תביעת לשון הרע בגין פרסום מכתב באינטרנט

שאלת שקריות הכתבה אינה נבחנת בשלב זה. "בחוק המצוי אין התובע נידרש להוכיח את שקריות הפירסום לצורך זכייה בתביעתו. אם הנתבע חפץ להישען על אמת הפירסום כרכיב בהגנתו, מוטל עליו הנטל להוכיח את אמתות הפירסום" (ראו: חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר, בועז שנור "דיני לשון הרע, הדין המצוי והדין הרצוי", המכון הישראלי לדמוקרטיה, מהדורה שנייה מורחבת, התש"ף – 2019, בעמ' 212).

הנתבעים ניסו לטעון ולשכנע שכתבת טוקר מציירת רק שינוי מבני/אירגוני בעתון מעריב, במסגרת "צעדי התייעלות", כלשון כתבת ההמשך מיום 28.5.2019 שפירסם הנתבע 1 באתר האנטרנט "The Marker" בעקבות מכתב התראה ששלחה התובעת לנתבעים (ראו מוצג 6 בתיק המוצגים מטעם הנתבעים שהוגש ביום 8.8.2021) (להלן – "כתבת ההמשך של טוקר").

וכך סיכם כב' הנשיא אשר גרוניס את דעתו, שהנה דעת הרוב בפסה"ד ושאל עיקריה הצטרפו רוב חברי ההרכב שם: " 81.      סיכומו של דבר, סבור אני כי ראוי להכיר, באופן עיקרוני, בקיומה של חובה לפרסם פרסומים בעלי אופי עתונאי. חובה זו היא אחת מן החובות עליהן חל סעיף 15(2) לחוק ואשר מילויין בתום לב עשוי להקים הגנה מפני אחריות בגין לשון הרע. התנאי המרכזי לקיומה של חובה כאמור הוא כי קיים עניין צבורי משמעותי בפירסום. דרישה זו עשויה להתמלא אף מקום שהפירסום נעשה בידי מי שאינו עתונאי במקצועו ומכאן שאין מדובר בחובה המיוחדת רק לעיתונאים. האדן השני עליו בנויה ההגנה הנדונה הוא דרישת תום הלב, על היבטיה הסובייקטיביים והאובייקטיביים. משמעויותיה של דרישה זו הן כי הפירסום ייעשה בשל אותה חובה וללא כוונת זדון, וכי חובת הפירסום מולאה בהתאם לסטאנדארט של עתונאות אחראית, זהירה והוגנת. יש לקוות כי בדרך זו ניתן יהיה לשמר את חופש הביטוי ואת פועלה של העיתונות החופשית, תוך המנעות מחיזוק יתר של כוחה של האחרונה וניצולה לרעה של ההגנה. הגבלת תחולתה של ההגנה רק למקרים שיעמדו בסייגים האמורים נחוצה הן מטעמים של טובת הפרט הן מטעמים של טובת הציבור. תכליתה של ההגנה אינה להעניק חסינות לעיתונות חובבנית, פזיזה ושלוחת רסן. הדברים נכונים במיוחד  כיום, עם התפתחותה של עיתונות מסוגים חדשים באמצעות האנטרנט. מטרתה של ההגנה היא לאפשר את מרחב הפעולה הדרוש לשם הגשמת העקרונות שביסוד חופש העיתונות והבטחת שיח צבורי פתוח בנושאים בעלי חשיבות."  יישום הדינים וההלכות הנ"ל על ענייננו מביאני למסקנה לפיה לא עומדת לנתבעים הגנת תום לב, בשל אלה: כמפורט מעלה, עה/3 כתב בכתבת טוקר, באופן מודע ומכוון, מידע מהותי קשה, חמור ובלתי נכון, המתייחס כולו לפי לשון הכתבה לעיתון מעריב בלבד, בשעה שעה/3 ידע היטב בזמן אמת שמידע זה לא נוגע רק לעיתון מעריב אלא לקבוצת ג'רוזלם פוסט כולה.

...

