תביעת לשון הרע בגין הפצת מייל משמיץ

טענות הצדדים טענות התובעת לטענת התובעת, ביום 4.11.2016 הנתבעת פירסמה דברי לשון הרע על התובעת, זאת באמצעות הודעות דואר אלקטרוני שנשלחו על-ידה למנכ"ל משרד המדע באותה עת, מר פרץ וזן (להלן: "מנכ"ל משרד המדע" או "מר וזן"), למדען הראשי במשרד, פרופ' אלכסנדר בליי (להלן: "המדען הראשי" או "פרופ' בליי"), לסמנכ"ל הבכיר למשאבי אנוש של המשרד באותה עת ומנכ"ל המשרד כעת, מר רן בר (להלן: "סמנכ"ל משאבי אנוש" או "מר בר"), ולתובעת עצמה.

התובעת אמנם ציינה כי במקרים מתאימים הייתה פונה לממונים עליה על-מנת לשטוח טענותיה, אולם לא תוך הפצת שקרים והוצאת דיבה[footnoteRef:15].

...

כפי שהובהר לעיל, באיזון בין כלל השיקולים במקרה דנן לא זו בלבד שאנו סבורים שלא היה מקום לשלול את זכות גישתה של התובעת לערכאות על הסף, אף ראינו לקבל את תביעתה.

אנו תקווה כי פסיקתנו זו תהווה סמן אשר לנורמות ההתנהגות הראויות במקום העבודה ואף תוביל את המדינה כמעסיק לשוב ולבחון עמדתה לעניין זה. סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל אנו רואים לקבל את תביעת התובעת וקובעים, כאמור, כי הפרסום שפרסמה הנתבעת בהודעת הדואר האלקטרוני מהווה לשון הרע.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪.

וכן טענה כי המכתב אותו הוציאה הנתבעת 3 מיום 17.5.13 הנו מכתב משמיץ, שיש בו הוצאת לשון הרע כנגדהומשכך תבעה היא גם פצויי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, וכן פיצוי לפי סעיף 3 לחוק הגנה על עובדים , עגמת נפש וכן תשלום שכר לחודשים 9-10/2013 .

התובעת לא התייצבה לישיבת שימוע אליה זומנה ליום 14.4.13 וסיכלה הליך זו. עוד טוענים הנתבעים כי מתכתובת הדוא"ל שצורפו לזימון לשימוע עולות טענות משמיצות, בלתי הולמות ובעלות לשון מיתלהמת שנשלחו ע"י התובעת בתפוצה רחבה לגורמים פנימיים וחיצוניים שיש בהם להעיד על היתנהלות לקויה ועל אי קבלת מרות של המנהלת.

לשון הרע עיון בסעיפים 53-55 לתצהירה של התובעת מעלה כי בכל הנוגע לעילת לשון הרע טוענת התובעת כי המכתב מחודש 5/13 שכתבה גב' ניידיבל למפקחת בית הספר גב' פנינה שומרון מהוה לשון הרע כלפיה נוכח ההשמצות השקריות שהופיעו בו תוך פגיעה בשמה הטוב, משמכתב זה נשלח בתפוצה רחבה ביותר לרבות לראש מנהל חינוך וכי תוכנו של מכתב זה הופץ בכל רחבי בית הספר.

יפים לעניינו פסיקת בית הדין שהנתבעת 3 הפניתה אליה בסיכומים בדבר הראציונאל מאחורי סעיף 13 (9) בס"ע (חי) 19731-07-09 מחמוד בדארנה נ' מוניר סעד ( מיום 1.8.12) :" חשיפת מנהל בית ספר או כל בעל תפקיד בבית ספר לתביעה לי עוולת לשון הרע בשל חוות דעת שנתן למשרד החינוך על אחד ממורי בית הספר על פי דרישת המשרד, עלולה להרתיע מנהלים וגורמי חינוך אחרים מלהביע את דעתם או את דעתם האמיתית על העובד, ובכך היא חותרת תחת האנטרס של הבטחת החינות הטוב ביותר לילדי ישראל". מעבר לאמור עיון בסעיף 15 (7) לחוק איסור לשון הרע מעלה כי :" במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבעת עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... (7) הפירסום היה הבעת דעת על היתנהגותו או אופיו של הנפגע בעיניין שבו הנאשם או הנתבעת ממונה על הנפגע, מכוח דיו או חוזה והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור". נוכח מכלול האמור, תביעת התובעת לפצוי בגין הוצאת לשון הרע נדחית .

...

לטעמנו, הפגמים שפרטנו במסגרת פסק דין זה אכן מזכים את התובעת בפיצוי אולם משקבלנו גם חלק מטענות הנתבעת אנו סבורים כי פיצוי בגובה של 6 משכורות, הִנו הולם בנסיבות העניין.

( ר' נספחים לתצהיר גב' בקר) התוצאה איפוא כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 64,104 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע1 לתובעת הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

לכלל זה יש מספר חריגים, לרבות התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לידרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן:"חוק פצויי פטורים").

