרמטרים רלוואנטיים אחרים בקביעת פיצוי אם התביעות יתקבלו.

...

באשר לעילת התיאור הכוזב טענה ביופור שיש במסמכים כדי ללמד על היקף המכירות, אך לעניין היקף המכירות התבקשו כאמור חשבוניות של רוכשים ונעתרתי לדרישה זו לעיל, בעוד שהמסמכים שמבוקש גילוים בדרישה הנדונה מתייחסים לרכישות של וייס ולא למכירות כך שהרלוונטיות שלהן היא לכל היותר שולית ועקיפה, והיא נדחית מן הטעמים שפורטו לעיל ביחס לדרישה מס' 15.

הדרישה נדחית אפוא במלואה.

בהיעדר טענה מדוע אין להיעתר לדרישות אני מורה כי וייס תשיב לדרישות אלה בתצהיר כדין.

התובעים הגישו בחודש ינואר 2004 תביעה על סך מיליון שקלים נגד הנתבעים וזאת בגין פרסום לשון הרע בארבע כתבות, שפורסמו בעיתון "הארץ". 2.

לגופו של עניין טענו התובעים, כי בטיפולי לייזר להסרת משקפיים עוסקת רק התובעת 2 ותמיד נוכח רופא בטיפולים ובעת ביצוע טיפולים קוסמטיים להסרת שיער, אין צורך בנוכחות רופא.

איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו.

למרות שד"ר שפר הותירה רושם אמין ביותר, כאמור, ולא מצאתי כל מניע שיכול להוביל למסקנה שהיה לה רצון לכתוב כזבים על מכון קר, בכל זאת נותר הספק, בעיניין ביצוע ניתוחי לייזר להסרת משקפיים שלא ע"י רופא וד"ר שפר אישרה בעדותה כי יכול להיות, שלא היתה ביחידה להסרת משקפיים בלייזר (עמ' 110 שורה 23 לפרוטוקול).

...

(10.14) בנסיבות אלו, אני סבורה, כי קיימת הגנת תום הלב גם באשר לכתבה זו. (10.15) הכתבה מתייחסת במפורש למקרים נוספים במכונים אחרים ולא רק למכון התובעת, ולא נכתב כי מקרה המוות שמוזכר בכתבה מיוחס למכון קר. (לעניין זה מקובלים עלי דברי ב"כ הנתבעים בסעיפים 122 – 135 לסיכומיה ולא מצאתי לנכון להרחיב יתר על המידה בעניין זה בגוף פסק הדין).

(12.2) מקובלת עלי לחלוטין טענת הנתבעים ולפיה מדובר ברשימה שהיא הבעת דיעה על היתנהלות משרד הבריאות נוכח דו"ח מבקר המדינה והכתב מצא לנכון לתת את עריכת הביקורות במכון קר באשדוד כדוגמא להתנהלות משרד הבריאות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.