התובעת ועדיה כולם הצהירו כי כתבת טוקר פורסמה, הן באתר האינטרנט והן בעיתון המודפס, אך הוברר היטב (ואף עדי התובעת נאלצו להודות בכך) כי הכתבה פורסמה רק באינטרנט, ולכן המסקנה היא שמצהירי התובעת לא הצהירו אמת בעניין זה (כולם יחדיו), וכן כי, מן הסצם, הדבר מצמצם גם את היקף הנזק שהכתבה גרמה או עלולה הייתה לגרום.

סיכום התביעה מתקבלת, באון חלקי ביותר.

הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי כספי בגין לשון הרע בסך של 10,000 ₪ בלבד.

בנוסף ביקשה לחייב את המשיב בהוצאות לדוגמא ושכ"ט עו"ד. עסקינן בתביעת לשון הרע בעקבות פרסומים של הנתבע בפורמים שונים בפסבוק ובאתרי אינטרנט.

באשר לפרסומים שעשה הנתבע עולה, כי אלה נעשו לאחר שהתובעת שלחה מכתב התראה לב"כ הנתבע טרם הגשת הבקשה הנוכחית.

...

לא שוכנעתי כי מצבו הרפואי של המשיב מנע ממנו לפרסם את ההתנצלות בפרקי הזמן בהם התחייב.

כפי שציינתי בדיון עצמו ולאחר שעיינתי במסמך הרפואי, המשיב הגיע לביקור בבית חולים ביום 03.03.24 לא אושפז ובסופו נראה שהוזמן לביקור שגרתי נוסף בחודש אפריל.

על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם למבקשת, באמצעות בא כוחה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ב"כ התובעים הפנה בסיכומיו לת.א (מחוזי – ת"א) 2338/04 אברהם נ' יצהר (19.12.2012), שבמסגרתו הגישו הורי החייל המנוח בני אברהם ז"ל, תביעת לשון הרע בגין פרסומים שנעשו בנוגע לבנם שנחטף.

ב"כ התובעים הפנה בסיכומיו לפסיקה מחמירה בנוגע לפרסומי "שיימינג" באנטרנט שנועדו לפגוע בעסקי התובע, כגון בת.א. (שלום – ת"א) 29999-07-13 מאקרופרינט מערכות בע"מ נ' א.ר. לייזר ליין בע"מ (20.9.2016), שם נפסק פיצוי בשיעור של 75,000 ₪ (אולם זה הופחת בערכאת העירעור), ולת.א (שלום – בית שמש) 53674-05-14 ע.ד.א.ל תיקשורת סלולארית בע"מ נ' חודרה (4.9.2016), שם נפסק פיצוי בסך 60,000 ₪.

התובע טען כי גם בעריית תל אביב התייחסו אליו בחשדנות וכי הוא הופנה למכתב (נספח 20 לתצהיר הנתבע) שנשלח אליו ע"י היועץ המשפטי ובו צוין כי הוא היתחזה לחבר מועצה וכו'.

...

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את הנתבע בפיצוי התובע כדלקמן: בגין פרסום הסרטון הראשון, שנקבע שדרגת הפגיעה בו נמוכה, 15,000 ₪.

סוף דבר לאחר ששקלתי כל אלה, מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע 1 סך של 100,000 ₪ ולתובעת 2 סך של 20,000 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הוצאותיהם בגין מחצית האגרות כפי ששולמו בפועל (וזאת נוכח הפער בין הסכום הנתבע לסכום הנפסק), ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

מבוא והצדדים להליך בפני תביעה כספית על סך של 150,000 ₪ שהגיש התובע, לשעבר יועץ לראש העיר עכו, נגד עריית עכו בגין פירסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן - החוק) במסגרת תגובה שהוגשה מטעם העיריה לכתבה אודות התובע בעתון מקומי.