לטענתו של התובע במייל זה בחרה הנתבע להכפיש את שמו של התובע במייל שהופץ בתפוצה , הנתבע כינה את התובע נוכל ועבריין והתייחס לעבודתו כ"היתנהלות עבריינית"" התובע טען כי בפירסום זה הנתבע העליב אותו, השפיל אותו ומשכך תבע פיצוי בסך של 100,000 לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק או חוק איסור לשון הרע").

...

משכך שוכנענו כי בנסיבות אלה התובע זכאית לפדיון חופשה בסכום של 110,737 ש"ח ₪ (33000/30 ₪ x 100.67 ימים).

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה באופן בו על הנתבעת לשלם לתובע סך תוך 30 ימים מהיום את הסכומים כמפורט: סך של 338,415 ₪ בגין פיצויי פיטורים , בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של סך של 20,000 בגין פיצוי בגין לשון הרע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

נוכח קביעתו של בית משפט השלום באשדוד במסגרת פסק דין בתיק 62989-02-15,לפיה הדברים שפירסם התובע בכתבה נשוא התובענה שם, אמת הם והתובע אינו שקרן אלא דובר אמת, הרי שקמה לתובע עילת תביעה זו לפי חוק איסור לשון הרע נגד הנתבעת בגין הפירסום המכפיש והשקרי שהופץ נגד התובע ואין לנתבעת הגנה של "אמת דברתי". כן לא יכולה לעמוד לנתבעת הגנה "תום לב", שכן הוכח כי הידיעות שפירסם התובע אינן שקריות ופירסום המכתב בוצע בתכנון מראש על מנת לפגוע בשמו הטוב של התובע.

לעניין הפצת המייל ע"י מר נחום ניסים, רכז הישובים והועדה החקלאית, אשר זומן לעדות מטעם התובע, לא נמצא בעדותו סיוע של ממש באשר לשאלה למי הפיץ את המייל מושא התובענה הגם שעובדה זו אינה במחלוקת ביחס לשאלה ע"י מי התבקש להפיצו.

...

בדומה סבורני כי בנסיבות המקרה דנן אין לקבל את טענת התובע כי עצם צירוף המכתב לכתבי הטענות יש בה כדי להוות משום לשון הרע כפי שביקש לטעון בחקירתו : " בכתב התביעה מותר לרשום מה שרוצים, יכול להיות שאם היה שולח רק את כתבי התביעה, אין מניעה בכך, כוונתי לכתב התביעה שהמועצה הגישה נגדי שם ניתן לכתוב מה שרוצים להבדיל מהמכתב שפורסם על ידי המועצה. לא תבעתי את מר אביבי שהוא הפיץ אני תבעתי את מר אביבי ואת המועצה כנגד הדברים שנכתבו במכתב הנלווה " ( ר' בעמ' 16 , שו' 22-26).

למעלה מן הצורך, אציין כי אף אם היה נקבע כי תוכן המכתב מהווה לשון הרע, הרי שסבורני כי פעולת הנתבעת היתה מוגנת בהתאם להגנת תום הלב בחוק איסור לשון הרע.

הנתבעת הוכיחה כי עשתה את הפרסום באחת הנסיבות הסעיף 15 לחוק וכן הוכיחה כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות עת לכתחילה נשלח לחברי המועצה, ומכאן חזקה על הנתבעת כי פעלה בתום לב. אשר על כן התביעה נדחית.

יובהר כי המדובר באותם המוצרים הנרכשים על ידי הנתבע מהיבואן ונמכרים על ידו תחת המותג "קקאו טבעי". במהלך חודש דצמבר 2012 הופתעה התובעת לגלות כי הנתבע החל לפרסם באופן ייזום ומכוון לקהל לקוחות התובעת דוא"ל משמיץ במסגרתו כונו מוצרי התובעת מוצרים מועתקים ומתחזים.

(א) מבחינה מהותית לא היה בדבריו בדף הפייסבוק והודעת הדוא"ל מיום 3/12/2012 (נספח 3 לכתב התביעה להלן: "הודעת הדוא"ל") משום לשון הרע כנגד התובעת.

חלק מטענותיו כלפי טל אדלר, שהיא לא עשתה כן. יש לראות בכל החנויות בהן הופצו מוצרי "קקאו טבעי" לפני ההיתקשרות עם טל אדלר, ואלו שנוספו לאחר ההיתקשרות עם טל אדלר, כלקוחותיו של דרור זוהר/"קקאו טבעי". שכן, לצורך הפצת מוצר זה, אשר לא היה קיים קודם לכן בחנויות אלו, ולצורך הרחבת חוג לקוחות "קקאו טבעי" נוצר הקשר המסחרי בין דרור זוהר ובין טל אדלר.

...

" (עמ' 98,97) כפועל יוצא ממסקנותיי דלעיל, אני דוחה את הדרישה ל"מתן חשבונות".

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

בנסיבות תיק זה ותוצאתו, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.