התביעה היא תביעת לשון הרע שהגיש המשיב נגד המערער בגין פירסום בשפה הערבית ברשת החברתית פייסבוק.
...
במהלך יולי 2014, פירסם המשיב בעמוד שלו מסגרת ובה תמונה של פני התובע חצויה לאורך וצמודה לתמונה חצויה של מנהיג דאע"ש אבו בכר אל בגדאדי, ומתחתיה כתב "אל בגדאדי וגבראיל שני צדדים באותו מטבע".
לפרסום זה ניתנה תגובות ובהן נאמר בין היתר "אין הסכמה עם נדאף ולא עם דיעותיו, אבל לדמותו לדאע"ש הדבר אינו נכון ורחוק מהאמת!!!!!!! לנדאף דיעות משלו וזכותך להסכים או להתנגד, אבל לא שמעתי על אף תוקפנות מצד נדאף וקבוצתו על אף אדם בגלובוס או הסגת גבול של חירות או הרג של אדם על רקע דתו או שייכותו", וכן "האם נדאף הפך להיות אלוף בצבא הישראלי??? אנו חברה רבת דיעות וגישות וזכותו לקרוא לגיוס וזכותך לחלוק עליו וזכות האזרח (הנוצרי במקרה זה) איזה דרך לבחור, אבל מכאן עד להשוות נדאף לדאע"ש הדרך ארוכה ואינה ריאלית ואינה צודקת אף מקפחת חברי היקר". על תגובות אלה השיב המערער: "מי שקורא לגיוס הוא קורא להרג והורג בפועל"; "החיילים שנדאף מגייס מה עושים בעזה"; "הבגידה אינה דיעה".
אני דוחה את טענת המערער, כאילו הפרסום היחיד שבגינו נקבע שהוציא לשון הרע על המשיב הוא ששת המילים "אל בגדאדי וגבראיל שני צדדים באותו מטבע". טענה זו מתעלמת משלוש אמירות נוספות, שהתייחסו לטענות של אחר שהמערער עובר את הגבול בביקורתו, וכן היא מתעלמת מההשוואה הגרפית שביצע המערער בין המשיב לבין מנהיג דאע"ש, שאותה הכתיר באותן שש מילים.
לטענת המערער, בחינת האימרות כמכלול, שאותה לטענתו לא עשה בית המשפט קמא, מחייבת את המסקנה שאין בה לשון הרע כלפי המשיב אלא פרסום דיעה ועמדה פוליטית.
בהקשר זה אני דוחה את טענת המערער, לפיה ייחס בית המשפט קמא למגיבים על דבריו של המערער מעמד של אדם סביר.
קשה להלום את שתי העמדות זו בצד זו.
אני דוחה את טענת המערער שמה שהתכוון לומר בהשוואה בין המשיב לבין אל בגדאדי הוא ששניהם אנשי דת התומכים במלחמה למרות מסר השלום של הדת שלהם.
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.
המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.