באותו עניין פירסם הנתבע באתר אינטרנט מכתב המופנה לראש העיר שכלל בין היתר את הדברים הבאים: "אתה מביא עובדים בכירים מלומדים, בעלי דרגות מצה"ל ולאחר מספר חודשים אתה ממציא עליהם כינויים שנשמעים במסדרונות הערייה וזורק אותם מתפקידם כפי שעשית עם הפקידות הבכירה בערייה מקרב תושבי עכו שרמסת את כבודם ואילצת אותם לפרוש מתפקידם. אתה משלם פעמיים משכורת על אותה משרה.

...

לא שוכנעתי כי ביסוד הפרסום הייתה כוונה לפגוע בתובע באופן ממשי ולא מידתי או כי היה בה זדון או חוסר תום לב כטענת התובע.

יפים לענייננו את הדברים שנקבעו בע"פ 8735/96 שמעון ביטון נ' ניסים קופ, פ"ד נב(1) 19: "בענייננו...ניכר בפרסום כי כל מהותו ומטרתו הן בתגובה ללשון הרע שפורסמה נגד המשיב, במטרה לגנות אותו פרסום שהיה זמן קצר קודם לכן... גם אם התגובה הייתה חריפה, הרי שלא חרג הדבר מתחום הסביר ואין לומר כי בנסיבות העניין המשיב נתכוון לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת האינטרסים שלו". לסיכום, גם אם היה נפסק כי האמור בפרסום נשוא תיק זה עולה כדי לשון הרע - דבר שכשלעצמו לא הוכח - הרי שלטובת הנתבעת עומדות ההגנות האמורות לעיל ועל כן דין התביעה בין כך ובין כך: דחייה.

סוף דבר התביעה נדחית.

לטענת התובע בשלושת אתרי האנטרנט הנ"ל נמצאים הפרסומים, גם נכון למועד הגשת הסיכומים מטעמו.

בית המשפט פסק כי בנסיבות אלו מסקנתו הנה היא כי הפירסום בוצע על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין, או לחלופין - על פי היתר שניתן לכך וראו מה נקבע שם כדלקמן: ".... סעיף 13(9) מעניק הגנה לפרסומים שחובה לפרסמם או שיש רשות לפרסמם על פי היתר של רשות מוסמכת. בית המשפט העליון עמד על כך שתכלית הסעיף להעניק הגנה לאנטרס הצבורי בפירסום מכוח חובה בדין או היתר, ורצון שהפירסום יעשה ללא מורא וללא חשש להיתבע בגין לשון הרע. עוד מניח הסעיף שהפירסום נעשה לטובת אינטרס צבורי ולא למען אינטרס אישי של המפרסם, ולכן הפירסום מותר..". בת"א 69993-02-20 שמואל פחימה נ' רשות שדות התעופה (פורסם במאגרים משפטיים), נדחתה תביעת לשון הרע.

קבע בית המשפט כי הפירסום חסין לפי סעיף 13(9), כאשר הפירסום שם היה מכתבו של הרוקח המחוזי מיום 19.12.2021 למנהלת המוסד "בית בלב" ולרוקח הראשי במוסד הנ"ל, בו הודיע הרוקח המחוזי לנמענים כי אישורה של התובעת כ"רוקחת אחראית" לא יחודש על ידו, עקב היתנהלותה בבית האבות באשקלון בו עבדה בעבר, כאשר נקבע שם כי הדין הסמיך את הרוקח המחוזי לאשר או לבטל מינוי של "רוקח אחראי". משקולי מדיניות, ראוי כי הרוקח המחוזי יתן את הכרעתו בדבר מינוי או ביטול הכרה באדם כ"רוקח אחראי", ללא חשש מתביעות אזרחיות נגד החלטתו, ולכן הקנה לו המחוקק את החסינות.

...

אני דוחה את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, שכלל לא ביקר במקום ואף לא עיין בתמונות רלוונטיות.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובע סך של 150,000 ₪ + 8,400 ₪.

באחריות התובע לפעול מול האתרים הנ"ל, בעקבות פסק דין זה. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 23,400 ₪ (התיק התנהל עד תומו, התקיימו שני קדמי משפט, שני דיוני הוכחות, והוגשו סיכומים).