[נוסח מתוקן]
תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק על סך של 1,000,000 ₪, בעילה של לשון הרע בגין 13 פרסומים שביצע הנתבע בין השנים 2016-2018.
הפירסום השני אינו אלא מכתב התראה בטרם הגשת תביעה, והוא מוגן בהגנה מוחלטת בהתאם לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"א-1965.
...
כן נדחה הערר שהגיש לוועדה המחוזית, אשר בגדרם העלה הנתבע את טענותיו לעניין מסוכנות תכנונית של הצומת, כשלים בהליך האישור והתעלמות מחלופות עדיפות, וכן הפקת טובת הנאה על ידי התובע בשל קיצור מרחק נסיעה לתושבים מעטים.
כדברי בית המשפט (כב' השופט א' מצא) בעניין שרון (בעמ' 267):
"כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא איש ציבור, והפרסום נוגע לנושא הכרוך בעיסוקיו הציבוריים ושהוא מעניינו של הציבור, הרי שבפרשנות משמעותו של הפרסום לעניין תחולתה על המפרסם של איזו מההגנות הנתונות לו לפי החוק, יש להעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עקרון חופש הביטוי על פני הנוסחה הפרשנית המייחסת את עיקר המשקל לזכותו של הנפגע להגנת שמו הטוב".
סיכומם של דברים: פרסום הנתבע מוגן בהגנת הבעת דעה בתום לב על איש ציבור ובקשר לעניין ציבורי, ולכן התביעה ביחס לפרסום זה נדחית.
סבורני כי בהתבטאויות הנתבע כלפי התובע בפרסום דנא, הוא חצה את רף הסבירות הראוי להכלה במסגרת חופש הביטוי.
